אריזה ועוד פרידות

הספירה לאחור ממשיכה. היום הגיע צוות אורזים בסגנון ברזילאי. לפעילות שבארץ ארכה יום, פה הקציבו ארבעה ימים. ביום ששי מעמיסים במכולה ובינתיים היום ארבעה בחורים חביבים הגיעו בשעה תשע בבוקר. נכנסו, הסתכלו, הנהנו ונזכרו שבשביל לארוז צריך גם ארגזים... ירדו להביא מאיפשהו. אחרי שעה חזרו שלושה מהם עם ארגזים, קרטונים, פצפצים ושאר אביזרים. סכין יפני אין. השתמשו בשלנו לכל החיתוכים. בשעה שתים עשרה בדיוק עזבו ובדיוק אחרי שעה חזרו. במהלך השעה הזו הם אכלו איפשהו ואחר כך ישבו על המדרגות מחוץ לבנין וחיכו בדיוק לשעה הנקובה כדי לחזור לדירה. הם ארזו בסבלנות ומיומנות כל אגרטל, כוס וצלחת בשלל עטיפות, ולמרבה הפלא התקדמו יפה וכמעט חצי דירה כבר בארגזים. לנו נותר רק לשמוח שמישהו עושה בשבילנו את העבודה הקשה הזו, ובאמת שלא משנה באיזה קצב.

גלי מצידה לא מתרגשת מהעניין, כל עוד הטלוויזיה במקומה ויש על מה לרבוץ.

מחר כנראה גם זה לא יהיה, ואנחנו מפנים את השטח ועוברים לסגור מעגל במלון בו התחלנו את שנותינו בברזיל.

אתמול נפרדתי מהילדים החמודים שהיה תענוג להעניק להם אחת לשבוע שעה קצרה של הנאה ושמחה. אנגלית רובם לא ממש יודעים... אבל זה באמת לא חשוב. שיחקנו אתמול בינגו צבעים ומספרים. השמחה היתה רבה אבל בכל פעם שהכרזתי על הכתוב בקלף, לקח כמה רגעים עד שהם הבינו אם מדובר בצבע או במספר. לעומת זה, פגשתי אתמול את אנה מל שאותה לימדתי בשנה שעברה ושאלתי מה היא זוכרת, והיא זכרה כמעט הכל... אולי הייתי קצת יותר רצינית בשנה שעברה? עייפות החומר? לא משנה... העיקר החוויה. הפרידה מכולם היתה מרגשת. אהבו את העוגה, את המשחקים ואת המזכרות. קיבלתי המון המון המון חיבוקים ונשיקות ומזכרת בצורת תמונות שלי עם כל אחת מהקבוצות.

היום נטע נפרדה בארוחת צהריים טעימה ובילוי ארוך של אחר הצהריים מחברות מבית הספר מהשכבות שמעליה ומתחתיה.
אני נפרדתי מהתלמידים לעברית. כמו בשיעורים, גם הפעם לא כולם יכלו להגיע. אנשים עובדים. בכל אופן, השיעורים היו לי חוויה נהדרת מהרבה בחינות. גם האינטראקציה עם הברזילאים וגם ההכנה לפני השיעורים ובחירת הנושאים. התלבטתי לא מעט איך להעביר את הניואנסים של השפה. איך מסבירים "יש" ו "אפשר"?. התקשתי למצוא מקבילה באנגלית או בפורטוגזית. שלא לדבר על עומס ההטיות של פעלים ותוארים על פי זכר, נקבה, רבים, רבות... עברית באמת שפה קשה. פה נרשמה הצלחה גדולה יותר בקליטת החומר מאשר אצל הילדים, ואני מאוד גאה על כך שכולם מצליחים להגיד מילים עם האות חית כמעט כמו צברים!
הפרידה היתה שעה נעימה עם כיבוד טעים, סיפורים ובדיחות. גם פה הרבה חיבוקים ונשיקות, אלבום יפה וקרמים ריחניים. מיכל פז שמחליפה אותי הצטרפה לקראת הסוף להיכרות. שיהיה המון בהצלחה! אני מקווה שאחזור בקרוב ללמד קורסים בנושאי מים וסביבה.

ממחר ירידה בתנאי כתיבת הבלוג. המחשב יכנס לארגז...