סופשבוע שמשי בפורטו אלגרה

סופשבוע רגיל למדי, אבל אולי בגלל שהוא אחד האחרונים, בא קצת לתעד. נותרו עוד חמישה, אחד מהם נעביר בסאו פאולו. בינתיים אנחנו עדיין סביב החזרות למחזמר אלדין, גלי בשיא המרץ לא הפסידה אף חזרה. נטע הצטרפה ללהקה המלווה ונדרשת גם היא להגיע לחזרות. בזמן שהן מתרגלות אמנויות במה, יפעת בחוג ציור ואני מטיילת בפארק פרופיליה בין דוכני שמונצעס, כלבים בשמלות וסוודרים ועצים נהדרים. באוויר ריח מתקתק מהעגלות לממכר צ'ורוס ופופקורן (יש פה גם מלוח וגם מתוק, המתוק הרבה יותר טעים!) וכשהשמש זורחת, זה ממש תענוג. כשעודד לא בנסיעות, הוא מצטרף. השבוע זה קרה. הכי כיף!

בשבת בערב הגברים של משפחת קורש התארחו אצלנו לארוחת ערב ואחריה השתוללות של גלי, ענבר ויואב בין מזרונים, חישוקים ומוזיקה. נתגעגע...! הכימיה בין ענבר וגלי מוצלחת, וזה לא מובן מאליו.

נטע זכתה השבת סוף סוף להנות ממסיבה של אחת מבנות כיתתה לכבוד גיל חמש עשרה, שהוא מאוד משמעותי פה בברזיל. זה הגיל בו הבנות נחשבות כבוגרות, ויכולות "לצאת אל החברה". חלקן עושות טקס רב משתתפים וחלקן סתם מסיבה. נטע הוזמנה כבר לשתי מסיבות, אבל בחרה שלא ללכת משיקולים פרקטיים. היה כתוב בהזמנה שחובה לבוא עם שמלה! בגיל חמש היא סרבה להשתתף במופע סיום חוג מחול בספורטן כי היה צריך ללבוש שמלה. בגיל שש היא סרבה להשתתף במופע סיום חוג התעמלות אמנותית בבית ספר הרצל, כי היה צריך ללבוש חצאית. בסוף היא כן השתתפה. טלפון אחד לאילנה, המורה האמפטית שלא התבלבלה ומיד אמרה שאפשר גם להופיע בתלבושת של הבנים - מכנסיים וחולצה - פתר את הבעיה. אבל בברזיל יש חוקים אחרים... אנחנו מכבדים את החוקים, אבל גם מכבדים את הרצון של הנפשות הפועלות. הפעם, הפתעה. קרוליני, אחת משתי כלות השמחה, בישרה לנטע שהיא לא חייבת ללבוש שמלה. אבל בגדים יפים כן צריך... וצריך לקנות, כי אין כל כך במלאי. ביום ששי היה חצי יום בבית הספר ואחריו יום הורים. אירוע סימפטי בו כל ילד מציג בפני ההורה, בנוכחות המורה, את אשר עשה במהלך הסמסטר. אצל גלי זה הלך מהר, רק מורה אחת. מיפעת ונטע דרשו להציג בפני חמישה מורים שונים, וזה היה קצת יותר מדי... עשינו חלק בבית במתכונת מצומצמת.

בסיום יום ההורים, נסעתי עם נטע לקניון איגוואטמי. בחנות הראשונה אליה נכנסנו, ואת הפריטים הראשונים שהורדתי מהמדף היא קנתה. טוב שאני מכירה אותה, התאמצתי והצלחתי להוריד מהמדף מכנסיים וחולצה מוצלחים, שבאמת היו יפים עליה. על קניית הבגדים סימנו וי מהיר. לקח הרבה יותר זמן לבחור מתנות לקרוליני ולאחותה התאומה.

בשבת בערב הבאתי את הנערה למקום האירוע, מסעדה צרפתית שווה בשם לואיז ברסרי. קלאסה! הקפדנו לצאת מהבית כך שנטע תגיע באיחור מקובל של בערך 3/4 שעה. עדיין היא היתה בין הראשונים. נפרדתי ממנה בהתרגשות, איחולים להנאה ושמחה ושתשאר עד מתי שהיא רוצה. בהזמנה היה כתוב שהאירוע עד שלוש לפנות בוקר. לקראת חצות עודד ואני היינו מותשים (עודד עוד קצת בג'ט לג... הרעש שגלי, יואב וענבר עשו לא הוסיף...), אבל לשמחתינו קצת אחר כך נטע התקשרה ובקשה שנבוא לקחת אותה. עודד יצא. כבר כמעט כולם עזבו. היא מאוד נהנתה, אכלה טוב, רקדה הרבה וחזרה שמחה ומרוצה.
ביום ראשון עודד שוב נסע, הפעם לארה"ב. הספקנו להעביר איתו בוקר רגוע בבית ולאכול יחד ארוחת צהריים. אחרי הצהריים הלכתי עם הבנות לפארק הפרופיליה. אני שם בזמן האחרון כל שבת, כאמור, אבל הן מזמן לא היו. ביום ראשון בחלק מהדוכנים מוכרים עתיקות חסרות תועלת ובאחרים אמנות מקומית. קנינו שמונצעס לרוב.

ראינו כמה טיפוסים הזויים, חלקם בהופעות הזויות לא פחות. 

הטיפוס הזה מנגן בו זמנית על גיטרה, תוף, משרוקית. אולי עוד משהו ששכחתי. והפעם הוא גם השמיע כל מיני קולות מוזרים בעזרת עלים. הבחור בסגול ריקד סביבו וחיפש דוברי אנגלית שיגלו לו איך אומרים עלה באנגלית. לא שיתפנו פעולה...

אכלנו צ'ורוס ופופקורן מתוק ואפילו פגשנו כמה מכרים. קצת תמונות בקישור.

מטוסים ברחובות ברזיל וחגיגות יום הולדת ויום האם מוקדמות

גם אחרי כמעט שלוש שנים בברזיל, למראות שכאלו לא ציפיתי

נסעתי לתומי בשעה שתיים בצהרים לבית הספר, מוקדם מהרגיל כדי לצפות במופע לכבוד יום האם בו השתתפו ילדי הגן וכיתות א' ו- ב'. אני לרוב נוסעת בדרך אחרת, אבל היא כבר כמה ימים חסומה. עוד סוג של חלמאות ברזילאית. כביש עם אבנים רעועות שבמקום להחליף אותו לאספלט, מחליפים בו את האבנים בתהליך שאורך כמה שבועות. אולי נזכה לסוע בו שוב לפני שנעזוב, אולי לא... מה שבטוח, החלמאות הזו מספקת פרנסה להרבה אנשים. גם זה משהו.  אז נסעתי מסביב, דרך אחד הכבישים היותר ראשיים והופתעתי מעומס תנועה לא שגרתי, שנראה לי לא כל כך מתאים לשעה ובטח שלא התאים לי. לא נעים לאחר להופעה של ילדי בית הספר..... בתחילת הרחוב של בית הספר עמד לו המטוס הקטן והחמוד הזה וסביבו המוני אנשים. איזה מזל שזכרתי לקחת מצלמה להופעה. עצרתי קצת את התנועה, שכאמור גם ככה לא ממש זזה, תעדתי, ולו רק כדי להיות בטוחה שראיתי נכון. כמובן שאי אפשר היה להכנס עם האוטו לרחוב. איכשהו הגעתי בזמן להופעה, משועשעת מאוד, ושמעתי איזשהו הסבר לא ברור על כך שהמטוס שמש להעברה או משהו כזה.

ההופעה היתה חביבה - קצת שירים, קצת דקלומים באנגלית ובפורטוגזית, ובסיומה סיפרתי לבנות את אשר אירע והחלטנו לסוע לראות מה העניינים שם בפינת הרחוב. הגענו בדיוק בזמן. המטוס הועלה אחר כבוד למשאית ונסע לדרכו.

בקישור תוכלו לראות תמונות קצת יותר מקצועיות ומפורטות. מההסבר שהתלווה אליהן הבנתי שמדובר במטוס ישן שהצבא בקש להעביר משדה התעופה אל אחד מבתי הספר הצבאיים. משרד התחבורה אישר, אבל באמצע הדרך (בכניסה לרחוב של בית הספר...) נאלצו משום מה לשנות את התכניות, לעצור את המטוס, לפרק לו את הכנפיים, ורק אז להמשיך הלאה. את זה עשו בלי שום תיאום או הודעה מוקדמת. כדי שתושבי פורטו אלגרה ירגישו בנוח, בסוף הכתבה ציינו שאתמול בלילה בסאו פאולו תועדו מראות דומים.

הצפיה במטוס בדרך הביתה היוותה התחלה טובה לחגיגות יום ההולדת של גלי, יום לפני התאריך הרשמי. הצטרפו אלינו לנסיעה שלוש חברות מהכיתה: קלאודיה האיטלקיה, רבקה הספרדיה וג'וליה הברזילאית שהגיעה לכיתה בתחילת השנה. החלטנו הפעם ללכת על חגיגות צנועות במיוחד ונהננו מכל רגע. למרות הצניעות, גלי היתה מאוד נרגשת כל השבוע לקראת האירוע. התבטא בעיקר בנדודי שינה והשכמות מוקדמות. קלאודיה ורבקה חברות טובות של גלי שכבר בילו אצלנו הרבה בעבר. הטמפרמנט הים תיכוני עושה את שלו, והן מסתדרות ממש מצוין. ג'וליה משחקת איתן הרבה בהפסקות בבית הספר, אבל זהו ביקור ראשון שלה אצלינו. היא לא מדברת אנגלית כל כך טוב וכולן דיברו לכבודה בפורטוגזית. גם גלי. מסתבר שהיא יודעת פורטוגזית מצוין... הדירה מאוד מצאה חן בעיני ג'וליה. כשהיא נזכרה שאנחנו עוזבים בסוף שנת הלימודים, היא שאלה אם אנחנו מוכרים אותה.  

פתחנו את הבילוי המרובע בזלילה של פנקייקים עם שלל תוספות.

אחרי הזלילה, צביעה של יציקות גבס בהשראת הדס שוורצמן שנתנה לי את הרעיון וגם השאילה הרבה תבניות נפלאות כתוספת למצאי הקיים אצלנו. הגבס הברזילאי התגלה, במפתיע, כמצוין והבנות צבעו במשך יותר משעה יותר מ - 3 ק"ג של גבס. 

בהמשך מחפשים את המטמון, הרבה משחקים שהבנות המציאו לעצמן, הכנת כדורי שוקולד וטכס קטן של שירה ועוגה. 

השיר הזה, שהגיע אחרי שיר יום ההולדת הרגיל, מדבר על נישואיה העתידיים של גלי שיתקיימו רק אם ג'רונימו יבחר בה. ג'רונימו, אחד הבנים היותר קולים בכיתה, הגיע בתחילת השנה מארגנטינה ומאז הפך לנושא שיחה מועדף על גלי. למרות זאת, יש לי תחושה שהחתונה הזו כנראה לא תתממש, אם כי מי יודע... 

ג'וליה פרשה ראשונה, קלאודיה אחריה אבל הספיקה לאכול איתנו ארוחת ערב. שניצל ופתיתים. רבקה נשארה לישון.

מחר גלי תחגוג  בחזרה עם כל חברי הצוות של המופע אלדין, כולל נטע שהצטרפה ללהקה המלווה. הכנתי היום הרבה עוגות... ביום שני מתוכנן עוד סשן עוגות בבית הספר בארוחת עשר, נכין עוד ושיהיה הרבה מזל טוב לגלי בת השמונה.

עוד תמונות כאן. 

גשר אחד מאחורינו

בשעה טובה הסתיימו היום עשרים (!) חודשים בהם נטע, יפעת ואני בילינו בערך אחת לשלושה שבועות במרפאה של האורתודנט היקה והמאוד מוצלח, סג'י הורסט. הנה התוצאה, מתנה (בשבוע איחור) ליום הולדת 15.

במהלך עשרים החודשים נטע ויפעת צחצחו שיניים בוקר וערב במשך כעשר דקות כל פעם, עם שלל מכשירים ואביזרים בשיטות שגרמו לרופאת השיניים שלנו בארץ להתפעלות רבה כשראתה אותן בביקור בקיץ. לדבריה היא לא מכירה הרבה נוער בארץ עם שיניים כל כך נקיות ומתוחזקות כמו שלהן. בנות, תמשיכו ככה עם או בלי גשר! 

הביקור התלת שבועי אצל רופא השיניים כלל טקסים קבועים: מציאת סידור לגלי (בדרך כלל אצל ענבר או קלאודיה, אבל בעיתות מצוקה צפייה עצמאית בסרט בטלוויזיה או הגררות איתנו). נסיעה קצרה אל המרפאה. כמעט אף פעם אי אפשר למצוא שם חניה. נטע ויפעת נכנסות ואני עושה עשרה סיבובים בשכונה עד שאני מצליחה למצוא חניה. הכניסה למרפאה היא בשיטת "הכלוב בספארי", עם שער כפול שבכל פעם אפשר לפתוח רק צד אחד שלו. יש פה לא מעט מקומות כאלו. לא נתגעגע אליהם. הבנות מתקבלות על ידי הרופא התורן או האסיסטנטית בנשיקות, חיבוקים ומשפטי הפגישה הברזילאים המקובלים - tudo bem? tudo bom ונכנסות לחדרי העינויים למתיחות, החלפות ומדידות. אני מחכה בחדר ההמתנה עם הספות הכתומות המחרידות, שתמיד המזגן בו קר מדי או חם מדי והטלוויזיה מכוונת על ערוץ של סדרות אמריקאיות מדובבות לפורטוגזית. ניצלתי את הזמן לשיחות טלפון או לקריאת ספרים. בין לבין גם ניגשתי למזכירה לטקס התשלום החודשי. לוקח לה שעה לכתוב קבלה מוקפדת עם פרטי פרטים. היקיות שולטת במרפאה. בסיום הטיפול, הרופא התורן קורא לי לשיחת סיכום. גם לי מגיע לקבל חיבוקים, נשיקות, tudo bem? tudo bom . אחריהם מגיע דיווח מפורט על הטיפולים שנעשו לבנות. הבנתי אולי חצי מהנאמר, אבל תמיד הנהנתי בראשי בהסכמה וקיויתי שהפורטוגזית של נטע ויפעת טובה משלי. היא בהחלט יותר טובה משלי. הן תמיד ידעו מה עשו להן ומה ההוראות להמשך הטיפול. אני הקפדתי לודא שאני יודעת למתי לתאם את הביקור הבא.

תמונת פרידה של נטע  ויפעת מהספות הכתומות.

ליפעת ולי עוד יש כמה פעמים לבלות שם, והאמת שגם נטע עוד צריכה לבוא להתאמת פלטה שתלווה אותה עוד תקופת מה.
בכל מקרה חשבון הבנק שלנו שמח מאוד מסיום הטיפול, נטע זורחת, אנחנו מרוצים ומחזיקים אצבעות שגם יפעת תחזור לארץ נטולת גשר. בקרוב נדע.

את סוף השבוע השמשי והנעים העברנו כסוג של תיירים בפורטו אלגרה. מנצלים שבתות אחרונות בעיר. ביום שבת גלי ואני בילינו בסירת התיירים שמשייטת כשעה באגם הגואיבה. שאר המשפחה סרבה להשתתף בחוויה. יפעת היתה אצל חברות ועודד ונטע רכבו על אופניים. האמת שגם גלי לא היתה ממש מרוצה מהענין. היא פנטזה על סירת תענוגות, או כדבריה "סירה מגניבה" והתאכזבה לגלות שמדובר בסך הכל בסירה משעממת שכל מה שיש בה זה שתי שורות של כסאות.

אני דוקא מאוד נהניתי מהמראות של העיר מזוית שלא היתה מוכרת לי .

וממראות של איים שונים שביניהם הסירה שייטה. באחד מהם משכנות עוני ובשני, סמוך לו, אחוזות פאר.

בדקות השיט האחרונות גילינו שבעצם יש לסירה כמה קומות ואפילו חרטום נגיש. החלפנו את הישיבה בכסאות תוך כדי אכילה, צפייה במראות ומשחקי קלפים סוערים (גלי הגיעה מצוידת!) בטיולים הלוך חזור בסירה.

ביום ראשון הצלחתי, תחת מחאות, לסחוב את כולם לשעה קלה של תרבות במוזיאון Iberê Camargo.

אחרי שעת התרבות סיבוב בטילת איפנמה. בריו?

לא בריו, בפורטו אלגרה, להבדיל. אבל בסך הכל נחמד. הסיבוב הסתיים באכילת אסאי במרפסת נעימה של אחד מבתי הקפה בטילת ומשם המשכנו לסידורים בקניון גדול שנקרא Barra בו התגלו חידושים. שתי חנויות לממכר פרוזן יוגורט בשיטת עשה זאת בעצמך ושלם לפי משקל. באחת מהן טעם מקומי יחודי. לא העזנו לטעום.

עוד קצת תמונות מסוף השבוע בקישור.

שגרה, פריחה וחגיגת יום הולדת 11 מאוחרת ליפעת

מאז שחזרנו מהארץ שקענו בשגרת חורף גשומה וקרה, עם הרבה געגועים לשמש ולים. ניצנים של אביב אפשר לראות בפריחה יפה  ברחבי העיר, ואני שוב משתדלת להסתובב עם מצלמה כל הזמן למקרה שאתקל באיזה עץ מלבלב. ליד בית הספר פורח עץ מגנוליה, שברוב ימות השנה נראה כמו סתם מקל.

בכל פינה בעיר רואים את הפרחים הורודים - סגולים המקסימים האילו שצומחים מתוך גזעי עצים

 

 והנה היופי הזה מזוויות נוספות. צולם ברגעים נדירים של שמיים כחולים...

קרן אור נוספת בשגרת החורף האפורה מהווה האורגן שמאז שהגיע איתנו מהארץ, מכניס הרבה צלילים ושמחה לדירה. עודד מאושר מלהיזכר בנגינה מימי ילדותו, יפעת וגלי שבהתחלה השתעשעו בו בלי ידע מוקדם התחילו ללמוד השבוע נגינה בפסנתר, אחרי שהסתיים בהצלחה שלב חיפושים אחרי המורה האידיאלי (שיקולי מיקום, עלות ויכולת לימוד). גם נטע משתעשעת באורגן, ובמקביל ממשיכה במרץ בנגינה בגיטרה, כולל השתתפות בשתי להקות בבית הספר. בטסי ופרננדו, המורים למוזיקה בבית הספר, עובדים על הגרסא הברזילאית להיי סקול מיוזיקל. אני, בינתיים, נהנית לשמוע את כולם מנגנים, ומחכה לרגע שיהיה לי אומץ לנסות גם.

אירועים עיקריים בשבועות האחרונים היו מסיבת פרידה לרות ויובל היקרים שחוזרים למולדת בתחילת חודש ספטמבר ומסיבת יום הולדת ליפעת. במסיבת הפרידה, למבוגרים בלבד, נהננו מחברה נעימה, אוכל משובח, מוזיקה חיה וריקודים בהנהגת ג'ואו, המורה לריקודים ממכון הכושר שאני מתאמנת בו. הפעם הוא הצליח לגרום גם לכמה גברים לרקוד... 

בתאריך יום ההולדת ה - 11 של יפעת היינו לשמחתינו בארץ וחגגנו במסעדת בשר'לה החיפאית עם כל המשפחה. הסטייקים עברו את הביקורת של כל חובבי הבשר שלנו, גם אחרי שנתיים של אכילת בשר ברזילאי. רצינו לציין את יום ההולדת גם עם החברות  מהכיתה,  ועשינו זאת היום באיחור ברזילאי אופנתי. ניצלנו יום קצר בבית הספר (קורה מדי פעם. המורים בישיבות ומבטלים לצורך כך חצאי ימי לימודים. התלמידים מסיימים ללמוד בשתים עשרה במקום בשלוש ורבע). הזמנו את כל הבנות אלינו מיד אחרי בית הספר. ההענות היתה מלאה, וכל תשע הבנות שבכיתה, כולל יפעת, הגיעו אלינו הביתה באדיבותו של הדוד מירו, אחראי ההסעות של בית הספר. התחלנו את החגיגה בארוחת צהריים ביתית, שאת רובה אני הכנתי, והיתר פאולה, העוזרת היקרה שלנו, שהופקדה על הכנת השעועית השחורה והשניצלים מפילה מיניון (עולים קצת יותר משניצל עוף בארץ...). הנה היא בפעולה, מטגנת את השניצלים שלא נשאר מהם פירור.

עוף עם תפוחי אדמה שהכנתי זכה למבטי בוז צוננים. שכחתי שיש לי עסק עם ברזילאיות. פה עוף זה אוכל לצמחונים... פסטה ברוטב בולונז ו/או עגבניות זכתה להצלחה מסוימת, והאורז עם השעועית השחורה שלתומי חשבתי שכל ברזילאי מרגיש חובה לאכול בכל ארוחת צהריים שהיא, נותרו כמות שהם. אנחנו דוקא נהננו מהם מאוד בארוחת הערב.

אחרי שאכלו ושבעו, עברנו לשלב הבידור. בהתחלה סרט שהבנות בחרו מתוך כמה אפשרויות. משום מה נבחר הסרט "יס מן" ואחרי פחות משעה, שכללה התנפלות בלתי מרוסנת ומפתיעה על הפופקורן, רוב הבנות הצביעו ברגליים ופרשו מהצפייה.

עברנו לתכנית ב' - החלק היצירתי בו הבנות התענגו על הכנת שלל פירות ופרחים ממרציפן צבעוני שהגיע לפה ביבוא אישי היישר ממוזיאון המרציפן המקסים שבכפר תבור, והשלמות חסרים עקב חישוב שגוי בכמויות, אצל יוליה. בחנויות פה כמעט בלתי אפשרי למצוא מרציפן. היצירות הראשונות של הבנות נעשו בהדרכתי ובהדגמות של יפעת. אחרי שתפסו את העסק, חלקן הפגינו יצירתיות רבה ויצרו דוגמאות שונות ומשונות. התוצאה, בכל מקרה, צבעונית ויפה.

לסיום קצת משחקי חברה שיפעת ארגנה, עוגה ושירי יום הולדת.

למעונינים, כאן עוד תמונות מהחגיגה של יפעת.

סיום שנה שניה - המשך ולילה ב - Quarta Colônia

ללא ספק אירוע השיא של סיום השנה הנוכחית היה טכס המעבר של כיתה ח', הכיתה של נטע, לתיכון. אנחנו שומעים על הטכס הזה כבר מתחילת השנה ולמען האמת לא הצלחנו להבין על מה המהומה. כולה כעשרים ילדים שנשארים באותו מתחם בית ספרי, עם אותה מנהלת, אותם מורים. חוץ מהידיעה הרשמית שעד כיתה ח' קוראים לזה חטיבה, והחל מכיתה ט' תיכון - ההבדלים זניחים, פה ושם כמה מקצועות שמשתנים. לא הרבה מעבר לזה. אבל ברור לנו שהברזילאים, חובבי המסיבות, שמחים על כל סיבה למסיבה ובנוסף העלינו השערה שתלמידי כיתה ח' זוכים לטכס הזה רק כדי לנפח את מספר הנוכחים בטכס של כיתת הבוגרים האמיתיים של בית ספר, כיתה יב', שהם עשרה תלמידים. ההשערה הזו קיבלה ביסוס מדעי במפגש שהתקיים לפני כארבעה חודשים בין נציגי בית הספר והורי  תלמידי כיתות ח' ו- יב'. הורי כיתה ח' זעמו כאשר המנהל הודיע מפורשות שהטכס משותף, אבל ינתן דגש גדול בהרבה על בוגרי כיתה יב'. כל ההורים התרעמו כאשר נאמר שבית הספר לא מתכוון לארגן מסיבה אלא רק טכס רשמי, ואני ישבתי משועשעת. לא ממש מרגישה שייכת לכל העניין. בסיכומו של דבר נקבע שיהיו שני אירועים.  טכס רשמי של בית הספר, ולאחריו מסיבה שנציגי ההורים יארגנו. משלב זה ועד שעה לפני תחילת האירועים, הופצו עשרות אם לא מאות מיילים מייגעים בעניין. בכל מייל השתנו הפרמטרים: מיקום, זמן, עלות, מספר מוזמנים. הפרמטר האחרון חשוב במיוחד לברזילאים חובבי המסיבות, בהרכב רב דורות. באחד המיילים האחרונים אחת האימהות כתבה שהזמינה בלון הליום עם השם של בנה, כדי שתוכל למצוא אותו בקלות בסיום האירוע ושאלה מי עוד מעונין. הרעיון שעשע אותנו מאוד, ואף אחד לא הגיב.

האירוע המדובר התקיים ביום רביעי, 22 ביוני, בשעות הערב באותו אולם תיאטרון המוכר לנו מהופעת הקוסם מארץ עוץ. יום רביעי היה יום עבודה ולימודים רגיל, שלאחריו חופש עקב חג נוצרי בשם קורפוס כריסטי. כל הבנות יצאו באמצע הלימודים, לוקח זמן לסדר שיער וציפורניים במספרה, והגיעו יפהפיות אמיתיות בשמלות ערב ונעלי עקב. הבנים, קטנים מהן ביותר מראש, הגיעו מדוגמים בחליפות. נטע שלנו נחה והתארגנה בבית, והגיעה צנועה אך יפה כשעתיים לפני שההורים ויתר הקהל התבקש להגיע. הטכס התחיל באיחור מפתיע של יותר מרבע שעה. בדרך כלל אירועים רשמיים בברזיל מתחילים בדיוק מופתי. האשמים באיחור - משפחתה של איירין ההודית, חברתה הטובה של נטע, שלא שמו לב שהילדים התבקשו להגיע לפני האורחים וגם לא לקחו בחשבון את הפקקים בעיר בשעות הערב.

האמת שהנמכנו ציפיות, והופתענו לטובה. היה טכס יפה, מתוקתק ומרגש. בתחילתו מצגת עם תמונות של הילדים כשהיו קטנים.  בהמשך  כניסה מרשימה של הילדים, קודם כתה ח' ואחר כך יב', לקול מחיאות כפיים רועמות של הקהל. הנה ילדי כתה ח' יושבים על הבמה, רגע לפני שמגיעים הבוגרים של כיתה יב' שמעתה ואילך יסתירו אותם כמעט כל האירוע

לאחר מכן ובעמידה שירת שלושה הימנונים: ברזיל, ארה"ב וריו גרנדה דו סול. נטע הזיזה קצת את השפתיים אבל אחרי מספר רגעים הבינה שאין בזה טעם. היא ממש לא מכירה את המילים. הילדים הברזילאים שרו בגאוה מרשימה.

מיס וורילו, מנהלת החטיבה והתיכון, הנחתה את הטכס בשנינות, הומור ומבטא אוסטרלי מקסים. לאחר שירת ההימנונים היא הזמינה כל אחד מהבוגרים, על פי סדר האלף - בית, לרקע צלילי שיר שהוא בחר, לקבל תעודה, ללחוץ ידיים עם המנהל, יו"ר מועצת ההורים ושאר בעלי תפקידים,  ולהצטלם עם הילד הבא בתור אחריו.

החלק העיקרי והארוך - נאומים. ג'ף, מנהל בית הספר, היה הראשון לנאום וציטט בחלק גדול מנאומו את שלל העצות שבנאום המפורסם הזה. לא בטוח שהברזילאיות, אשר מבלות כמחצית מחייהן במספרות, יאמצו את  העצה הכמעט אחרונה בנאום 

 Don't mess too much with your hair or by the time you are 40, it will look 85. 

אחרי הנאום של ג'ף, נאומים של מורים והורים ולסיום תלמידים. קצת של כיתה ח' והרבה של כיתה יב'. אלו וגם אלו דיברו רהוט ויפה, כיאה לילדים שחונכו  (חלקם מגיל שלוש) בבית ספר אמריקאי בו שמים דגש רב על התחום של הצגת נושא, עמידה מול קהל והרצאות. יש מה ללמוד מהם!

לסיום תמונה קבוצתית של כל אחת מהכיתות. הנה כיתה ח'

בהמשך נקבל DVD עם תמונות של צוות הצלמים המקצועי שהנציח את האירוע והסתיר לקהל. ובינתיים, תמונה מרגע המפגש המשפחתי עם הבוגרת נטע האוחזת בידה גליל ובו התעודה וכן סיכת אזרחות כבוד אמריקאית שלא הבנו מה משמעותה ולמה נטע ועוד שני ילדים מהכיתה קיבלו, אבל ברור לנו שזה חיובי.  חדי העין ישימו לב גם לסרט כסוף ביד ימין. אל הסרט קשור בלון הליום עם השם של נטע. למרות שכולם התעלמו מהמייל בנושא, מישהו החליט לקחת את העניין ברצינות והכין לכל הילדים בלון עם שמם.

והנה נטע עם ג'ף המנהל

וגלי עם המורה שלה, מיס מרגרט, שהבת שלה היא אחת מעשרת בוגרי כיתה יב'

למסיבה שאורגנה על ידי ההורים בחרנו שלא ללכת. לנו הספיק הטכס הרשמי והמרגש.

אירועים נוספים, צנועים יותר, שהתרחשו השבוע:

ביום שלישי ארוחת ערב במסעדה עם משפחות ילדי כיתה ה', הכיתה של יפעת. המפגש התארגן בספונטניות כיומיים קודם. הגיעו רק כשליש מהילדים, אבל היה מאוד מוצלח. אוירה נינוחה, שיחות מעניינות עם ההורים, ומפגש חברתי נעים לילדים.

פה יפעת עם המורה מיס מונה קנדי והחברות קלואי, ג'וליה ולאורה

ופה הבנות, המורה והבנים גוסטבו, ג'ורג'י, ויניסיוס וטים. מקדימה - חוליו המתוק מכיתה ג', אח של התאומים ויניסיוס וקלואי

ביום רביעי בבוקר נפרדתי לבינתיים מילדי הפאבלה החמודים שאני מלמדת אחת לשבוע. הכנתי לכל ילד מסגרת עץ (שאריות מיום ההולדת של גלי) עם תמונה שלו, ובמהלך השיעור הם קישטו את המסגרת במדבקות. האריזה שארגנתי, שקית צלופן קשורה בסרט,  וכן שקית ממתקים קטנה שהבאתי לכל אחד גרמו להתרגשות גדולה. אני כל פעם מופתעת מחדש עד כמה דברים קטנים שאצלנו הם עניין שביומיום, בשבילם הם אושר ענק. הכל יחסי בחיים. על ידי אנה מל, ולמטה משמאל לימין לואיזה, איזקי, רפאלה וניקולס שהוא ילד מבריק ומקסים ואני בטוחה שלמרות נקודת הפתיחה הפאבלית שלו, הוא יגיע רחוק. חסרה עקב מחלה - ויטוריה.

בהמשך בוקר יום רביעי הבאתי עוגה לכיתה של יפעת, לציון יום הולדת 11 ויום אחרון בו יפעת בבית הספר לשנה זו (ויום אחרון שהיא עם תלבושת בית הספר. בחטיבה ובתיכון לא צריך תלבושת).

הילדים נהנו מהעוגה, אך היו מאוכזבים שלא הבאתי את הבראוניז שטעמם הטוב זכור להם מאירועים קודמים. צפיתי את זה מראש, ודאגתי להביא בראוניז לאירוע הבא בתור - מסיבת פרידה משותפת של ילדי כיתות א' ו - ה' שבמהלך כל השנה נפגשו אחת לשבוע וקראו יחד ספרים בזוגות קבועים. במסיבה כל ילד הביא מתנת פרידה וברכה יפה לבן הזוג שלו. גלי החליפה מתנות וברכות עם ליה מכיתה ה', ויפעת עם לאנה (ששני הוריה פלשתינאים במוצאם) מכיתה א'.  באירוע הזה לא הייתי, אין תמונות. זה השלב בו חילצתי את נטע מבית הספר לטובת הכנות לטכס הסיום.

רגע לפני שאנחנו נוחתים לחום יולי - אוגוסט ולצחיחות שבארץ (אין תלונות! אנחנו כבר מתים להגיע!), נסענו בספונטניות להנות קצת מממרחבי הירוק הברזילאי ולשחזר באופן חלקי חופשה מהנה משנה שעברה בפוסדה מקסימה באיזור שנקרא Quarta Colônia, מרחק כארבע שעות נסיעה מפורטו אלגרה. בדרך עצרנו לצהריים בעיר הנעימה סנטה קרוז דו סול. בכנסיה היפה במרכז העיר ראינו קישוטים שהוכנו כנראה לרגל החג שמשמעותו לא ברורה לנו.

לפוסדה הגענו בשעות אחר הצהריים והופתענו מקבלת פנים חמה של פקיד הקבלה הצעיר והחביב שזכר אותנו מהפעם הקודמת (טוב, לא כל יום מגיעים לשם לא ברזילאיים...).

קצת טפטף, אבל הצלחנו להנות במשך אחר הצהרים מטיול בשביל מלא פטריות, טורניר פינג - פונג וקטיף קלמנטינות מתוקות וטעימות במטע ההדרים שבשטח הפוסדה.

בארוחת ערב במסעדה של הפוסדה נהננו מישיבה על יד האח הבוער ומארבע מנות משובחות במחיר של סלט במסעדה בעיר. הבנות התענגו על סטקים (גלי ונטע), חזה עוף בגריל (יפעת) וצ'יפסים משובחים (כולן).

החופשה הוזמנה יום מראש, ולמזלנו הטוב נותרו בפוסדה שני חדרים עבורינו, אך הם היו מרוחקים זה מזה. איזה כיף! הבנות קיבלו הסבר איך לתקשר איתנו דרך הטלפון הפנימי וניצלו את האופציה רק פעם אחת כדי להגיד לילה טוב. בשאר הזמן הסתדרו מצוין בלעדינו, ואנחנו נהננו מפרטיות ומתחושה של כמעט חופשה זוגית. נאמץ בשמחה את הסידור גם לחופשות הבאות! 

הבוקר קמנו ליום שמשי ושמיים כחולים, ואחרי ארוחת בוקר מפנקת יצאנו לסיבוב בין הכפרים באיזור שהירוק בו דשן ומרחיב את הלב והחקלאות בו כמו קפאה בזמן.

פה,  באמצע הרחוב באחד הכפרים, מייבשים גרעיני תירס

חזרה לפורטו אלגרה, שוב ארבע שעות נסיעה (איזה סיכוי יש שבארץ ניסע מרחק כזה הלוך- חזור בשביל לילה אחד??). האמת שהיה מתיש... מספר המשאיות שנאלצנו לעקוף בכביש החד - מסלולי לכל כיוון גמר אותנו, אבל היה שווה. תמונות תוכלו לראות כאן

מחר אנחנו אורזים, מחרתיים עולים על המטוס וביום שני סוף סוף בארץ. מתגעגעים לכולכם ומחכים בכליון עיניים להפגש!!!!

יום הולדת 7 לגלי

תאריך הלידה של גלי הוא 12 במאי, ולמרבה הפלא היא כבר בת שבע. החגיגות נפתחו השנה יומיים לפני התאריך, בארוחת ערב משפחתית במסעדת פסטות טעימה, והמשיכו ביום המיועד בטכס קטן של עוגה ושירת יום הולדת שמח עם כל ילדי כתה א' בהפסקת עשר בבית הספר. עודד, שמורגל פחות ממני לאווירה בבית הספר, והיה בדרכו לשדה התעופה למסע ליעדים שונים, הצטרף והתפעל עד מאוד מהסדר המופתי בו הילדים עמדו וחיכו לתורם כדי לקבל פרוסה מעוגת השוקולד בצורת פרח, שלא נותר ממנה פירור.

חגיגה נוספת נדחתה ליום שני, 30 במאי. מהר מאוד נוכחנו לדעת שבברזיל מייחסים חשיבות רבה לימי ההולדת. מרביתם נערכים באולמות משחקים ייעודיים, עם צוות מלצרים וכיבוד אינסופי לילדים ולמלוות (אמהות או מטפלות... כן, גם בגיל שבע יש פה ילדים עם מטפלות צמודות, או בשמן הברזילאי בבות. החיים בסרט). הפעילות באירועים הללו היא לרוב חופשית, כל ילד לעצמו מסתובב בין המתקנים והמשחקים שבאולם. האינטראקציה החברתית שואפת לאפס. העלות, לעומת זה, שואפת לאינסוף. לגמרי מחוץ לתקציב ולמוכנות שלנו להשקיע. מעודדים מיום הולדת מוצלח של יפעת מתחילת השנה ושל גלי משנה שעברה, בחרנו לארגן יום הולדת בסגנון ישראלי עם קצת יצירה והרבה משחקי חברה בבית. בסיום הגענו למסקנה שימי הולדת הם בכל זאת עניין של גיאוגרפיה... או של גיל, או אולי שניהם. בקיצור- עם כל הרצון הטוב, הפעם לא ממש הלך.

ההתחלה דוקא היתה מבטיחה. הזמנו את כל בנות השכבה, עשרים במספר, ולתגבורת שני בנים אהובים במיוחד, ענבר ולוקס שהוא אח תאום של אחת הבנות. הילדים הגיעו אלינו בסיום יום הלימודים בהסעה מאורגנת של הדוד מירו החביב, Tio Miro, אחראי ההסעות של בית הספר. לעניין הזה היו מבחינתינו רק יתרונות:

מירו דאג מראש לוודא עם כל האמהות מי מהמוזמנים יגיע, ועידכן אותנו און - ליין. יום לפני האירוע ההיענות היתה 100%! אולי הוא גם עושה פעולות שיווק? בפועל, הגיעו כולם חוץ משלוש בנות.

כמעט כולם הגיעו עם תלבושת בית הספר. נחסכה תצוגת אופנה...

החשוב מכל - מינימום אמהות ו/או בבות. הצליחו להסתנן רק שתי בבות, זניח יחסית.

את גלי הוצאתי מוקדם מבית הספר, כדי שתספיק לנוח, להרגע וגם לעזור לארגן את שולחן היצירה ושולחן הכיבוד. מרבית השולחנות והכסאות באדיבות אדוארדו, איש האחזקה בבניין, שהזיע קשות בכדי להעלות אלינו את כל הציוד. הכיבוד - ברזילאי אותנטי. מינימום עבודה שהסתכמה בטלפון אחד למוסד ידוע בעיר הקרוי טוטוזיניו. שעה לפני החגיגה הגיע שליח עם עשרות לחמניות חמודות, ובתוכן נקניקיה או המבורגר. כל לחמניה עטופה בנייר עליו רשום מה יש בתוכה. מזון הגורמה הזה נטחן על ידי הילדים במהירות הבזק, להפתעתו של עודד שהיה בטוח שכרגיל אני מגזימה בכמויות, אבל לא התווכח. ניסינו להכניס גם קצת בריאות תוצרת בית - צלחת עם רצועות פלפלים וסנדביצ'ונים עם זיתים וקוטג' (האמת שהוא די נוראי פה... מתים מגעגועים לקוטג' הישראלי). לא נגעו.

לקראת השעה ארבע הגיע האוטובוס עם הילדים. מלאי אנרגיה, שמחים ומרוצים.

התחלנו ביצירה. קישוט מסגרות לתמונות בשלל נוצצים, ורודים וסגולים. הפעילות זכתה להצלחה גדולה. חלק מהבנות המשיכו בה עוד ועוד, עם אילתורים שונים, גם הרבה אחרי שהאחרים עברו למשחקים. 

המשחקים, מה לעשות, היו הצלחה קטנה יותר. התחלנו מחבילה עוברת. בשניים - שלושה סיבובים ראשונים החבילה גרמה להתרגשות מסוימת, שמהר מאוד התחלפה בחוסר עניין בולט של מרבית המשתתפים שהתחילו להתפזר בכל הבית. בהמשך - חלוקה לשתי קבוצות, אחת בהנהגת נטע והשניה בהנהגת יפעת שעשו יופי של עבודה במסגרת המגבלות, ושלל תחרויות כמו משחק המישוש, העברת בלונים ועוד. המשחק שזכה להצלחה הגדולה ביותר היה זה שבו העבירו פופקורן (פיפוקה בפורטוגזית) מצלחת אחת לשניה בעזרת קש בלבד. רגעים נדירים של שקט מופתי נרשמו במהלך המשחק הזה.

בסיום הרעש חזר והתחילה בליסה אינסופית של פופקורן. חצי נפל/נזרק על הרצפה. אחרי רגעי השיא הללו, היה כבר ממש קשה לארגן את הילדים מחדש והמשיכה שמחה גדולה אך בלתי מאורגנת לחלוטין. גלי, ענבר וקלאודיה האיטלקיה בחרו לברוח לחדר של גלי... אני הייתי עסוקה בנסיונות להרגיע ילדה קוריאנית חמודה שהצטרפה לשכבה לפני כחודשיים וזה לה יום הולדת ראשון (ואולי גם אחרון?) אליו הסכימה לבוא. בתוך כל הבלאגן הזה התחילו להגיע אמהות לאסוף את ילדיהן וניסו לשמור על ארשת פנים מחייכת... איכשהו הצלחנו לארגן את טכס שירת יום ההולדת ואכילת העוגה עם קישוטים תוצרת יוליה.

העוגה קצרה הצלחה על חשבון הבריגדרוס, גרסא ברזילאית לכדורי שוקולד (כדורים מתוקים עד אימה, עשויים חלב מרוכז ממותק ושוקולד לבן או חום) אשר גם הם הוזמנו מטוטוזיניו ומרביתם הועברו לאדוארדו כאות הוקרה על הבאת הציוד, ולפאולה העוזרת שיום העבודה שלה למחרת המסיבה היה בין הימים היותר קשים שלה פה.

אני חושבת שלסבתא נעימה יש איזה זכרון או שניים מאירועים דומים מהכתה בה הייתי ביסודי... אנחנו בכל אופן ממשיכים הלאה. באירוע הבא, יום הולדת 11 ליפעת, אנחנו בארץ!!

קצת תמונות  כאן. האמת שבתמונות זה לא נראה כל כך נורא, ואפילו אשלי הקוריאנית מחייכת...