החופש הגדול 2010

בישראל חורף, ופה מזג אויר קייצי ונעים
הבנות בחופש הגדול, עודד עובד (בברזיל וגם בחו"ל), חלק נכבד מהחברות לצערנו לא בעיר, ואני בתפקיד קצינת הבידור הראשית.
הבנות אולי היו שמחות לבלות את מרבית זמנן מול המחשב, הטלוויזיה והווי, וקצת בבריכה אבל בכל זאת אני מצליחה להוציא אותן פה ושם אל האחו.
חמושות באוטו וביוליה - חברה טובה, דוברת פורטוגזית מצוינת ומכירה את הדרכים יותר טוב מה - GPS, נסענו לבילויים יומיים: בגן חיות גדול ומגוון, בעיירה מקסימה ומטופחת, שאפילו פחי האשפה שבה מקושטים, ושמה נובה פטרופוליס. בעיירה אגמים, פארקים ומבוך נחמד. היה גם נסיון להגיע למנזר בודהיסטי, נסיון שנכשל עקב שטפונות שארעו כיומיים לפני שהגענו וגרמו לסגירת הדרכים (גם זה חלק מהקיץ פה). בתור תחליף מצאנו טיילת נחמדה על שפת נחל וגן משחקים.
תמונות: http://picasaweb.google.com/dancygier/2010#

חופשת קיץ באי של סנטה קתרינה

בילינו שמונה ימים במקום קסום ביותר – האי של סנטה קתרינה.
קצת גיאוגרפיה ופרופורציות: ברזיל, בדומה לארה"ב, מחולקת למדינות. פורטו אלגרה היא בירתה של הדרומית מביניהן, ריו גרנדה דו סול (הנהר הגדול של הדרום). צפונית לה נמצאת סנטה קתרינה הקטנה יחסית (שטחה כ -95,000 קמ"ר ואוכלוסיתה כ - 6 מליון נפש) ובירתה פלוריאנופוליס.
נסענו באוטו כשש שעות, ו"גרדנו" בקושי נקודה קטנה על המפה של מדינת הענק ברזיל, שגודלה פי 420 משטח מדינת ישראל.
האי, מחובר ליבשת בגשר רחב ידיים, אורכו כתשעים ק"מ והוא פשוט מקום יפהפה. דמיינו הרים גבוהים, עם צמחיה טרופית ירוקה ומגוונת, שנשפכים במקומות רבים כמעט עד קו המים, רצועות חוף עם חול דק- דק ולבן (יש באי 42 חופי רחצה מוכרזים), באמצע האי אגמים ונחלים, דיונות רחבות ידיים ועשרות תצפיות מדהימות על הנוף מכיוונים שונים.
על פי עצת יודעי דבר, חבריו הברזילאיים של עודד מהעבודה, התמקמנו בחוף בצפון האי. חוף שמתאים במיוחד למשפחות, עם מים שקטים ונעימים.
בחוף חגיגה שלמה: אנשים, תינוקות, ילדים, ספורט מים וסצנות אוכל ומסחר מפותחות במיוחד – בכל רגע נתון עוברים עשרות רוכלים ומציעים הכל. ממשקפי שמש, בגדים, בגדי ים, כובעים, תכשיטים ועד עגלות מיצים "משוכללות" להכנת שייקים וקוקטיילים (עודד שוקל הסבת מקצוע...) כולל הלהיט הטעים ביותר – אסאי, פרי טרופי מתוק וטעים שמכינים ממנו ברד שמוגש עם בננה וגרנולה, ובנוסף מוכרי צ'ורוס, שיפודי גבינה שעוברים השחמה בגריל על המקום, תירס חם שמחזיקים עם עלה.... הכל טעים טעים וזול.
בקו המסעדות שמאחורי החוף, מגוון אפשרויות אכילה נוספים – ממסעדות דגים ופירות ים ועד דוכנים להכנת קרפ על שיפוד, דוכני פסטל (הורסיה הברזילאית לבורקס) בשלל מילוייםמלוחים ומתוקים וגלידריות עם עשרות טעמים ומגוון אפשרויות של סירופים, סוכריות, קצפות ועוד – התשלום לפי משקל.
את מרבית השעות הלא חמות, בקרים ואחה"צ, בילינו בחוף באכילה, שחיה, צעידה ומשחקי חוף.
בין לבין, בעיקר בשעות החמות, נסענו לראות חופים אחרים – חופי דייגים, חופי גולשים, חוף העשירים... יום אחד שטנו בסירת מנוע רעועה לאי קטן שכולו שמורת טבע (אבל יש שתי מסעדות...) ובו המוני צדפים, שחפים וחיות שאנחנו לא בטוחים בשמן שמתקרבות בלי פחד אל האנשים – תחושה של אי טרופי אמיתי. בוקר אחד העברנו בעיר העתיקה של פלוריאנופוליס, הסתובבנו בשוק יפה וצפינו בהופעת רחוב של אינדיאנים תחת עץ תאנה מרשים ועתיק יומין. יום אחד בילינו על גדות האגם שבלב האי וצפינו בנוף מרהיב. תכניות לטיולים רגליים נגנזו מפאת החום, סיבה טובה לחזור שוב בעונה קרירה יותר (מי מצטרף?).
האמיצים שבינינו (נחשו מי?) נהנו מריחוף במצנחי רחיפה ודווחו על הנאה מושלמת ונוף מדהים.

http://www.youtube.com/watch?v=VZqAACsb22g
ומעל הכל, קשה היה להתעלם מהמראה המרהיב והנפוץ ביותר באי: ישבנים ברזילאיים נשיים עסיסיים ושחומים, מציצים דרך חוטיני קטנטן.
תמונות מייצגות, היה קשה לבחור:

http://picasaweb.google.com/dancygier/kabQjF#5422968862433470434

רפטינג וחנוכה

סוף השבוע הנוכחי שמשי ויפה. החלטנו להשלים את החסר מהסופש שעבר בו תכננו בדרך לגראמדו וקנלה לעשות רפטינג ועקב תנאי מזג האויר החורפי שהיה לא עשינו.
אז נסענו שעתיים לכל כיוון, אבל היה שווה כל רגע. הדרך מקסימה, הפעם יכולנו לראות את הנוף – הרים, ירוק, פרות, סוסים...
הגענו למתחם שבו כמה חברות של רפטינג מציעות את שירותיהן וממוקמות סביב מדשאה נחמדה, איזור לקמפינג, איזור לפיקניקים וקצת שבילים לטיולים ביער ועל גדת הנהר.
התחלנו את הבילוי בפיקניק (שאריות של כל ארוחות חג החנוכה...) והמשכנו ברפטינג מענג ביותר.
חמושים בקסדות, חגורות הצלה ומשוטים ואחרי שלא הבנו כמעט מילה מההסברים שניתנו בפורטוגזית, עלינו עם חבורה עליזה ורעשנית של כשלושים בני נוער ברזילאיים למשאית שלקחה אותנו ואת הסירות לתחילת המסלול. שם התלווה אלינו לסירה המדריך היחיד שידע לדבר קצת אנגלית ונווט אותנו בהצלחה מרובה (היינו כמעט הסירה היחידה שלא התהפכה לאורך כל המסלול) במשך כשעה וחצי בנהר פראנינה, מוקפים בעצים יפים, פרפרי ענק צהובים והמון מים שוצפים.
פעמיים עוצרים ויורדים מהסירות – פעם אחת לקפיצה אל המים ופעם שניה למקום שבו נסחפים עם הזרם לאורך כמה מטרים בציפה על הגב ו/או התהפכויות למיניהן.
מרוב הנאה, חרגנו ממנהגינו וקנינו דיסק עם תמונות... מצורפות להנאתכם.
הוספנו גם קצת תמונות של חנוכה וסוף שנה:
גלי שרה עם ילדי הגן שירי חג המולד בכנסיה הסמוכה לבית הספר... מחזה סוריאליסטי למדי
נטע ושניים מבני כיתתה, פליפי וגילרמי, מלווים בגיטרה את שאר ילדי הכתה ששרים באסיפת הסיום בבית הספר
יפעת מקבלת מהמורה שלה תעודת הערכה על השתפרות מרשימה באנגלית באסיפת הסיום
וקצת תמונות מהדלקת נרות עם משפחות יהודיות תושבות פורטו אלגרה.
קישור לתמונות:

http://picasaweb.google.com/dancygier/200902#

כריסמס וחנוכה בגרמדו וקנלה

את סוף השבוע האחרון בילינו ביחד עם משפחת גרוסמן בעיירות גרמדו וקנלה שבהרים, מרחק של כשעתיים נסיעה מפורטו אלגרה. אילו שתי עיירות מתוקות ביותר שנבנו על ידי גרמנים, ולמרות שהן בברזיל האוירה בהן אירופאית, עם בתי עץ חמודים, מרפסות, פרחי הורטנזיה פורחים בשלל צבעים בכל פינה, מסעדות פונדו – ממש שוויץ בדרום אמריקה, ובנוסף הרבה טבע יפה מסביב.
לכבוד חג המולד שתי העיירות האלו מתקשטות בצורה מדהימה ונסענו לראות את הקישוטים ולחוות את אווירת החג. מקומות הלינה ומופע זיקוקים בשבת בערב הוזמנו כבר לפני כחודשיים.
כמו שאתם יודעים, דצמבר פה אמור להיות קיץ. לרוע מזלנו נפלנו על סופשבוע חורפי במיוחד, גשום וסוער, אוירת כריסמס אירופאית אמיתית (רק שלג היה חסר....) הצלחנו בין הטיפות להנות מהמראות והקישוטים. תכניות לבילויים באתרי טבע מסביב בוטלו לגמרי, ומצאנו את עצמנו בעיקר עוברים מחנות שמונצעס אחת לשניה וממסעדה לבית קפה, ובין לבין נהנים מהדקורציה המדהימה.
הקישוטים ברחובות פשוט יפהפיים, גם ביום אבל בעיקר בלילה כאשר אלפי מנורות בצורות שונות ומשונות ושלל צבעים נדלקות. העיירות מלאות בעצי אשוח, מלאכים, סנטה קלאוסים, איילים ומה לא?
עקב תנאי מזג האויר היינו בטוחים שמופע הזיקוקים יבוטל, מכיון שהוא מתקיים בחוץ מסביב לאגם. התקשרנו שלוש פעמים לבדוק אם יש מופע או לא, וכל פעם ענו שעוד לא יודעים. שעה לפני ההתחלה אמרו שיחליטו רק בזמן אמת... טוב, נו, ברזיל... אז הגענו – חמושים במעילים, מטריות ומעילי ניילון שכל האנשים בעיירה הסתובבו איתם בימים האלו, ישבנו קפואים מקור – והיה מופע, אחלה של מופע, עם מזרקות, זיקוקים מדהימים, אש על פני המים, שירים, מקהלה... מאוד מאוד יפה!
בראשון בבוקר, כשהשמש קצת יצאה, יצאנו מהמלון ונפלנו במקרה על מצעד צבעוני ונחמד עם תזמורת ושלל דמויות, שהסתובבו ברחובות העיירה קנלה, ועשו שמח.
כמובן שלא שכחנו את חג חנוכה, ובכל ערב הדלקנו יחד עם משפחת גרוסמן נרות בכמה חנוכיות. לביבות וסופגניות לא היו, עם זה נחכה להדלקת נרות בבית בהמשך השבוע. שיהיה לכולם חג אורים שמח!!!
תמונות מייצגות, מבין העשרות שצלמנו, כאן:

http://picasaweb.google.com/dancygier/ChristmasInGramadoAndCanela#

Halloween

חג הלואין הוא לא חג ברזילאי מסורתי, כפי שהסבירו לנו, אבל היות ובית הספר אמריקאי זכינו לציין את החג החביב במספר אירועים.
נטע יצאה עם בנות כתתה לערב של איסוף ממתקים בשכונה שבה גרה אחת הבנות, שברה את השיניים בלחזור פעמים רבות על הפתגם: דוסס או טרבטורס, משהו כזה... בקיצור – ממתק או תעלול בפורטוגזית. חזרה שמחה ומרוצה עם דלעת פלסטיק עמוסה לעייפה בממתקים מסוגים שונים.
ביום ששי החל משעות הצהריים אולם הספורט של בית הספר התקשט בדלעות וכרזות מפחידות והוצבו בו מתקנים שונים, חלקם כיפיים וחלקם מפחידים, להנאת הילדים. הילדים, המורים וחלק מההורים, הגיעו בשלל תחפושות – רובן על טהרת המכשפות, ערפדים ושלל יצורים. היה חם ודביק – אבל אושר גדול לילדים.
שבת בערב – אצל מריאני ודירק הגרמנים – מסיבת הלואין למבוגרים בלבד. מריאני קשטה את הבית בכשרון רב עם דלעות בשלל גדלים וצורות, קורי עכביש משתלשלים מהתקרה ועוד ועוד. גם האוכל כלל מוטיבים הלואיניים – גואקמולי מקושט במעין קורי עכביש, קרקרים בצורת רוח רפאים ואיך אפשר בלי בשר על האש (צ'ורוסקו). הקינוחים – מפתיעים ומדממים... למי יש אומץ לאכול עיניים מלאות נימים אדומים? או אוזן מלאת שעווה? ומה לגבי אף עם נזלת? או אצבעות קצוצות? המראה דוחה – הטעם מצוין, על טהרת המרציפן, ריבת חלב ושאר מתוקים. בתיאבון...

תמונות להנאתכםhttp://picasaweb.google.com/dancygier/Halloween#

החתונה

אחרי 6 שבועות ב AEL, קיבלתי הזמנה לחתונה. באלביט הייתי רגיל לקבל הרבה הזמנות. כאן חשבתי שלפחות מזה יהיה פטור.
אז מה קורה בחתונה ברזילאית – האמת – כלום.
נפגשים בכנסיה. 9:30 בערב. לאחר שכל המכובדים נכנסים צועדים החתן והכלה שלובי זרוע כאשר לפניהם – צמד ילדים קטנים בבגדים זהים. הצעידה כמובן לצלילי מרש החתונה. אחרי טכס דומה לשלנו מסיימים בשיר נוסף – Yesterday של החיפושיות. לא – זה לא ניתi לבחירה. תמיד אותו השיר.
לבוש – כל הגברים חליפות ועניבות. פק"ל. הנשים – כולן היו במספרה בבוקר – צבע בשיער, איפור, ציפורניים, תסרוקות ושמלות שחבל על הזמן. כולן קופאות מקור אבל העיקר להראות טוב.
לאחר הטקס נוסעים למסעדה להמשך החגיגות ממתינים כחצי שעה עד שהזוג המאושר מגיע. השעה 22:00 ולא אכלנו כלום. מלצרית עוברת עם סנדביצ'ונים זעירים בגודל של קרוטונים. לפני הכניסה המלכותית עוד רואים קליפ עם קצת תמונות מהילדות ואח"כ מקבלים במחיאות כפיים סוערות את החתן והכלה. לאחר שהם נכנסים הם והוריהם מקבלים מהמלצר הראשי צלחות והולכים לבחור אוכל. הבעיה שהם לא אוכלים אותו אלא רק מבצעים "פתיחה" רשמית של המזנון. רק לאחר שהם לקחו אוכל מותר לגשת. אבל רגע... יש סדר בבלגן. קודם כל חייבים להצטלם עם החתן והכלה. הם עומדים בכניסה, שולחן שולחן עובר על מנת ולהצטלם ורק אז באמת מותר לאכול. מזנון אחד קטן משרת 200 מוזמנים ש.... עומדים בתור ארוך ומתפתל על מנת ולקחת אוכל. בינתיים ממשיכים הצילומים ורק אחר כך החתן והכלה לוקחים אוכל על מנת ולאכול.
אז מגיע קטע הזוי שני. חולצים נעל אחת של הכלה ונעל אחת של החתן, עוברים עם שתיהם בין השולחנות וכל המוזמנים צריכים לשים כסף בנעל. אחרי שגמרו לאסוף מכריזים כמה כסף יש בכל אחת מהנעליים – כמו חתונה גרוזינית.
אחרי שכולם סיימו לאכול מתחילים לחלק כוסות שמפניה. עד שלא מחלקים לכולם אי אפשר לשתות. מלצר אחד עובר ומחלק – מה שלוקח כ 20 דקות בערך.
אחרי שמרימים לחייים מגיע הקטע המרגש של הערב אליו כולן ציפו – זריקת הזר.
כל הבנות הרווקות רצות למרכז העולם, דוחפות אחת את השנייה על מנת ולזכות במקום אטרקטיבי – מרימות שתי ידיים גבוה ומחכות. הכלה, עם הגב לקהל ממתינה ולספירת שלוש של הכרוז זורק את הזר. אין מאושרת מזו שתופסת...
2:00 בלילה. נמאס מהחתונה. הולכים הביתה

Cambara Do Sul

היום חזרנו מחופשה ראשונה שלנו בברזיל, שכללה לינה!! חג נוצרי כלשהו, לא ברור לנו איזה, האריך את סוף השבוע גם בבית הספר וגם בעבודה.
יצאנו ביום ששי בצהרים לכיוון עיירה בשם קמברה דו סול שנמצאת בהרים, במרחק נסיעה של כשלוש שעות מפורטו אלגרה. בברזיל כמו בברזיל, הנסיעה התארכה ליותר מחמש שעות. מאושרים מהניווט המוצלח שלנו, הופתענו למצוא את עצמנו אחרי כשעתיים בכביש הנכון אבל מול מחסום – שיבושים בכביש, אי אפשר לסוע. אחורה פנה וסיבוב של שעתיים מיותרות בדרך עוקפת הביאו אותנו בסופו של דבר למחוז חפצנו – בשעות הערב ובחושך מוחלט – עם שלוש ילדות מרוטות ורעבות... פריקת חפצים מהירה וריצה למסעדה הראשונה שמצאנו בעיירה – האוכל היה לא רע בכלל... סלטים, פסטות, בשרים על האש.
אז ההתחלה לא היתה משהו – אבל ההמשך מצוין. ישנו בפוסדה (השם המקומי לצימר) נעימה ונוחה, ספונת עץ – בכל זאת חג סוכות... בבוקר קמנו וראינו איפה אנחנו נמצאים – מתחם דשא מטופח ובו עשר בקתות עץ חמודות ומבנה ראשי עם חדר אוכל לארוחות בוקר, ג'קוזי, פינות ישיבה שונות והמון קישוטים בסגנון כפרי. הנוף מסביב ירוק ודשן – גבעות חמודות, צמחיה מעניינת, פרות, סוסים... העיירה עצמה קטנה עם לוק של מערב פרוע והרגשה של חזרה אחורה בזמן כמה עשרות שנים – רחוב ראשי מאובק, כמה חנויות לא ברורות, בתי עץ חצי מתפרקים וכמה מסעדות.
אבל הקטע העיקרי של המקום הוא הקניונים והמפלים שסביב העיירה – יש כמה אבל אנחנו בחרנו לטייל בשני המוכרים יותר – איטמבזיניו ופורטלזה. טיולים רגליים לא קשים מדי בנוף מקסים ומראות מדהימים של קניונים עוצרי נשימה בגובהם וברוחבם, מפלים שוצפים וקוצפים, הרבה עצי ארקוריה ושלל עצים וצמחים נוספים. נהננו מכל רגע!! ארוחות הבוקר בפוסדה היו מענגות, צהרים פיקנקנו, ובכל אחד משלושת הערבים הצלחנו לאכול במסעדה אחרת למרות מיעוט המסעדות בעיירה.
בערב השני, הופתענו למצוא את עצמנו בדרך חזרה לפוסדה בתוך שיירה של מכוניות שנסעה לאיטה ואולצה לעצור ליד כומר שהשפריץ על כל מכונית מים ונשים שחלקו צמידים עם צלב – לך תסביר להם שאנחנו יהודים... עשינו כמו כולם וברחנו משם.
בערב השני השתעשענו מנגן אקורדיון שהופיע במסעדה בה אכלנו, עם שירים שכללו חיקויים של חיות ושאר סלסולים.
תמונות כאן
http://picasaweb.google.com/dancygier/CambaraDoSul#

מחכים לחופשה הבאה...