בעוד פחות משבועיים אנחנו על המטוס, עוד יומיים מגיעה חברת ההובלה... בינתיים אנחנו ממיינים. מה נכנס למכולה, מה איתנו, מה לא לוקחים בכלל. חיים על ארגזים. בין לבין אירוע רודף אירוע, חלקם קשורים לעזיבה וחלקם סתם עניינים שבשגרה.
בשורות טובות. ביום שלישי הורידו ליפעת חלק עליון של הגשר!! המשך מחר וכמו שקיווינו, לארץ היא תגיע מיושרת שיניים ורק עם פלטה. עוד נהיה פה ושם בקליניקה, אבל בינתיים הספקנו למסור תשורה קטנה. פסיפס בצורת שן עם גשר. ד"ר סאג'י, מנהל המרפאה, התרגש מאוד. לא כל כך הבין על מה ולמה. אולי לא מקובל פה? בהמשך, וכיאה ליקה חמור סבר, הביע התפעלות במיוחד מהדיוק הפסיפסי של מבנה השן.
במסגרת פיזור עבודות פסיפס שישארו בפורטו אלגרה לאחר עזיבתנו, מסרנו למנהל בית הספר פסיפס של סמל בית הספר. היתה שמחה רבה והעבודה נתלתה אחר כבוד בכניסה, מאחורי הדלפק של מיס טרודי החביבה שמקבלת בחיוך ובסבלנות את הבאים בשערי המוסד, ותמיד חשבתי שקצת ריק באיזור שלה.
ביום חמישי התחילה תקופת מבחנים לנטע ויפעת. שתיהן שוב פטורות מכל המבחנים, אחרי שהצליחו יפה בבחנים, בעבודות ובכל המטלות שהיו במשך הסמסטר (אגב, במבחן המפחיד של יפעת בהיסטוריה של ברזיל היא קיבלה מאה עגול!). נטע החליטה לגשת בכל זאת לשני מבחנים, רק כדי להתנסות בלמידה למבחן בהיקף גדול. יפעת נהנית מהחופש, אבל היתה צריכה ביום חמישי וביום ששי להגיע לבית הספר למספר שעות לעניינים שלא קשורים למבחנים. ביום חמישי היא הוזמנה בספונטניות לישון אצל חברתה ג'וליה ונענתה בשמחה. כולנו הבנו שג'וליה צריכה להגיע למחרת היום לבית הספר באותה שעה ולאותה מטרה כמו יפעת, וסיכמתי עם רוזאנה, האמא, שהיא תביא אותן לבית הספר, ומשם אני אוספת את יפעת לחוג. רוזאנה שכחה פרט חשוב ומהותי. באותה שעה בה הילדות היו צריכות להגיע לבית הספר, נקבע תור למספרת הכלבים לנינה, הכלבה של המשפחה. בברזיל יש סדרי עדיפויות ברורים. רוזאנה נסעה עם הכלבה, והנהג הוזמן להסיע את הילדות אבל איחר בשעה וחצי... בשלב הזה של סוף התקופה פה באמת שהכל מעלה רק חיוך על שפתינו, וחוץ מזה לא יכולנו לכעוס על רוזאנה שארגנה לערב יום ששי ארוחת פרידה מהמורים והתלמידים שעוזבים את הכיתה, וביניהם יפעת. באנו מלאי ציפיות. אירוע דומה בשנה שעברה היה מוצלח מאוד, הפעם התאכזבנו. משהו באוירה של המסעדה שנבחרה לא התאים. האוכל לא היה לטעמנו, המקום היה רועש. יפעת מאוד נהנתה עם החברות וקיבלה מזכרות יפות, וזה הכי חשוב.
ביום ששי בבוקר ילדי כיתה ב', נרגשים וחמודים, הציגו בחדר המוזיקה בפני ההורים הגאים את ההצגה Charlotte's web, עליה הם עומלים בחזרות אינטנסיביות כבר כמה חודשים, כולל אחרי שעות הלימודים. גלי בתפקיד כפול - פרה ועכביש תינוק, הפגינה מיומנויות במה מרשימות וביטחון, כיאה לבוגרת המחזמר אלאדין. בתכנית לשנה הבאה חוג דרמה בארץ.
ביום שבת נערכו חגיגות פסטה ג'ונינה בבית הספר, ובמקביל תערוכת עבודות משיעורי אמנות. גלי בין הצופים, הרוקדים והרוקדות ובהמשך הסתובבה בין המתקנים והדוכנים. יפעת הפעילה עם ג'וליה וקלואי את אחד הדוכנים.
עודד ונטע נשארו בבית, ואני סבלתי מהרעש ובעיקר שמחתי על כך שזו פעם אחרונה. כולנו מיצינו עד תום את החגיגה הזו, שנראית כל שנה כמעט אותו הדבר.
בנות הכיתה של נטע ארגנו לה לרגל העזיבה מסיבת הפתעה ומסיבת פיג'מות שהתקיימה ביום שבת, אצל גבריאלה שגרה בצד השני של העיר בבית נפלא במתחם שמזכיר פרבר אמריקאי. סגירת מעגל. מסיבת פיג'מות ראשונה אליה נטע הוזמנה כשהגענו לכאן לפני שלוש שנים היתה באותו המקום, ובערך עם אותן הבנות. פה בתמונה נטע, קתרין הגרמניה, איירין ההודית, גבריאלה ומריאנה הברזילאיות.
בשבת בצהריים התכנסנו כל הישראלים אצל משפחת קורש לצ'ורסקו אחרון לפרידה. הם עוזבים בסוף השבוע הקרוב, אנחנו שבוע אחריהם. בזמן שכולנו נהננו מאוכל טעים וחברה נעימה גלי בילתה, כנראה בפעם האחרונה, במסיבת יום הולדת ברזילאית טיפוסית. החוגגות מרינה וקייטנה התאומות שעזבו את הכיתה ועברו בתחילת השנה לסאו פאולו עם האמא, אבל מגיעות מדי פעם אל האבא שבפורטו אלגרה ומקפידות להזמין את כל בנות הכיתה למפגשים. הפעם לרגל יום ההולדת היה אירוע מושקע במיוחד, שהזכיר יותר חתונה מאשר יום הולדת, עם מפעילים לרוב, כיבוד כיד המלך, צפייה בסרט Spy kids ושלל אטרקציות. התחיל באחת עשרה בבוקר ונמשך עד שש בערב. גלי נהנתה מאוד והתפעלה במיוחד מבלוני ענק בצורת שמונה ומכיבוד בצורת חבילות של סוכריות m&m, שהכתובת עליהן שונתה ל - m&c, כקיצור שמותיהן של החוגגות.
להבדיל, מחר אני נפרדת מילדי הפאבלות החמודים עם עוגת שוקולד תוצרת בית, משחקים וקצת מזכרות.
תודה לאמא ולדורית על קישוטי העוגה שהגיעו לפה לאחרונה.
אני חושבת שבעלות של האירוע בו גלי היתה היום, אפשר להאכיל את כל תושבי הפאבלה במשך שנה. זו ברזיל...
