בשעה טובה הסתיימו היום עשרים (!) חודשים בהם נטע, יפעת ואני בילינו בערך אחת לשלושה שבועות במרפאה של האורתודנט היקה והמאוד מוצלח, סג'י הורסט. הנה התוצאה, מתנה (בשבוע איחור) ליום הולדת 15.
במהלך עשרים החודשים נטע ויפעת צחצחו שיניים בוקר וערב במשך כעשר דקות כל פעם, עם שלל מכשירים ואביזרים בשיטות שגרמו לרופאת השיניים שלנו בארץ להתפעלות רבה כשראתה אותן בביקור בקיץ. לדבריה היא לא מכירה הרבה נוער בארץ עם שיניים כל כך נקיות ומתוחזקות כמו שלהן. בנות, תמשיכו ככה עם או בלי גשר!
הביקור התלת שבועי אצל רופא השיניים כלל טקסים קבועים: מציאת סידור לגלי (בדרך כלל אצל ענבר או קלאודיה, אבל בעיתות מצוקה צפייה עצמאית בסרט בטלוויזיה או הגררות איתנו). נסיעה קצרה אל המרפאה. כמעט אף פעם אי אפשר למצוא שם חניה. נטע ויפעת נכנסות ואני עושה עשרה סיבובים בשכונה עד שאני מצליחה למצוא חניה. הכניסה למרפאה היא בשיטת "הכלוב בספארי", עם שער כפול שבכל פעם אפשר לפתוח רק צד אחד שלו. יש פה לא מעט מקומות כאלו. לא נתגעגע אליהם. הבנות מתקבלות על ידי הרופא התורן או האסיסטנטית בנשיקות, חיבוקים ומשפטי הפגישה הברזילאים המקובלים - tudo bem? tudo bom ונכנסות לחדרי העינויים למתיחות, החלפות ומדידות. אני מחכה בחדר ההמתנה עם הספות הכתומות המחרידות, שתמיד המזגן בו קר מדי או חם מדי והטלוויזיה מכוונת על ערוץ של סדרות אמריקאיות מדובבות לפורטוגזית. ניצלתי את הזמן לשיחות טלפון או לקריאת ספרים. בין לבין גם ניגשתי למזכירה לטקס התשלום החודשי. לוקח לה שעה לכתוב קבלה מוקפדת עם פרטי פרטים. היקיות שולטת במרפאה. בסיום הטיפול, הרופא התורן קורא לי לשיחת סיכום. גם לי מגיע לקבל חיבוקים, נשיקות, tudo bem? tudo bom . אחריהם מגיע דיווח מפורט על הטיפולים שנעשו לבנות. הבנתי אולי חצי מהנאמר, אבל תמיד הנהנתי בראשי בהסכמה וקיויתי שהפורטוגזית של נטע ויפעת טובה משלי. היא בהחלט יותר טובה משלי. הן תמיד ידעו מה עשו להן ומה ההוראות להמשך הטיפול. אני הקפדתי לודא שאני יודעת למתי לתאם את הביקור הבא.
ליפעת ולי עוד יש כמה פעמים לבלות שם, והאמת שגם נטע עוד צריכה לבוא להתאמת פלטה שתלווה אותה עוד תקופת מה.
בכל מקרה חשבון הבנק שלנו שמח מאוד מסיום הטיפול, נטע זורחת, אנחנו מרוצים ומחזיקים אצבעות שגם יפעת תחזור לארץ נטולת גשר. בקרוב נדע.
בכל מקרה חשבון הבנק שלנו שמח מאוד מסיום הטיפול, נטע זורחת, אנחנו מרוצים ומחזיקים אצבעות שגם יפעת תחזור לארץ נטולת גשר. בקרוב נדע.
את סוף השבוע השמשי והנעים העברנו כסוג של תיירים בפורטו אלגרה. מנצלים שבתות אחרונות בעיר. ביום שבת גלי ואני בילינו בסירת התיירים שמשייטת כשעה באגם הגואיבה. שאר המשפחה סרבה להשתתף בחוויה. יפעת היתה אצל חברות ועודד ונטע רכבו על אופניים. האמת שגם גלי לא היתה ממש מרוצה מהענין. היא פנטזה על סירת תענוגות, או כדבריה "סירה מגניבה" והתאכזבה לגלות שמדובר בסך הכל בסירה משעממת שכל מה שיש בה זה שתי שורות של כסאות.
וממראות של איים שונים שביניהם הסירה שייטה. באחד מהם משכנות עוני ובשני, סמוך לו, אחוזות פאר.
בדקות השיט האחרונות גילינו שבעצם יש לסירה כמה קומות ואפילו חרטום נגיש. החלפנו את הישיבה בכסאות תוך כדי אכילה, צפייה במראות ומשחקי קלפים סוערים (גלי הגיעה מצוידת!) בטיולים הלוך חזור בסירה.
ביום ראשון הצלחתי, תחת מחאות, לסחוב את כולם לשעה קלה של תרבות במוזיאון Iberê Camargo.
אחרי שעת התרבות סיבוב בטילת איפנמה. בריו?
לא בריו, בפורטו אלגרה, להבדיל. אבל בסך הכל נחמד. הסיבוב הסתיים באכילת אסאי במרפסת נעימה של אחד מבתי הקפה בטילת ומשם המשכנו לסידורים בקניון גדול שנקרא Barra בו התגלו חידושים. שתי חנויות לממכר פרוזן יוגורט בשיטת עשה זאת בעצמך ושלם לפי משקל. באחת מהן טעם מקומי יחודי. לא העזנו לטעום.
עוד קצת תמונות מסוף השבוע בקישור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה