אתמול בערב התקיימה באולם נעים בעיר ולכבוד יום העצמאות שכבר חלף הופעה של דיוויד ברוזה, בה נכח גם שגריר ישראל בברזיל. מרבית הקהל מבין חברי הקהילה היהודית של פורטו אלגרה וגם אנחנו היינו שם, הנציגים הישראלים, כולל כמה אורחים מאלביט. עודד בארץ, הפסיד, אבל למטרות חשובות. אני הצטרפתי לנסיעה הלוך וחזור אל אילן והדס וההורים של הדס (ביקור שני פה!).
דיוויד ברוזה שר בעיקר בעברית, תיבל בספרדית, אפילו קצת בערבית, הפליא בגיטרה, עשה הרבה פרצופים תוך כדי ובין השירים דיבר עם הקהל בספרדית קולחת. זה היה מקסים בעיני, למרות שלא הבנתי כמעט כלום. פה ושם קלטתי שמות של זמרים ויוצרים ישראלים - מיכה שטרית, יהונתן גפן ואחרים. הקהל הברזילאי הבין, הגיב לסיפורים, צחק. אילן, דובר ספרדית מהבית, סיפר לנו קצת בדרך חזרה על מה דובר, אבל זה לא באמת שינה.
השירים זרקו אותי אחורה בזמן, הציפו אותי בגעגועים ולחצו לי על כל הבלוטות, אז סליחה מראש על פוסט קצת רגשני.
שיר אהבה בדואי. לא יכלתי שלא להזכר איך בכתה ה' או אולי ו', ביחד עם שירי (שהיתה החברה הכי טובה באותן שנים אבל קצת אחר כך התפצלו דרכינו והיום אין לי שום מושג איפה היא ומה היא עושה), השתעממנו בפעולה של הצופים, זזנו הצידה, טיילנו בין השיחים ושרנו אינסוף פעמים את השיר הזה בשני קולות מזייפים. לא נעים לחשוב כמה עשורים עברו מאז... ואני תוהה אם שירי זוכרת את האירוע הזה, או בכלל זוכרת אותי ...
בהמשך השיר "חיפה חיפה". היה פשוט הזוי לצפות בו בחי, במרחק של אלפי קילומטרים מחיפה.
קצת אחר כך הגיעה התזכורת לכך שאני עדיין אי שם בדרום ברזיל בעיר תאומה לחיפה.
האישה שאיתי... נולדת בשבילי... סיגליות... כל כך הרבה שירים נהדרים, ואיזה כיף שאני עוד זוכרת את המילים של כולם. חיכיתי לשירים מהכבש ה - 16, אבל עד לשם הוא לא הגיע.
שירי הסיום המתבקשים היו "מתחת לשמיים" ו"יהיה טוב" האלמותי שאי אפשר היה לעבור שום טיול של הצופים בלי לשיר אותו בדרך באוטובוס. "מתחת לשמיים" באמת שיר נהדר שהיה להיט חתונות גדול בתקופה שהתחתנו. אנחנו בחרנו שירים אחרים, אבל בשלב עריכת הקלטת (כן... קלטת... גם מהאירוע הזה כבר חלפו כמה שנים טובות) יוסי הצלם השתיק את כל השירים שבחרנו ושם ברקע את "מתחת לשמיים" שמאז מתחבר לי לגמרי לחתונה, ואתמול בהופעה גרם לי לצמרמורות. הקלטת בינתיים הוסבה ל - DVD, אם אני אצליח להזכר איפה הוא אולי אני אפילו אצפה בו... או שאני אחכה לעודד לצפייה משותפת. בכל אופן, ודאתי היום בשיחה בסקייפ שגם לעודד השיר הזה מזכיר משהו. הוא זוכר :)
בשני שירי הסיום הקהל הברזילאי הצטרף לשירה, וידע את המילים בעברית בצורה כמעט מושלמת.
בתום ההופעה, דיוויד ברוזה חתם על דיסקים למכירה במבואת הכניסה לאולם. רציתי להודות לו על ההופעה, אבל זה היה כמעט בלתי אפשרי. הסבלנות הברזילאית הידועה והעמידה המסודרת בתורים התפוגגו בנוכחותו. כל הברזילאים עטו עליו, הצטלמו איתו, דיברו איתו. אי אפשר היה להתקרב... לא רציתי לעכב את אילן והדס שהיו בדרכם לשחרר את הבייביסיטר (יפעת! התחילה לעשות קופה הילדונת...), אז חזרנו. לעומת זה, ואני עדיין לא מאמינה על עצמי שעשיתי את זה, שלחתי לו היום מייל קצר בו הודיתי על ההופעה המרגשת, ואפילו קיבלתי תשובה.
כשיצאנו מההופעה, הרגשתי שאם היא היתה לפני כמה חודשים, אחריה הייתי מתקשה להשאר פה. מספיק לשהייה בניכר, אני כבר כל כך צריכה את הסביבה הביתית והמוכרת עם השפה, השירים, הניואנסים. איזה אושר שכבר יש תאריך חזרה אל הביצה המזרח תיכונית. עם כל הבעיות שהיו, יש ויהיו אין כמו בבית!
היום דיוויד ברוזה ושגריר ישראל התארחו ב - AEL (שגם נתנה חסות להופעה). הבנתי שהיה ביקור מוצלח לכולם. בערך באותו זמן, הנשים שבחבורה חגגנו לאידה היקרה יום הולדת, והחלפנו חוויות מההופעה. הישראליות מהצד שהבין את מילות השירים, והברזילאיות מהצד שהבין את הסיפורים שביניהם.
לשנה הבאה במצדה!
לשנה הבאה במצדה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה