הופעות

כמו בתקופה המקבילה אשתקד, גם השנה מתקפת הופעות בפורטו אלגרה. זו כנראה העונה. אחרי הקור של החורף ולפני החום של הקיץ. אנחנו בעד וגם הפעם מנסים להנות מחלק ממבול ההופעות. אז מה היה/יהיה לנו?

מנה ראשונה מופע הקסמים של דיסני אליו הלכנו, גלי ואני עם דפי, ענבר ויואב. לשמוע את דונלד דק מדבר פורטוגזית זו חוויה לא פשוטה... אבל מעבר לכך היה חביב מאוד. תלבושות יפות, קסמים נחמדים. מופע יפה  ומותאם לגילו הצעיר של קהל היעד שהיה מאוד מרוצה. 

למחרת, עודד ואני הלכנו למופע של אריק קלפטון. מופע בן נטו שעתיים, עם תוספת שעתיים בכל כיוון. הוא התקיים במגרש חנייה של מרכז אירועים גדול בקצה העיר שנקרא Fiergs. ביום רגיל הנסיעה לשם אורכת בערך  20 דקות. היינו תמימים וחשבנו שיהיה נוח ומסודר כמו שהיה בשנה שעברה בהופעה המתוקתקת של פול מקרטני. טעינו... בדרך הלוך נתקענו בפקקים של קרוב לשעה וחצי, בסופן מצאנו את עצמנו חונים במגרש חנייה מאולתר, יקר  ולא ממש קרוב למקום המופע (שכאמור הוא עצמו התקיים במגרש חנייה, מה שגזל מן הסתם את כל מקומות החנייה המסודרים באיזור...). בתום הליכה של כעשרים דקות נכנסנו למתחם המופע אחרי בדיקה גופנית קפדנית והשלכת בקבוק המים המאוד חשוד שהיה לי בתיק, לפח. צריך לפרנס את המוכרים מפקיעי המחירים שבשטח המתחם. נכנסנו פנימה כשתי דקות לפני שהמופע התחיל בדיוק מופתי בשעה עשר. בול על השניה. מדהים! כרטיסים למקומות ישיבה, מהם אפשר כנראה לראות את הבמה בנוחות, עלו מאות ריאלים. אנחנו קנינו את הכרטיסים הכי זולים (במחיר קרוב למאתיים ריאל!). בהתחשב בכך ובכניסה המאוחרת שלנו, מצאנו את עצמנו עומדים בין המוני אדם כשמולינו אי שם במרחקים הבמה, אך היא מוסתרת לחלוטין על ידי מבנה שמשמש לתאורה/הגברה וכו'. עודד היה אופטימי ושכנע אותי לנסות להשתחל קרוב יותר, בתקווה להגיע למקום בו כן נראה משהו... אחרי כמה דקות שבהן התקשינו לנשום מרוב דוחק, וכל מה שיכולנו לראות מולינו הוא מאות, אם לא אלפי, עורפים וגבים - חזרנו פחות או יותר לנקודת ההתחלה בה לפחות היה אפשר לנשום, אפילו קצת לזוז ולרקוד והכי חשוב לחזות במופע משני מסכי ענק. סביבנו ניחוחות עשן סיגריות וחומרים נוספים באויר, ומוכרי בירות מיוזעים מנסים לפלס את דרכם בין ההמונים. התנאים ממש לא היו נוחים ולדעתינו גם לא מצדיקים  את המחיר, אבל מהמופע עצמו בהחלט נהננו. השירים מאוד יפים, משולבים בקטעי נגינה מקסימים בגיטרה.

  

בסיום המופע כל עשרות אלפי הצופים גדשו את  פתח היציאה הצר שמשום מה במשך דקות ארוכות היה סגור. עד לאירוע הזה תמיד התפעלנו מהסדר והארגון באירועים שיצא לנו להיות בהם בברזיל. הפעם היה ממש ברדק.  אחרי שהצלחנו להחלץ  בשלום מהמתחם, העברנו כמה רגעים מיותרים בנסיון להזכר איפה החניון שבו השארנו את האוטו... להגיע אליו גם לקח זמן, כמובן, ולקינוח היציאה ממנו היתה פרוייקט ארוך ומייגע... לפחות מצאנו אופצית מילוט מהפקקים בדרך חזרה, חולפים במהירות על פני כמה פאבלות חשוכות, ומשאירים את הברזילאים לעמוד דקות ארוכות באמצע הלילה בכביש הראשי הפקוק. בשעה שתיים לפנות בוקר נפלנו שדודים למיטה. למתחם המופעים הזה אנחנו מקווים לא לחזור.
למחרת בבוקר, להבדיל, באנו לבית הספר לראות הופעה של להקת התיכון, בה נטע חברה. גיטרה בס. חזרנו מלאי גאווה. יש עתיד! (נטע ועודד התחילו לעבוד על מופע משותף של שירי אריק קלפטון. עודד בקלידים, נטע בגיטרה. לא ברור מי כדאי שישיר...)

בשבוע הבא ג'סטין ביבר המתקתק נוחת פה. אף נציג שלנו לא מתכוון להגיע להופעה הזו, אבל הצלחנו לשמח את פאולה, העוזרת שלנו, ואת הבת שלה ויקטוריה שמעריצה את הילדון הזה הערצה עיוורת וחוגגת יום הולדת 12 בשבוע הבא. אירגנו להן, במכירה דרך אתר גרופון באינטרנט, זוג כרטיסים במקומות מועדפים במחיר של כרטיס אחד במקום גרוע. פאולה מספרת שהבת שלה כבר לא ישנה שבוע...

בעוד כשבועיים יוליה ואני נבלה בהופעה של רוברטו קרלוס, שהופיע לא מזמן בירושלים (מופע שאמור להיות משודר בברזיל לקראת כריסמס). עודד יבלה בקנדה באותו זמן. למען האמת אני לא ממש מכירה שירים של הזמר המדובר. אולי אני אצליח להשלים קצת פערים בעזרת האתר הזה , אם כי כמות השירים גורמת לי לחולשה קלה. מה שלא יהיה, סביר להניח שנהנה מהאוירה. והכי חשוב, ההופעה הזו לא במגרש החנייה המפוקפק, אלא באולם הכדורסל של קבוצת אינטרנסיונל, וגם העלות סבירה. לשנה הבאה בקיסריה!