שבוע עמוס ובסופו אלאדין

השבוע המחזמר אלאדין בהפקת בית הספר ובניצוחה של מיס לורי, המשוגעת לדבר, הגיע לישורת האחרונה. בימים שלישי, רביעי וחמישי כל הצוות (שכולל חוץ מאת נטע וגלי עוד כארבעים ילדים על הבמה, עוד כמה מאחורי הקלעים ושלל מורים לתגבורת) יצא מבית הספר שעה לפני סיום הלימודים לחזרות גנרליות באולם התיאטרון.  החזרות נמשכו עד השעה שבע בערב.... לא קל, אבל נראה שכולם היו שמחים ומרוצים, נהנו והאוירה היתה בסך הכל טובה. נטע הגיעה לכל אחת מהחזרות עמוסה בעוגיות תוצרת בית לכל המשתתפים (בראוניז, עוגיות שוקולד צ'יפס וכדורי שוקולד). תרומתי הצנועה להצגה, שהתקבלה בברכה ובתיאבון. כבר הבנתי בשנה שעברה שאין ביכולתי לעזור בתחומים אחרים. כדי להקשות על נטע וגלי את החיים קצת יותר, אדוארדו, אחראי הבניין בו אנו גרים, החליט דוקא בימים של החזרות לעשות טיפול למערכת המים המרכזית, טיפול שכנראה לא עשו מאז שהבניין נבנה ודרש השבתה מלאה של המערכת. בקשנו, התחננו, אולי יעשו את הטיפול עוד חודש כשכבר לא נהיה כאן... לא עזר. אז באנו כל ערב להתארח אצל משפחת שוורצמן, איזה מזל שהם גרים קרוב! וגם יש להם מקלחת נהדרת, ובאחד הערבים פגשנו את דדי, זוהר ודרור שהצטרפו השבוע לכוחותינו. ברוכים הבאים! היו ערבים נעימים, אבל ארוכים... בעיקר לגלי שלא רגילה ללכת לישון מאוחר. תיפקדה רוב השבוע על אדרנלין.

יפעת לא נטלה חלק בהפקת אלאדין, אבל גם עליה עבר שבוע לא פשוט, במהלכו היא ניסתה להתכונן למבחן בהיסטוריה של ברזיל. בפורטוגזית כמובן. לא פשוט בכלל.... ניסיתי כמיטב יכולתי לעזור, והאמת שהחומר הנלמד מאוד מעניין ולי היה ברובו חדש. מלכים ספרדים ופורטוגלים, כובשים הולנדים, קבוצות לוחמים מקומיות, אינדיאנים, הבהלה לזהב, יצור סוכר... סיפורי אלף לילה ולילה גרסת דרום אמריקה. מתוך עניין וכדי להבין טוב יותר על מה מדובר, הרחבתי את ידיעותי בתחום בעזרת ויקיפדיה באנגלית. בתור בילוי לשעות הפנאי זה אחלה, אבל בתור חומר למבחן, ועוד בפורטוגזית, קצת פחות. ביום ששי היה המבחן וכרגיל אצל יפעת, היא כנראה תקבל ציון הרבה יותר טוב ממה שנדמה לה.

ביום ששי בערב התקיימה הופעה ראשונה של אלאדין מול אולם מלא. עודד, יפעת ואני בין הצופים. היה מקסים!!! כולם הופיעו נהדר. אנחנו התרכזנו בעיקר בגלי, אבל נהנינו מהכל. התפאורה, המוזיקה כמובן, התלבושות המושקעות, הבדיחות של הג'יני שנראה כמו גרסא כחולה של טלאטביז, פרנסואה החינני בן כיתה של נטע בתפקיד אלדין, אליזה חברתה מכתה ח' היתה מצוינת בתור יאגו התוכי. היכרנו בעל פה את כל השירים, הם מתנגנים ומזדמרים אצלנו בבית ובאוטו כבר כמה חודשים, ובראשם
?Mr. Aladdin sir, what will your pleasure be
חברי הלהקה ישבו באולם בשורה הראשונה. בתמונה נטע על הבס מתכוננת להופעה.

חפשו את גלי בורוד בין המופיעים

השטיח, אלאדין, אבו הקוף והג'יני

יאגו התוכי, אלאדין, הסולטן ויסמין

רזול, אבו, ג'יני, יאגו וג'אפר

 מיס פטי, המורה של גלי, הפתיעה אותה בסיום ההופעה עם זר פרחים.

בשביל נטע וגלי זו חוויה נהדרת להיות שותפות להפקה שכזו ולנו גאווה גדולה. אילן ומאיה ישבו שתי שורות מאחורינו. אחרי שהסתיים השיר הראשון בו גלי הופיעה, מאיה התחילה לצעוק שהיא רוצה שגלי תחזור...
קצת סרטונים. בהמשך נקבל DVD שיערך על ידי צוות צילום מקצועי. יש סטנדרטים בבית הספר האמריקאי.

מישהו אפילו דאג לפרסם כתבה בעיתון המקומי, Zero Hora. אחד ההורים העשירים והמקושרים אולי?

בזמן שפה היינו עסוקים באגראבה, אי שם באיזור חיפה נחגגה מסיבת בת מצווה ששמענו שהיתה נהדרת לשתי ילדות מקסימות, שאם היינו בארץ אין ספק שהיינו משתתפים איתן בחגיגה. מזל טוב עינב ותמר!!!

ביום שבת היו שתי הופעות נוספות, וביניהן הפסקה לא מספיק ארוכה כדי לחזור הביתה, אבל מייגעת. שלחנו הפעם ספר ואייפוד עם גלי, שדיווחה על רגעי שעמום מאחורי הקלעים בין הריקודים. יש מחיר לתהילה... :) היא גם דיווחה על הצקות מצידה של בת כיתתה, לואיזה, מאחורי הקלעים וגם על הבמה. לואיזה נוהגת להכניס את ידה לפה, מתוך התרגשות אולי... ואחר כך גלי צריכה להחזיק לה את היד בריקודים. היו כמה רגעים משעשעים על הבמה, במהלכם שתיהן רבו זו עם זו אם להחזיק ידיים או לא. אני מקווה שרוב הקהל לא שם לב...

יפעת ואני החלטנו ברגע האחרון להצטרף לקהל הצופים של ההופעה האחרונה, בשבת בערב. ההופעה הזו היתה מוצלחת מאוד. לפני שהתחילה הספקנו לראות את גלי מאחורי הקלעים, מותשת ועייפה. נטע ישבה נינוחה בשורה הראשונה של האולם ופטפטה עם שאר המשתתפים הבוגרים של ההופעה.

הפעם לא נרשמו מריבות על החזקת ידיים עם לואיזה. גלי ביקשה ממנה (אני מקווה שבנימוס) לפני תחילת ההופעות של שבת שתמנע ממנהג הכנסת היד לפה. עם העליה לבמה האדרנלין חזר, וגלי נראתה שוב שמחה ומרוצה.

סיום הההופעה האחרונה היה מרגש, הרבה מחיאות כפיים, חיבוקים ונשיקות מכל הכיוונים וחגיגת יום הולדת למצ'יאס, נגן הגיטרה. בסיום נכנסתי לעזור לגלי המותשת לחזור לבגדי היומיום. לפני כן תמונה לסיום עם לאורה, חברתה של יפעת.

 

בדרך לחדרי ההלבשה התרשמתי מהקבוצה הגדולה של ילדי החטיבה והתיכון שעמלה על קיפול התפאורה מאחורי הקלעים.

ביציאה עמדו הדמויות הראשיות, עדיין בתחפושות, והצטלמו עם כל דורש על פי הוראתה של מיס לורי. הוליווד? שיהיה.... הנה גלי, כבר בלי התחפושת, עם פרנסואה עדיין בדמות אלאדין

אחרי ההופעה נסענו לארוחת ערב אצל מריו ומשפחתו. מריו עובד ב - AEL וגם לומד עברית עם המורה מיכל. כחצי שעה אחרי שהגענו גלי צנחה רצוצה על אחת הספות בסלון. אפילו הפיקניה הטעימה שמריו הכין לא אוששה אותה. את נטע כן. היום, אם גלי תתעורר עד הצהריים, אנחנו הולכות ביחד עם קלאודיה לצפות פעם שלישית ואחרונה במופע דיסני על הקרח שמגיע לפה אחת לשנה. לפי השמועה, הקטע הראשון במופע הוא עם דמויות של אלאדין.

נוסטלגיה בהופעה של דיוויד ברוזה

אתמול בערב התקיימה באולם נעים בעיר ולכבוד יום העצמאות שכבר חלף הופעה של דיוויד ברוזה, בה נכח גם שגריר ישראל בברזיל. מרבית הקהל מבין חברי הקהילה היהודית של פורטו אלגרה וגם אנחנו היינו שם, הנציגים הישראלים, כולל כמה אורחים מאלביט. עודד בארץ, הפסיד, אבל  למטרות חשובות. אני הצטרפתי לנסיעה הלוך וחזור אל אילן והדס וההורים של הדס (ביקור שני פה!).

דיוויד ברוזה שר בעיקר בעברית, תיבל בספרדית, אפילו קצת בערבית, הפליא בגיטרה, עשה הרבה פרצופים תוך כדי ובין השירים דיבר עם הקהל בספרדית קולחת. זה היה מקסים בעיני, למרות שלא הבנתי כמעט כלום. פה ושם קלטתי שמות של זמרים ויוצרים ישראלים - מיכה שטרית, יהונתן גפן ואחרים. הקהל הברזילאי הבין, הגיב לסיפורים, צחק. אילן, דובר ספרדית מהבית, סיפר לנו קצת בדרך חזרה על מה דובר, אבל זה לא באמת שינה.

השירים זרקו אותי אחורה בזמן, הציפו אותי בגעגועים ולחצו לי על כל הבלוטות, אז סליחה מראש על פוסט קצת רגשני.

שיר אהבה בדואי. לא יכלתי שלא להזכר איך בכתה ה' או אולי ו', ביחד עם שירי (שהיתה החברה הכי טובה באותן שנים אבל קצת אחר כך התפצלו דרכינו והיום אין לי שום מושג איפה היא ומה היא עושה), השתעממנו בפעולה של הצופים, זזנו הצידה, טיילנו בין השיחים ושרנו אינסוף פעמים את השיר הזה בשני קולות מזייפים. לא נעים לחשוב כמה עשורים עברו מאז... ואני תוהה אם שירי זוכרת את האירוע הזה, או בכלל זוכרת אותי ...

בהמשך השיר "חיפה חיפה". היה פשוט הזוי לצפות בו בחי, במרחק של אלפי קילומטרים מחיפה.

קצת אחר כך הגיעה התזכורת לכך שאני עדיין אי שם בדרום ברזיל בעיר תאומה לחיפה. 

האישה שאיתי... נולדת בשבילי... סיגליות... כל כך הרבה שירים נהדרים, ואיזה כיף שאני עוד זוכרת את המילים של כולם. חיכיתי לשירים מהכבש ה - 16, אבל עד לשם הוא לא הגיע.

שירי הסיום המתבקשים היו "מתחת לשמיים" ו"יהיה טוב" האלמותי שאי אפשר היה לעבור שום טיול של הצופים בלי לשיר אותו בדרך באוטובוס. "מתחת לשמיים" באמת שיר נהדר שהיה להיט חתונות גדול בתקופה שהתחתנו. אנחנו בחרנו שירים אחרים, אבל בשלב עריכת הקלטת (כן... קלטת... גם מהאירוע הזה כבר חלפו כמה שנים טובות) יוסי הצלם השתיק את כל השירים שבחרנו  ושם ברקע את "מתחת לשמיים" שמאז מתחבר לי לגמרי לחתונה, ואתמול בהופעה גרם לי לצמרמורות. הקלטת בינתיים הוסבה ל - DVD, אם אני אצליח להזכר איפה הוא אולי אני אפילו אצפה בו... או שאני אחכה לעודד לצפייה משותפת. בכל אופן, ודאתי היום בשיחה בסקייפ שגם לעודד השיר הזה מזכיר משהו. הוא זוכר :)

בשני שירי הסיום הקהל הברזילאי הצטרף לשירה, וידע את המילים בעברית בצורה כמעט מושלמת.

בתום ההופעה, דיוויד ברוזה חתם על דיסקים למכירה במבואת הכניסה לאולם. רציתי להודות לו על ההופעה, אבל זה היה כמעט בלתי אפשרי. הסבלנות הברזילאית הידועה והעמידה המסודרת בתורים התפוגגו בנוכחותו. כל הברזילאים עטו עליו, הצטלמו איתו, דיברו איתו. אי אפשר היה להתקרב... לא רציתי לעכב את אילן והדס שהיו בדרכם לשחרר את הבייביסיטר (יפעת! התחילה לעשות קופה הילדונת...),  אז חזרנו. לעומת זה, ואני עדיין לא מאמינה על עצמי שעשיתי את זה, שלחתי לו היום מייל קצר בו הודיתי על ההופעה המרגשת, ואפילו קיבלתי תשובה.

כשיצאנו מההופעה, הרגשתי שאם היא היתה לפני כמה חודשים, אחריה הייתי מתקשה להשאר פה. מספיק לשהייה בניכר, אני כבר כל כך צריכה את הסביבה הביתית והמוכרת עם השפה, השירים, הניואנסים. איזה אושר שכבר יש תאריך חזרה אל הביצה המזרח תיכונית. עם כל הבעיות שהיו, יש ויהיו אין כמו בבית! 

היום דיוויד ברוזה ושגריר ישראל התארחו ב - AEL (שגם נתנה חסות להופעה). הבנתי שהיה ביקור מוצלח לכולם. בערך באותו זמן, הנשים שבחבורה חגגנו לאידה היקרה יום הולדת, והחלפנו חוויות מההופעה. הישראליות מהצד שהבין את מילות השירים, והברזילאיות מהצד שהבין את הסיפורים שביניהם.
לשנה הבאה במצדה!

הופעות

כמו בתקופה המקבילה אשתקד, גם השנה מתקפת הופעות בפורטו אלגרה. זו כנראה העונה. אחרי הקור של החורף ולפני החום של הקיץ. אנחנו בעד וגם הפעם מנסים להנות מחלק ממבול ההופעות. אז מה היה/יהיה לנו?

מנה ראשונה מופע הקסמים של דיסני אליו הלכנו, גלי ואני עם דפי, ענבר ויואב. לשמוע את דונלד דק מדבר פורטוגזית זו חוויה לא פשוטה... אבל מעבר לכך היה חביב מאוד. תלבושות יפות, קסמים נחמדים. מופע יפה  ומותאם לגילו הצעיר של קהל היעד שהיה מאוד מרוצה. 

למחרת, עודד ואני הלכנו למופע של אריק קלפטון. מופע בן נטו שעתיים, עם תוספת שעתיים בכל כיוון. הוא התקיים במגרש חנייה של מרכז אירועים גדול בקצה העיר שנקרא Fiergs. ביום רגיל הנסיעה לשם אורכת בערך  20 דקות. היינו תמימים וחשבנו שיהיה נוח ומסודר כמו שהיה בשנה שעברה בהופעה המתוקתקת של פול מקרטני. טעינו... בדרך הלוך נתקענו בפקקים של קרוב לשעה וחצי, בסופן מצאנו את עצמנו חונים במגרש חנייה מאולתר, יקר  ולא ממש קרוב למקום המופע (שכאמור הוא עצמו התקיים במגרש חנייה, מה שגזל מן הסתם את כל מקומות החנייה המסודרים באיזור...). בתום הליכה של כעשרים דקות נכנסנו למתחם המופע אחרי בדיקה גופנית קפדנית והשלכת בקבוק המים המאוד חשוד שהיה לי בתיק, לפח. צריך לפרנס את המוכרים מפקיעי המחירים שבשטח המתחם. נכנסנו פנימה כשתי דקות לפני שהמופע התחיל בדיוק מופתי בשעה עשר. בול על השניה. מדהים! כרטיסים למקומות ישיבה, מהם אפשר כנראה לראות את הבמה בנוחות, עלו מאות ריאלים. אנחנו קנינו את הכרטיסים הכי זולים (במחיר קרוב למאתיים ריאל!). בהתחשב בכך ובכניסה המאוחרת שלנו, מצאנו את עצמנו עומדים בין המוני אדם כשמולינו אי שם במרחקים הבמה, אך היא מוסתרת לחלוטין על ידי מבנה שמשמש לתאורה/הגברה וכו'. עודד היה אופטימי ושכנע אותי לנסות להשתחל קרוב יותר, בתקווה להגיע למקום בו כן נראה משהו... אחרי כמה דקות שבהן התקשינו לנשום מרוב דוחק, וכל מה שיכולנו לראות מולינו הוא מאות, אם לא אלפי, עורפים וגבים - חזרנו פחות או יותר לנקודת ההתחלה בה לפחות היה אפשר לנשום, אפילו קצת לזוז ולרקוד והכי חשוב לחזות במופע משני מסכי ענק. סביבנו ניחוחות עשן סיגריות וחומרים נוספים באויר, ומוכרי בירות מיוזעים מנסים לפלס את דרכם בין ההמונים. התנאים ממש לא היו נוחים ולדעתינו גם לא מצדיקים  את המחיר, אבל מהמופע עצמו בהחלט נהננו. השירים מאוד יפים, משולבים בקטעי נגינה מקסימים בגיטרה.

  

בסיום המופע כל עשרות אלפי הצופים גדשו את  פתח היציאה הצר שמשום מה במשך דקות ארוכות היה סגור. עד לאירוע הזה תמיד התפעלנו מהסדר והארגון באירועים שיצא לנו להיות בהם בברזיל. הפעם היה ממש ברדק.  אחרי שהצלחנו להחלץ  בשלום מהמתחם, העברנו כמה רגעים מיותרים בנסיון להזכר איפה החניון שבו השארנו את האוטו... להגיע אליו גם לקח זמן, כמובן, ולקינוח היציאה ממנו היתה פרוייקט ארוך ומייגע... לפחות מצאנו אופצית מילוט מהפקקים בדרך חזרה, חולפים במהירות על פני כמה פאבלות חשוכות, ומשאירים את הברזילאים לעמוד דקות ארוכות באמצע הלילה בכביש הראשי הפקוק. בשעה שתיים לפנות בוקר נפלנו שדודים למיטה. למתחם המופעים הזה אנחנו מקווים לא לחזור.
למחרת בבוקר, להבדיל, באנו לבית הספר לראות הופעה של להקת התיכון, בה נטע חברה. גיטרה בס. חזרנו מלאי גאווה. יש עתיד! (נטע ועודד התחילו לעבוד על מופע משותף של שירי אריק קלפטון. עודד בקלידים, נטע בגיטרה. לא ברור מי כדאי שישיר...)

בשבוע הבא ג'סטין ביבר המתקתק נוחת פה. אף נציג שלנו לא מתכוון להגיע להופעה הזו, אבל הצלחנו לשמח את פאולה, העוזרת שלנו, ואת הבת שלה ויקטוריה שמעריצה את הילדון הזה הערצה עיוורת וחוגגת יום הולדת 12 בשבוע הבא. אירגנו להן, במכירה דרך אתר גרופון באינטרנט, זוג כרטיסים במקומות מועדפים במחיר של כרטיס אחד במקום גרוע. פאולה מספרת שהבת שלה כבר לא ישנה שבוע...

בעוד כשבועיים יוליה ואני נבלה בהופעה של רוברטו קרלוס, שהופיע לא מזמן בירושלים (מופע שאמור להיות משודר בברזיל לקראת כריסמס). עודד יבלה בקנדה באותו זמן. למען האמת אני לא ממש מכירה שירים של הזמר המדובר. אולי אני אצליח להשלים קצת פערים בעזרת האתר הזה , אם כי כמות השירים גורמת לי לחולשה קלה. מה שלא יהיה, סביר להניח שנהנה מהאוירה. והכי חשוב, ההופעה הזו לא במגרש החנייה המפוקפק, אלא באולם הכדורסל של קבוצת אינטרנסיונל, וגם העלות סבירה. לשנה הבאה בקיסריה!

הקוסם מארץ עוץ גרסת בית הספר

לפני כארבעה חודשים, קצת אחרי תחילת הסמסטר, הודיעה מיס לורי, מנהלת היסודי בבית הספר, על כוונתה להעלות מחזמר "הקוסם מארץ עוץ" בהשתתפות ילדי כיתות ב' - יב' שמעוניינים. נקבע מועד לאודישנים, וכבר מההתחלה העסק הריח מקצועי למדי. בהמשך הסתבר שהגברת העלתה לא מעט הופעות בסגנון בבתי ספר שונים ברחבי העולם בהם עבדה. כמעט כל התמונות במשרד שלה עוסקות בכך... סוג של תחביב.

לפני מועד האודישנים היתה לנטע התלבטות קלה האם לתרום את כישורי הדרמה מימי החוג של ניב לטובת העניין. ההתלבטות הסתיימה מהר מאוד כאשר התברר שמעבר למשחק, כל המשתתפים צריכים גם לשיר ומה שהכריע סופית את הכף היתה העובדה שיש להתחייב על הגעה לחזרות בימי שבת במשך כשלושה חודשים. לא בבית סיפרנו... במקום זאת נטע תרמה כישורי נגינה בגיטרה, והצטרפה לחברי להקת בית הספר לליווי מוזיקלי של המופע. החזרות של הלהקה היו בעיקר בשעות הלימודים. כאשר התקרב מועד המופע הצטרפו גם לחזרות בשבת ואחר הצהריים. מזה כמה שבועות נטע לא מפסיקה לזמזם בבית את רפרטואר שירי המחזמר. גם יפעת וגלי כבר יודעות את רוב השירים בעל פה... תרומה נוספת של נטע לעניין היתה השתתפות בהכנת העלון של המופע.

גם ההורים התבקשו לתת כתף. מלאת אמביציה הגעתי לפגישה של הורים מתנדבים עם מיס לורי. הפגישה, בה השתתפו שתי אמהות נוספות, לוותה בקצת דמעות אכזבה של מיס לורי שציפתה להענות גדולה בהרבה, והסתיימה מבחינתי בלא כלום כשהבנתי שהדרישות קצת גדולות עלי. כישורי האיפור/הכנת תלבושות/ניהול סאונד שלי לא משהו...  בסופו של דבר נמצאו הורים מוכשרים ומתאימים ביותר לעניין.  אליהם חברו מורים ומספר תלמידי חטיבה ותיכון שעזרו. התוצאה בהחלט מרשימה. כשלושים מילדי בית הספר העלו שתי הופעות מקסימות ומושקעות באולם תיאטרון בעיר.  תוכלו לראות קצת בסירטונים ובתמונות.

תמונה אחרונה מרגעי הסיום בהם גם חברי הלהקה, נטע ביניהם, ועובדי הבמה למיניהם שבמהלך המופע היו מאחורי הקלעים, יצאו נרגשים אל הבמה.

מה עוד היה לנו בסוף שבוע?

ביום שבת עודד והבנות ויתרו עלי והסתדרו כמובן מצוין. רות ואני נסענו לסדנא בפארק הפסיפסים בעיירה Morro Reuter. בתכנית  הרצאה בת כשעתיים מאת קלאודיה, האמנית בעלת המקום, ואחריה הדרכה מעשית ואפשרות לעבוד. אפשר גם להשאר לישון בצימרים במקום. ההרצאה היתה חביבה, עד כמה שהצלחנו להבין את הפורטוגזית. קצת על ההיסטוריה של הפסיפס  ואמנים מרחבי העולם (מי אמר גאודי?) וקצת על הפסיפס בטבע - ג'ירפות, זברות, טיגריסים וכאלו. לקלאודיה יש חיבה גדולה לעבודות פסיפס עם מוטיב נחשים ועם מוטיב זיג -זג (בפורטוגזית ובשיא הרצינות, זיגיזגי). ההדרכה המעשית היתה קצת מאכזבת, אבל התוודאנו לסגנון עבודה שונה מזו של מורתנו הקשוחה שבפורטו אלגרה. ארבעה משתתפים נוספים, שלוש מורות ומורה מעיר סמוכה, היו עסוקים בעיקר באכילה ובריכולים על חבריהם לעבודה. רות ואני ניסינו לעבוד,  וקצת הצלחנו. 

עקב הקור העז ששרר בעיירת ההרים החמודה, ויתרנו על אופצית הלינה ולקראת אחר הצהריים המאוחרים עברנו להתחמם בבית קפה כיפי ומשם  חזרנו לפורטו אלגרה שגם בה לא ממש חם, אבל יותר מחמש מעלות.

היום בילינו בשעות הצהריים שהיו יחסית חמימות בפארק גרמניה, יחד עם דפי, יואב וענבר. למרות השמש, אין מקום לטעויות. הסימן המובהק של החורף, כלבים בסוודרים, הגיע ובגדול.

עוד תמונות  מהפארק (לא של כלבים)  בקישור.

סרטונים מסוף השבוע

סופשבוע שמשי ונעים עבר עלינו, למרות שלפי לוח השנה אנחנו כבר בסוף סתיו/תחילת חורף. להוסיף לשמחה בצהרי יום ראשון עודד חזר ממסע סביב העולם במהלכו הוא עצר פעמיים בישראל.

בשבת בבוקר האמהות והקטנים שבחבורה (דפי, יואב, ענבר, מיכל, תומר, גלי ואני) נהנו ממופע החלקה על הקרח של דיסני בהשתתפות מיקי, מיני, דונלד, גופי, משפחת גיבורי העל ועוד רבים וטובים בדיבוב פורטוגזי משעשע ופה ושם שירים באנגלית. המחיר הנמוך יחסית של הכרטיסים שקנינו התקזז עם פופקורן במחיר שערורייתי ותשלום שערורייתי עוד יותר על פרוטקשן לחנייה. כל זה לא פגם בהנאה ממופע חמוד ומשמח. קצת דוגמאות:

אחר הצהריים  גלי ויפעת חלצו עצמות על רולר בליידס וסקטים בפארק בשכונת המוהינוס, סמוך לחלקת הדשא אליה מגיעים כל כלבי השכונה.

בדשא ראינו גם כמה בחורים, צעירים יותר וצעירים פחות, מחלצים את עצמותיהם בסגנון ספורט שמאוד הרשים אותנו.

לאחר האיחוד עם עודד ביום ראשון, וכדי להספיק להנות מעוד כמה דקות של קרני שמש נעימות, יצאנו כולנו לפארק Usina do Gazômetro שעל גדות נהר הגואיבה. המוני אנשים גדשו את הפארק, מן הסתם מסיבה דומה לשלנו. כולם עם כלבים, אופניים, סקטים ומה לא. וגם הפתעה - הופעת סמבה על הבמה שבקצה הפארק. אני נהניתי. בעיקר היה נחמד לגלות שיש שיר סמבה לטובת תושבי דרום ברזיל (Gaucho do samba) ולראות את הקהל שמשתתף ומכיר את כל המילים של השירים (שלי, כרגיל, רובם לא היו מוכרים...).

הבנות ועודד נהנו קצת פחות והעדיפו להסתכל על השקיעה היפה



הופעות

מתקפת הופעות נחתה על פורטו אלגרה לאחרונה. החלטנו להשתתף בחלק מהן. ביום רביעי בערב עודד, נטע ויפעת בילו בהופעה מרשימה של להקת Green day, שהתקיימה באולם של מועדון הספורט אינטרנסיונל אליו נדחסו עשרות אלפי בני נוער, כמה מאות מבוגרים וילדה אחת בת עשר. למי שלא מכיר מדובר בלהקת רוק, אמריקאית כמובן. בין שיריה המוכרים Wake me up when september ends, Boulevard of broken dreams, 21 guns ועוד. ההופעה נמשכה כמעט שלוש שעות ולוותה באפקטים מדהימים של זיקוקים, אש ופיצוצים. ראו דוגמא 

האווירה מחשמלת והרעש אדיר. צלצולים באזניים נמשכו בבוקר שלמחרת ההופעה. מדי פעם הועלו לבמה אנשים מהקהל. אלה שעלו, לרוב נערות צעירות, פשוט לא האמינו שזה קורה להן, תלשו את שערן, צילמו את הלהקה בפלאפונים וכמובן לא ויתרו על חיבוקים ונשיקות עם הסלבריטאים.

מספר רשמים ומסקנות להופעות עתידיות נרשמו:

• לקונצרט רוק לא באים כדי לשמוע מוסיקה. הרעש מחריש האוזניים מתגבר על סוללה מרשימה של עשרות רמקולים. הנה דוגמא
• צריך לקנות את הכרטיסים הכי זולים. אלה שקנו כרטיסים יקרים לכסאות מסומנים, עמדו בדיוק כמו כולם
• הכניסה והיציאה מהאירוע היו מסודרות ומאורגנות בצורה מופתית. מספר המאבטחים והשומרים נמוך מאוד. הברזילאים פשוט יודעים לחכות בסבלנות לתורם, והעסק זורם
• חל איסור מוחלט על הכנסת תיקים, מזון ושתיה למתחם האירוע. השומרים בכניסה מקפידים על כך באדיקות.
• חל גם איסור על מכירת משקאות מכל סוג שהוא בבקבוקים או בפחיות, שחלילה לא יעלה על דעתו של מישהו להשליך משהו. מכירת המשקאות נעשית בכוסות חד פעמיות בלבד. לא ידידותי לסביבה, אבל מסתבר שידידותי לקהל.

להבדיל, בשבוע שעבר הגיעה שירי מימון להופיע בפורטו אלגרה, במסגרת חגיגות תשעים שנה לקרן היסוד ובשיתוף עם הקהילה היהודית. במוד של לעשות פה דברים שלא בטוח שהיינו עושים בארץ הלכנו נטע, יפעת, הנרי, יוליה, איציק ואני להופעה שהתקיימה באולם שגודלו להערכתי כמו תיאטרון הצפון. האולם היה מלא מפה לפה, נראה שכל יהודי העיר היו שם. שירי חמודה מאוד, שרה שירים שלה וגם לא מעט קלאסיקות ישראליות כמו ירושלים של זהב, הללויה, חורשת האקליפטוס ועוד וזכתה למחיאות כפיים סוערות והשתתפות ערה של הקהל. לחצו כאן לשיר שכולם מכירים בגרסא משולבת פורטוגזית - עברית.

בתחילת נובמבר החיפושית פול מקרטני מגיע. ההופעה תתקיים באיצטדיון הכדורגל המקומי (שבו בשנת 2014 יתארחו חלק ממשחקי המונדיאל). צפי למעל 100,000 צופים. אנחנו גם נהיה שם, באדיבות אידה היקרה שהצליחה להשיג כרטיסים במכירה מוקדמת, שבה לנו לא היה שום סיכוי לקנות.
ואת זה ראינו  היום בקניון שנקרא בורבון. לחצו כאן
ועוד קצת מהקומה השניה של הקניון. ולקינוח קישור לסרטון מקצועי יותר ותודה לסימוני,  עוד חברה יקרה ואמא של אחת הרוקדות.
מדובר בתקציר מהופעת ריקודי עם של הקהילה היהודית שתתקיים בסוף השבוע הבא. כפי הנראה נשלח נציגים לראות גם את ההופעה הזו.