שלושה ימים הזויים ומבולבלים עברו עלינו. עודד בתפקיד שר הפנים, רוב הזמן בדירה עם האורזים. עוזר לפרק רהיטים, מסמן ארגזים, מוודא שלא שוכחים שום דבר... אני בעיקר בתפקיד שר החוץ, מעבירה מזוודות ותיקים למלון, מורישה שלל אחרון לחברים הישראלים ולפאולה. ואיכשהו, את הרגע הכי משמח עודד הפסיד, בדיוק יצא לאיזו פגישה בעבודה. אני הכנתי עוגות למסיבת פרידה בכיתה של גלי. האורזים שפשפו את עיניהם בתדהמה. מעולם הם לא ארזו תוך כדי שמישהו מסתובב להם בין הרגליים, אופה ומקשט עוגות עם סוכריות צבעוניות בדוגמת דגלים של מדינות. האמת שהרגשתי מטופשת למדי ולא ברור על מה בדיוק חשבתי כשהתנדבתי למשימה הכל כך חשובה הזו בעיתוי שכזה, אבל היה מאוחר מדי להתחרט. תוך כדי האפייה, האחראי על האריזה קיבל הודעה שהמכולה הגיעה לפורטו אלגרה יום לפני הזמן ושאל אם זה בסדר שהם יעבירו אליה את הדברים עוד באותו יום, עם גלישה לתוך הערב ויעלמו מהשטח. איזו שאלה?? ברור!!! לכזו הפתעה כל כך לא ברזילאית לא ציפינו. צריך אישור מאחראי הבניין לעבודה אחרי השעה שש, הוא הסכים או לא הבין מה שואלים אותו... בשש בערב הוא ביקש מהם להתפנות, אבל כבר היה לו אבוד. הם המשיכו לעבוד במרץ רב עד השעה שמונה בערב, ועודד שבינתיים חזר התלווה אליהם. ארזו, פרקו, הורידו במעלית הלוך חזור אינספור פעמים. ברגע האחרון נזכרנו בכל מיני זוגות אופניים שלנו שלא היו כל כך בשימוש אבל אופסנו בכל מיני פינות של הבנין. כמעט שניה לפני שסגרו את המכולה קלטתי את שטיחון הכניסה החמוד שקנינו פה באיזה יריד, עדיין במקומו. ירדתי איתו אל המכולה והבחור ששמר עליה התפוצץ מצחוק וזרק אותו בנונשלנטיות בין הארגזים. נראה איך זה יגיע...מכשול אחרון היוותה הספה בסלון. לא הצליחו להכניס אותה לאף מעלית ואנחנו לא הצלחנו להזכר איך היא נכנסה לדירה. בסוף הורידו אותה שמונה קומות על הגב במדרגות, וקומה אחרונה עם חבלים לתוך החנייה... וזהו. קצת אחרי שמונה בערב, הפלומבה נסגרה על המכולה הענקית שתפסה חצי רחוב, והחלה לעשות את דרכה הארוכה לנמל בסאו פאולו ומשם על פני האוקיינוס לישראל. מקווים להתאחד מהר ככל הניתן עם חפצינו, אבל אין לנו שום שליטה על זה.
סגירת הפלומבה
במלון אנחנו בדיוק באותה דירה בה התחלנו את שהותינו בברזיל, דירה 1105, או בשמה הפורטוגזי אונזי זרו סינקו. היא עברה שיפוץ והיא נעימה ונחמדה, אבל אנחנו שמחים שאין לנו הרבה זמן להיות בה. עוד שבוע ועוזבים. אחרי כמה שיחות טלפון עם הקבלה מרבית התקלות הטכניות סודרו - הכיריים שלא פעלו, הטלוויזיה שלא נדלקה והמיטה המתקפלת לגלי שלא נפתחה. ברגעים אלו מטפלים בנזילה... אולי נצטרך לעבור לדירה אחרת... התחזוקה פה מרשימה. חלק מעובדי המלון טוענים שהם זוכרים אותנו מהפעם הקודמת... אנחנו בקושי זוכרים אותם. היינו בסוג של קומה בחודש הראשון בברזיל. גרוסמנים, אתם חסרים לנו פה בדירה ליד! בקומות למטה מפוזרות משפחות מוכרות. הקורשים שעוזבים היום!!, המון בהצלחה,משפחת גרשון שהצטרפה לכוחותינו ומשפחה מוכרת מגרמניה שעוזבת קצת אחרינו.
ביום רביעי השארתי את כולם להתייבש במלון והלכתי לארוחת פרידה טעימה, מרגשת ומהנה לדפי ולי, אצל אידה, עם חברותינו הישראליות ועם אידה, כמובן, וסימוני המקסימות. הכינו לשתינו אלבומי סקרפ וקיבלתי שתי מתנות נהדרות - בובה יפהפיה וזוג אופניים תלת מושביים, לקישוט כמובן. מזל שהספקנו להכניס גם את כל זה למכולה. יהיה כיף לפתוח את זה בארץ ולהציב בסלון.
לנטע עשו היום מסיבת פרידה עם פיצה וברכות בשיעור פורטוגזית. מטעמי חוסר רצון להתאמץ, ובצדק, היא סרבה להצטרף לשיעורים עם בני כיתתה ונשארה במשך שלושת השנים במסגרת הקלילה והנעימה של שיעורי עזר פרטיים, עם מורות חמודות ומעט תלמידים מכל הכיתות של החטיבה והתיכון.
לקלאודיה, ענבר וגלי עשו היום מסיבת פרידה מאוד מרגשת בכיתה, עם כל ילדי השכבה, המורים של השנה ושל שנים עברו, האחות של בית הספר שגלי בילתה אצלה לא מעט באמתלות שונות ומשונות ואחרי כל בילוי שכזה קיבלנו דיווח במייל (בקרוב מציאות שונה לחלוטין. גלי, בבתי הספר בארץ המכסימום שיש זו מזכירה ששמה קרח...), אפילו המנהל של בית הספר הגיע. כריס, האמא שמכהנת כבר שלוש שנים כועד הורים בלתי מעורער של השכבה ועושה את תפקידה בצורה מופלאה, הכינה אלבום מקסים לכל אחד מהילדים עם תמונות וברכות עם כולם - תלמידים, מורים, מנהלים. המורים והחברים לכיתה הכינו גם ברכות בעל פה, מצגת מקסימה, שירים. הילדים היו מאושרים ונרגשים. נעים לדעת שהם חדרו לליבותיהם של הילדים והמורים בבית הספר. דפי, פאולה (אמא של קלאודיה), כריס ואני, וגם המורות הזלנו הרבה דמעות. פה אנחנו כבר מאוששות.
כיבוד עלינו: פיצות משובחות בסגנון רומאי שפאולה הכינה, העוגות מתחילת הפוסט, מיני פסק זמן ושתיה ברזילאית על טהרת הגווארנה.
לסיום ענבר, קלאודיה וגלי חילקו לכל הילדים והמורים מגנט עם תמונה שלהם ומילות פרידה, למזכרת. אוטוטו כולכם תוכלו להוריד את המגנט שלנו מהמקררים... אנחנו מגיעים עוד כמה שבועות.
ועוד קצת תמונות מהפרידה בכיתה ב'.
שיעור פורטוגזית שלפני. גם בתחום הזה בקרוב מציאות חדשה. איפה מוצאים בבתי ספר בארץ סמרטבורדים?
המורה מיס פטי והתכנית
כל ילדי השכבה בכיתה היפה והמקושטת
איך שומרים על קשר עם חברה איטלקיה שעובדת לבורמה?? נעשה כמיטב יכולתינו!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה