במסגרת הקלישאה המפורסמת על ברזיל: ים, קרנבל וכדורגל החלטנו בסופש אחרון שלנו פה לטעום קצת מחווית הכדורגל הברזילאית. צפייה בטלוויזיה במשחקי המונדיאל לפני שנתיים לא נחשב. חששנו שלא יתנו לנו לצאת מפה בלי לצפות באיזה משחק כהילכתו...
יש בפורטו אלגרה שתי קבוצות כדורגל. גרמיו ואינטרנסיונל. לגרמיו צבעי תכלת - לבן - שחור, אוהדיה קרויים גרמיסטה וכינוי הקבוצה טריקולור. לאינטרנסיונל צבע אדום, אוהדיה קרויים קולורדו וקיצור שמה אינטר. אנחנו לא יודעים הרבה מעבר לזה... תושבי העיר ובכלל ריו גרנדה דו סול נחלקים בצורה בלתי מתפשרת בין אוהדי גרמיו לאוהדי אינטר. שאלה ראשונה שכל אדם פה נשאל היא איזו קבוצה הוא אוהד. נטע ויפעת נשאלו את השאלה הזו ביומן הראשון בבית הספר, לא היה להן מושג מה לענות... עודד נשאל ביומו הראשון בעבודה, אפילו אני נשאלת מדי פעם. אנחנו מתחמקים מתשובה, וזוכים להרבה מבטים תמהים.
כבר מזמן התחלנו לדבר על ללכת לאיזשהו משחק, גרמיו, אינטר... ממש לא משנה לנו. איכשהו כל פעם לא יצא, כנראה לא ממש רצינו, אבל כשסוף השהות פה התקרב הרצון התגבר. בשבוע שעבר היה משחק של אינטר. קבענו עם נילטון מהעבודה ללכת ביחד אבל ירד גשם, היתה פסטה ג'ונינה... ויתרנו. היום היו תנאים אידיאלים. יום יפה, לא היו לנו שום תכניות, במלון לא ממש כיף להעביר את הזמן, זו ממש הזדמנות אחרונה והיה משחק של גרמיו. אחרי בדיקה עם משפחת פז שכבר היתה במשחקים ועם ברונו, חבר לעבודה שאוהד את הקבוצה אבל לא הלך היום למשחק, הבנו שהעסק לא מסובך ואפשר ללכת בלי ליווי משטרתי צמוד.
בזמן שבטלוויזיה הוקרן משחק רבע גמר גביע אירופה אנגליה נגד איטליה, אנחנו ראינו בחי את גרמיו נגד פלמנגו, קבוצה מריו דה ז'נירו. האמת, חוויה. רועשת, מפוצצת ראש, ממש לא משהו לעשות כל שבוע (אפילו לא פעם בשנה) אבל בשביל פעם אחת נהננו מאוד, ואנחנו מאוד שמחים שחווינו גם את זה.
היינו בערך היחידים באיזור שלא לובשים בגדים עם לוגו של הקבוצה, אבל הקפדנו ללבוש בגדים בצבע כחול, או לפחות משהו ניטרלי ובשום פנים ואופן לא אדום. גם לאינטר וגם לפלמנגו צבע אדום. היו יורים בנו... מהחנייה ועד לאיצטדיון ראינו נחלים אנושיים של תכלת - לבן - שחור. נכנסנו לחנות המותגים של הקבוצה. יש שם הכל. כדורים כמובן, חולצות, צעיפים, כובעים, קולקצית בגדים שלמה... נעליים, חזיות, תחתונים, מספריים, עטים, חרבות לצ'ורסקו, מה שרק רוצים ובמחירים מופקעים. מזכיר את חגיגת הירוק - צהוב שהיתה במונדיאל, רק שזה כל השנה ובצבעים אחרים. צילמנו, הצטלמנו, השתעשענו וקנינו כובעים אצל הספסרים שעומדים בחוץ ומוכרים בעשירית מחיר.
לעומת זה השקענו בכרטיסים במקומות טובים, כסאות בטריבונה המרכזית, שיהיה נוח ושנראה טוב. מולינו הטריבונה של המנויים, עמוסה יותר מזו שבה ישבנו שהיא למזדמנים, אבל גם בזו שלנו היה שמח.
בצד של האיצטדיון, במקומות הכי גרועים, ישבו קומץ אוהדים של הקבוצה מריו שהשקיעו ובאו בעקבות קבוצתם עד לפורטו אלגרה ובצד השני עשרות אנשים שנראה שבאו לעבוד יותר מאשר לראות את המשחק. מחצי שעה לפני תחילת המשחק ועד לסיומו הם לא הפסיקו לתופף בתופים ולנגן בשלל כלים, לנופף בדגלים, לרקוד ולשיר את המנון הקבוצה בלופ אינסופי.
נטע, יפעת וגלי אחרי שלוש שנים בבית ספר בברזיל שולטות היטב ברזי ובחוקי משחק הכדורגל. עודד תמיד שלט. אני התעסקתי בעיקר בתיעוד ובהתרשמות מהאווירה, התלבושות, צעקות ה vai, vai (= לך, לך) בכל פעם ששחקני גרמיו התקרבו לשער של פלמנגו, מחיאות הכפיים בכל ניסיון להבקעת שער וקריאות השמחה הנסערות כשהצליחו. ממש אירוע תרבותי. המשחק הסתיים בניצחון של גרמיו, 2:0. גם הדיוט כמוני הצליח להבין שהקבוצה השניה היתה ממש גרועה... במחצית הראשונה הם בקושי התקרבו לשער של גרמיו, אחרי ההפסקה ניסו קצת יותר אבל כאמור לא הצליחו. בסיום המשחק אושר גדול וקריאות שאגה רמות של הקהל המקומי שנהר אל החנות. הצטרפנו גם אנחנו, גם הפעם רק כדי לראות. התורים בקופה היו ארוכים ואנחנו תהינו אם גם אחרי משחק שבו הקבוצה מפסידה החנות הזו מרויחה. בטלוויזיה בחנות ראינו את סיום המשחק של אנגליה - איטליה. ויוה איטליה! מיד שלחנו טורפדו (= SMS בפורטוגזית) לאמא של קלאודיה, לברך אותם ואת כל חבריהם האיטלקים שבפורטו אלגרה על הניצחון.
עוד תמונות בצבעי כחול לבן בקישור.
מה עוד היה לנו בסופש? פעמיים קפה של בוקר אצל הנרי ויוליה. אחלה קפה ואחלה חברה, במרחק הליכה מהמלון בזמן שהבנות עדיין ישנות. אחרי המשחק, ארוחת ערב ביתית וטעימה, גם אצל יוליה והנרי. תודה חברים יקרים! כשנמצאים בדירה קטנה עם מטבחון מינימלי, כל ארוחה ביתית מבורכת, וכל דוגי בג הוא אוצר יקר.
אתמול יפעת נפרדה מהמורה לציור והקבוצה הקטנה איתה היא ציירה בשבתות. יש במכולה הרבה ציורים יפים!! בארץ חלקם ימוסגרו ויתלו.
בשבוע הבא בשעה הזו אנחנו בדרך לארה"ב, עד אז עוד קצת חוויות ופרידות מצפות לנו בארץ הקרנבל, הים והכדורגל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה