חופש אחרון לשהייתנו בברזיל, איזשהו חג שנחגג ביום חמישי. כרגיל, גשר ביום ששי ויוצא סופשבוע ארוך. פינטזנו על חופשת רביצה בטן - גב באחד החופים של צפון ברזיל בהם חם ושימשי כל השנה, אבל מחירי הטיסות הגבוהים הרתיעו אותנו ואפילו מבצע של הפחתת נקודות באחת מחברות התעופה לא עזר. עבדנו קשה ואספנו את מספר הנקודות הנדרש (הרבה גיהוצים בויזה), אבל ברגע האמת התגלה שבתאריכים המבוקשים, אין מפורטו אלגרה אפשרות לממש את המבצע לשום מקום חוץ מלעיר סאו פאולו.
היה קשה לשכנע את עודד שניקח את זה, לפני שגם זה לא יהיה. הזיכרונות של כולנו מהעיר הזו הם ממבט על, בהמראות ונחיתות בדרך ליעדים שונים בברזיל ומחוץ לה. המראה מלמעלה לא מרשים. גוש אינסופי ומבהיל של בניינים, רובם גורדי שחקים. לעודד גם זכורות כמה שעות עצבניות בפקקים של העיר בנסיעות מתישות בענייני עבודה, במהלכן הוא לא ראה שום דבר מלבד את המכוניות שסביבו.
כנראה הסוד להנאה הוא בהנמכת ציפיות, או שכבר התרגלנו להוויה הברזילאית. לא בטוח שהיינו נהנים מסאו פאולו אם היינו מגיעים אליה בתחילת דרכינו בברזיל. אבל בעיתוי הנוכחי היו לנו כמעט שלושה ימים מהנים ומצויינים בעיר הענקית והמרתקת הזו, אותה הספקנו לראות על קצה המזלג, ואהבנו מאוד.
עזבנו ביום חמישי בבוקר את פורטו אלגרה הקפואה אך בהירה (הטמפרטורות הגיעו למעלות בודדות), וטסנו מעל נופים מוכרים. הקניונים שסביב קמברה דו סול, פלוריאנופוליס, בומביניאס... כל המקומות שזכורים לנו כיפים מלמטה, יפים גם מלמעלה. כשהתקרבנו לסאו פאולו מזג האויר השתנה ונחתנו דרך שמיים אפורים אל עיר גשומה. עוד חופשה רטובה...
הנסיעה במונית משדה התעופה למלון היתה חלקה. יום חופש, אין הרבה תנועה. ראינו בדרך הרבה מבנים יפים, פה ושם פארקים ירוקים, שדרות רחבות. עודד שישב מקדימה, זכה לקבל הרבה הסברים מנהג המונית. המלון שהזמנו קטן וחמוד, נמצא מטר משדרת פאוליסטה, הרחוב הראשי של העיר. בכניסה קידמו את פנינו שלטי ברוכים הבאים בשלל שפות, גם בעברית.
את שדרת פאוליסטה המרשימה חרשנו כמה פעמים לאורכה ולרוחבה בשיטוטים ברחוב, במוזיאונים, בקניונים ובחנויות. רוב הבניינים בה רבי קומות, אבל בגלל רוחבה העצום מתקבלת תחושה נעימה וקלילה. לחלק מהבניינים ארכיטקטורה מרשימה מאוד, על הגגות אנטנות תקשורת לרוב ובלילות התאורה מוסיפה עניין.
לאורך השדרה ציורי קיר והרבה עמדות של טלפונים ציבוריים (מי עוד משתמש בזה היום?) שהפכו לפריטי אמנות חביבים בשלל עיצובים.
במוזיאון האמנות MASP, הגדול ביותר בברזיל, בילינו חלק משעות אחר צהריים האחרון לשהייתנו. המבוגרים נהנו יותר מהנוער. ראינו תערוכת צילומים מקסימה, ציורים ופסלים של גדולי אמני ברזיל בפרט והעולם בכלל ותערוכה של מודליאני. הנוער נהנה הרבה יותר מהזמן בו נחנו בחנות האלקטרוניקה FNAC, בה מוצבות כורסאות טלוויזיה מפנקות לכל דורש, מול מסכים שונים שכל אחד יכול למצוא בהם את מבוקשו.
באופן כללי, העיר קצת הזכירה לנו את פורטו אלגרה. גם כאן המדרכות קצת עקומות, בתי מרקחת בכל פינת רחוב, חנויות של רשתות מוכרות והומלסים. אבל הכל הרבה יותר.
יש פה גם המוני יפנים. בסאו פאולו אוכלוסית יוצאי יפן הגדולה ביותר בעולם ולנו היה נראה כאילו כל אדם שני ברחוב הוא מלוכסן. הרבה יותר אנשים במסעדות ובתי הקפה יודעים אנגלית, והרבה שלטים מתורגמים. לפעמים עם טעויות.
לפעמים לטעויות מצטרף גם קצת חוסר נימוס.
תרגום הגרסא הפורטוגזית: אסוף את השאריות שכלבך השאיר. אנגלית כולכם יודעים.
אפילו רשת סטארבקס הגיעה לפה. מעניין אם גם בסניפים בארה"ב מגישים Pão de Qeuijo ו - Coxinha de Frango...
הרכבת התחתית המצוינת סיפקה רגעים של הנאה. התחנות ברובן יפות ומתוחזקות והקרונות נעימים. כמו כל הטיול הזה, גם המטרו הוא הכנה מצוינת לפני ניו יורק. תרגלנו עמידה בצד ימין במדרגות הנעות, מציאת הנתיב הקצר ביותר ליעד, כניסות ויציאות זריזות לקרונות. פעם אחת גלי כמעט פספסה ירידה... נגמר בשלום.
יום ששי יום עסקים רגיל בסאו פאולו, לא לכולם יש גשר. נחילי האנשים שנפלטו מקרונות המטרו וזרמו במעברים בתחנות הדהימו אותנו. כשיצאנו החוצה וראינו את המסכנים שעומדים בפקקים, הודינו לגבירי העיר שבנו את הרכבת התחתית. בבוקר הגענו בעזרתה למוסד מחקר בשם Butantan, בו עוסקים בביולוגיה,מיקרוביולוגיה וייצור חיסונים. הוא נמצא בתוך סביבה ירוקה ונעימה ויש בו תערוכת נחשים וזוחלים גדולה ומרשימה, עם הרבה הסברים מרתקים. העברנו מיד ליד מקלון חמוד ומדגדג, ואת שאר היצורים נהננו רק לראות.
המשכנו לתערוכת מיקרוביולוגיה נחמדה. על הרצפה ציורים של מתגים וכדורים ובין המוצגים פסלים והסברים על עמודי התווך של התפתחות מדע המיקרוביולוגיה בעולם (לואי פסטר ושות'), אוטוקלאבים, מיקרוסקופים וגם תצורות והסברים על וירוסים, חיידקים ובקטריופאג'ים. עבורי בהחלט מזכיר שנים נעימות בטכניון.... משם הלכנו בגשם בעקבות המפה שקיבלנו בכניסה למכון, לאיזור שכונה בתמימות פסיפס. ושם חיכתה לנו (בעיקר לי) הפתעה נהדרת. נמצאת שם עבודת הפסיפס הגדולה של קלאודיה ספרב, האמנית מ -Morro Reuter, שביקרנו אצלה מספר פעמים ורות ואני השתתפנו בסדנא שלה. היא סיפרה לנו על העבודה הזו, אפילו קניתי ממנה ספר שמתאר את שלבי העבודה, אבל עד שהגענו לא קישרתי. זו יצירה גדולת מימדים, רובה על הרצפה, צבעונית ויפה ומופיעים בה נחשים, צפרדעים, קופים ובכלל כל החיות והיצורים שהמכון עוסק בהם. הגשם אמנם לא היטיב עם היצירה, אבל בכל זאת בשבילנו זה היה מקסים!!!!
אחרי ארוחת צהריים וקפה עברנו ברכבת התחתית חצי עיר ויצאנו בתחנה שנקראת Luz, אור. על ידה תחנת רכבת מקסימה בסגנון אירופאי אשר במרכזה מוצב פסנתר לטובת העוברים ושבים.
לצד התחנה מוזיאון נהדר לתולדות השפה הפורטוגזית שבילינו בו את מרבית אחר הצהריים. בקומה הראשונה תערוכה זמנית על הסופר הבהיאני ג'ורג' אמאדו. מיצינו מהר. ראינו כבר בסלבדור ואין הרבה מה לחדש. בקומה השניה הסברים מרתקים על השפה הפורטוגזית, משולבים בהיסטוריה ובתרבות ברזיל. חלק גדול כבר מוכר לנו... תודה ליפעת על שיעורי הבית והמבחנים מהפוסט הקודם. למדנו על התפתחות הפורטוגזית מהשפה הלטינית, על חדירה של מילים רבות משפות הילידים ובהמשך משפתם של עולים שהגיעו לברזיל מאיטליה, גרמניה, יפן ועוד. צוינו גם שתי מילים שחדרו מעברית: בר מצווה וכשר.
אחרי המוזיאון עשינו סיבוב מהיר, גשום ומבוצבץ בפארק משגע מול המוזיאון, שבו פסלים ויצירות אמנות לרוב.
לסיום היום חזרנו לשדרת פאוליסטה לארוחת ערב בסגנון בופה באחת המסעדות עליהן קראנו המלצה ואחריה צפיה בסרט מדגסקר בקניון הכי יפה בשדרה. שמענו מתישהו שסאו פאולו היא העיר עם הכי הרבה מסעדות בעולם. המסעדה בה אכלנו היתה טובה, אבל ערב קודם היה מוצלח הרבה יותר, כשנסענו במונית לרחוב שהוגדר בהמלצות שקראנו כהומה מסעדות ושמו Oscar Freire. היינו הרוסים מעייפות ורעב, לא שמנו לב אם באמת יש שם הרבה מסעדות, נכנסנו לראשונה שראינו והיא היתה נפלאה. מסעדה איטלקית שנקראת בפשטות Italy. אכלנו מזאטים מופלאים, פסטות וריזוטו נהדרים ופנה קוטה לקינוח. שנים לא אכלנו. בפורטו אלגרה לא שמעו על המנה הזו, אבל היום עודד מתכנן להכין לארוחת ערב בבית.
יום שבת, יומנו האחרון בעיר הענק, נסענו במטרו לאיזור הדאון טאון. השמיים עדיין אפורים אבל לשמחתינו בלי גשם. התחלנו בקתדרלה ענקית ולצידה כיכר יפה, שתיהן נקראות Se.
בכיכר הרבה הומלסים, תחושה לא כל כך נעימה, ולצידם תנועה ערה של סוחרי זהב. עם רשיון?
משם ברגל לאיזור שנקרא Triangulo, רשת מדרחובים ובה נציגות נכבדה לחיי המסחר והשלטון של העיר. הבורסה הכי גדולה בדרום אמריקה פה, בתי משפט, בנקים לרוב ועוד. בשבת בבוקר היה קצת רדום וריק מאנשים, ויכלנו להתרשם מהמבנים היפים. על שניים מרבי הקומות באיזור אפשר לעלות לתצפית, אבל לא בשבת בבוקר. הפעילות הכמעט יחידה שראינו היא של גילדת מצחצחי הנעליים.
משם, עדיין ברגל, עברנו לאיזור אחר של העיר התחתית, איזור השוק, שמאוד הזכיר לנו את המקביל לו בפורטו אלגרה רק כאמור הרבה הרבה יותר גדול. גם פה סבך רחובות שבכל אחד מהם חנויות שמתמחות בסחורה מסוג אחד. חנויות יצירה, בדים, נעליים, צמר, בגדים ומה לא. המחירים טובים ואפילו קנינו כמה מציאות. המוני אנשים ברחובות, בקושי אפשר לזוז. בדקנו גם את השוק המקורה שגם הוא מזכיר בצורתו את המוכר לנו מפורטו אלגרה, אבל עשיר הרבה יותר. בקומה הראשונה דוכני פירות, בשר, גבינות, פיצוחים ועוד ועוד. הדוכנים מסודרים מקסים והאווירה נהדרת, אבל עמוסה.
בקומה השניה מסעדות לרוב שנראות מצוין אבל היה מפוצץ באנשים וויתרנו. ההמולה מסביב התחילה לעייף אותנו ונמלטנו בחסות המטרו לשדרת פאוליסטה הרגועה והנינוחה. צהריים, קפה, מוזיאון (כבר סיפרנו), FNAC (כבר סיפרנו), מנוחה בפארק יפה, עוד קפה ומונית לשדה התעופה העמוס, המבולגן והמעצבן של סאו פאולו. פעם אחרונה בסיבוב הנוכחי שאנחנו רואים את השדה הזה.
עוד תמונות מעיר בה גרים כעשרים מיליון איש, בלחיצה על הקישור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה