סופשבוע שמשי בפורטו אלגרה

סופשבוע רגיל למדי, אבל אולי בגלל שהוא אחד האחרונים, בא קצת לתעד. נותרו עוד חמישה, אחד מהם נעביר בסאו פאולו. בינתיים אנחנו עדיין סביב החזרות למחזמר אלדין, גלי בשיא המרץ לא הפסידה אף חזרה. נטע הצטרפה ללהקה המלווה ונדרשת גם היא להגיע לחזרות. בזמן שהן מתרגלות אמנויות במה, יפעת בחוג ציור ואני מטיילת בפארק פרופיליה בין דוכני שמונצעס, כלבים בשמלות וסוודרים ועצים נהדרים. באוויר ריח מתקתק מהעגלות לממכר צ'ורוס ופופקורן (יש פה גם מלוח וגם מתוק, המתוק הרבה יותר טעים!) וכשהשמש זורחת, זה ממש תענוג. כשעודד לא בנסיעות, הוא מצטרף. השבוע זה קרה. הכי כיף!

בשבת בערב הגברים של משפחת קורש התארחו אצלנו לארוחת ערב ואחריה השתוללות של גלי, ענבר ויואב בין מזרונים, חישוקים ומוזיקה. נתגעגע...! הכימיה בין ענבר וגלי מוצלחת, וזה לא מובן מאליו.

נטע זכתה השבת סוף סוף להנות ממסיבה של אחת מבנות כיתתה לכבוד גיל חמש עשרה, שהוא מאוד משמעותי פה בברזיל. זה הגיל בו הבנות נחשבות כבוגרות, ויכולות "לצאת אל החברה". חלקן עושות טקס רב משתתפים וחלקן סתם מסיבה. נטע הוזמנה כבר לשתי מסיבות, אבל בחרה שלא ללכת משיקולים פרקטיים. היה כתוב בהזמנה שחובה לבוא עם שמלה! בגיל חמש היא סרבה להשתתף במופע סיום חוג מחול בספורטן כי היה צריך ללבוש שמלה. בגיל שש היא סרבה להשתתף במופע סיום חוג התעמלות אמנותית בבית ספר הרצל, כי היה צריך ללבוש חצאית. בסוף היא כן השתתפה. טלפון אחד לאילנה, המורה האמפטית שלא התבלבלה ומיד אמרה שאפשר גם להופיע בתלבושת של הבנים - מכנסיים וחולצה - פתר את הבעיה. אבל בברזיל יש חוקים אחרים... אנחנו מכבדים את החוקים, אבל גם מכבדים את הרצון של הנפשות הפועלות. הפעם, הפתעה. קרוליני, אחת משתי כלות השמחה, בישרה לנטע שהיא לא חייבת ללבוש שמלה. אבל בגדים יפים כן צריך... וצריך לקנות, כי אין כל כך במלאי. ביום ששי היה חצי יום בבית הספר ואחריו יום הורים. אירוע סימפטי בו כל ילד מציג בפני ההורה, בנוכחות המורה, את אשר עשה במהלך הסמסטר. אצל גלי זה הלך מהר, רק מורה אחת. מיפעת ונטע דרשו להציג בפני חמישה מורים שונים, וזה היה קצת יותר מדי... עשינו חלק בבית במתכונת מצומצמת.

בסיום יום ההורים, נסעתי עם נטע לקניון איגוואטמי. בחנות הראשונה אליה נכנסנו, ואת הפריטים הראשונים שהורדתי מהמדף היא קנתה. טוב שאני מכירה אותה, התאמצתי והצלחתי להוריד מהמדף מכנסיים וחולצה מוצלחים, שבאמת היו יפים עליה. על קניית הבגדים סימנו וי מהיר. לקח הרבה יותר זמן לבחור מתנות לקרוליני ולאחותה התאומה.

בשבת בערב הבאתי את הנערה למקום האירוע, מסעדה צרפתית שווה בשם לואיז ברסרי. קלאסה! הקפדנו לצאת מהבית כך שנטע תגיע באיחור מקובל של בערך 3/4 שעה. עדיין היא היתה בין הראשונים. נפרדתי ממנה בהתרגשות, איחולים להנאה ושמחה ושתשאר עד מתי שהיא רוצה. בהזמנה היה כתוב שהאירוע עד שלוש לפנות בוקר. לקראת חצות עודד ואני היינו מותשים (עודד עוד קצת בג'ט לג... הרעש שגלי, יואב וענבר עשו לא הוסיף...), אבל לשמחתינו קצת אחר כך נטע התקשרה ובקשה שנבוא לקחת אותה. עודד יצא. כבר כמעט כולם עזבו. היא מאוד נהנתה, אכלה טוב, רקדה הרבה וחזרה שמחה ומרוצה.
ביום ראשון עודד שוב נסע, הפעם לארה"ב. הספקנו להעביר איתו בוקר רגוע בבית ולאכול יחד ארוחת צהריים. אחרי הצהריים הלכתי עם הבנות לפארק הפרופיליה. אני שם בזמן האחרון כל שבת, כאמור, אבל הן מזמן לא היו. ביום ראשון בחלק מהדוכנים מוכרים עתיקות חסרות תועלת ובאחרים אמנות מקומית. קנינו שמונצעס לרוב.

ראינו כמה טיפוסים הזויים, חלקם בהופעות הזויות לא פחות. 

הטיפוס הזה מנגן בו זמנית על גיטרה, תוף, משרוקית. אולי עוד משהו ששכחתי. והפעם הוא גם השמיע כל מיני קולות מוזרים בעזרת עלים. הבחור בסגול ריקד סביבו וחיפש דוברי אנגלית שיגלו לו איך אומרים עלה באנגלית. לא שיתפנו פעולה...

אכלנו צ'ורוס ופופקורן מתוק ואפילו פגשנו כמה מכרים. קצת תמונות בקישור.