בילינו שמונה ימים במקום קסום ביותר – האי של סנטה קתרינה.
קצת גיאוגרפיה ופרופורציות: ברזיל, בדומה לארה"ב, מחולקת למדינות. פורטו אלגרה היא בירתה של הדרומית מביניהן, ריו גרנדה דו סול (הנהר הגדול של הדרום). צפונית לה נמצאת סנטה קתרינה הקטנה יחסית (שטחה כ -95,000 קמ"ר ואוכלוסיתה כ - 6 מליון נפש) ובירתה פלוריאנופוליס.
נסענו באוטו כשש שעות, ו"גרדנו" בקושי נקודה קטנה על המפה של מדינת הענק ברזיל, שגודלה פי 420 משטח מדינת ישראל.
האי, מחובר ליבשת בגשר רחב ידיים, אורכו כתשעים ק"מ והוא פשוט מקום יפהפה. דמיינו הרים גבוהים, עם צמחיה טרופית ירוקה ומגוונת, שנשפכים במקומות רבים כמעט עד קו המים, רצועות חוף עם חול דק- דק ולבן (יש באי 42 חופי רחצה מוכרזים), באמצע האי אגמים ונחלים, דיונות רחבות ידיים ועשרות תצפיות מדהימות על הנוף מכיוונים שונים.
על פי עצת יודעי דבר, חבריו הברזילאיים של עודד מהעבודה, התמקמנו בחוף בצפון האי. חוף שמתאים במיוחד למשפחות, עם מים שקטים ונעימים.
בחוף חגיגה שלמה: אנשים, תינוקות, ילדים, ספורט מים וסצנות אוכל ומסחר מפותחות במיוחד – בכל רגע נתון עוברים עשרות רוכלים ומציעים הכל. ממשקפי שמש, בגדים, בגדי ים, כובעים, תכשיטים ועד עגלות מיצים "משוכללות" להכנת שייקים וקוקטיילים (עודד שוקל הסבת מקצוע...) כולל הלהיט הטעים ביותר – אסאי, פרי טרופי מתוק וטעים שמכינים ממנו ברד שמוגש עם בננה וגרנולה, ובנוסף מוכרי צ'ורוס, שיפודי גבינה שעוברים השחמה בגריל על המקום, תירס חם שמחזיקים עם עלה.... הכל טעים טעים וזול.
בקו המסעדות שמאחורי החוף, מגוון אפשרויות אכילה נוספים – ממסעדות דגים ופירות ים ועד דוכנים להכנת קרפ על שיפוד, דוכני פסטל (הורסיה הברזילאית לבורקס) בשלל מילוייםמלוחים ומתוקים וגלידריות עם עשרות טעמים ומגוון אפשרויות של סירופים, סוכריות, קצפות ועוד – התשלום לפי משקל.
את מרבית השעות הלא חמות, בקרים ואחה"צ, בילינו בחוף באכילה, שחיה, צעידה ומשחקי חוף.
בין לבין, בעיקר בשעות החמות, נסענו לראות חופים אחרים – חופי דייגים, חופי גולשים, חוף העשירים... יום אחד שטנו בסירת מנוע רעועה לאי קטן שכולו שמורת טבע (אבל יש שתי מסעדות...) ובו המוני צדפים, שחפים וחיות שאנחנו לא בטוחים בשמן שמתקרבות בלי פחד אל האנשים – תחושה של אי טרופי אמיתי. בוקר אחד העברנו בעיר העתיקה של פלוריאנופוליס, הסתובבנו בשוק יפה וצפינו בהופעת רחוב של אינדיאנים תחת עץ תאנה מרשים ועתיק יומין. יום אחד בילינו על גדות האגם שבלב האי וצפינו בנוף מרהיב. תכניות לטיולים רגליים נגנזו מפאת החום, סיבה טובה לחזור שוב בעונה קרירה יותר (מי מצטרף?).
האמיצים שבינינו (נחשו מי?) נהנו מריחוף במצנחי רחיפה ודווחו על הנאה מושלמת ונוף מדהים.
קצת גיאוגרפיה ופרופורציות: ברזיל, בדומה לארה"ב, מחולקת למדינות. פורטו אלגרה היא בירתה של הדרומית מביניהן, ריו גרנדה דו סול (הנהר הגדול של הדרום). צפונית לה נמצאת סנטה קתרינה הקטנה יחסית (שטחה כ -95,000 קמ"ר ואוכלוסיתה כ - 6 מליון נפש) ובירתה פלוריאנופוליס.
נסענו באוטו כשש שעות, ו"גרדנו" בקושי נקודה קטנה על המפה של מדינת הענק ברזיל, שגודלה פי 420 משטח מדינת ישראל.
האי, מחובר ליבשת בגשר רחב ידיים, אורכו כתשעים ק"מ והוא פשוט מקום יפהפה. דמיינו הרים גבוהים, עם צמחיה טרופית ירוקה ומגוונת, שנשפכים במקומות רבים כמעט עד קו המים, רצועות חוף עם חול דק- דק ולבן (יש באי 42 חופי רחצה מוכרזים), באמצע האי אגמים ונחלים, דיונות רחבות ידיים ועשרות תצפיות מדהימות על הנוף מכיוונים שונים.
על פי עצת יודעי דבר, חבריו הברזילאיים של עודד מהעבודה, התמקמנו בחוף בצפון האי. חוף שמתאים במיוחד למשפחות, עם מים שקטים ונעימים.
בחוף חגיגה שלמה: אנשים, תינוקות, ילדים, ספורט מים וסצנות אוכל ומסחר מפותחות במיוחד – בכל רגע נתון עוברים עשרות רוכלים ומציעים הכל. ממשקפי שמש, בגדים, בגדי ים, כובעים, תכשיטים ועד עגלות מיצים "משוכללות" להכנת שייקים וקוקטיילים (עודד שוקל הסבת מקצוע...) כולל הלהיט הטעים ביותר – אסאי, פרי טרופי מתוק וטעים שמכינים ממנו ברד שמוגש עם בננה וגרנולה, ובנוסף מוכרי צ'ורוס, שיפודי גבינה שעוברים השחמה בגריל על המקום, תירס חם שמחזיקים עם עלה.... הכל טעים טעים וזול.
בקו המסעדות שמאחורי החוף, מגוון אפשרויות אכילה נוספים – ממסעדות דגים ופירות ים ועד דוכנים להכנת קרפ על שיפוד, דוכני פסטל (הורסיה הברזילאית לבורקס) בשלל מילוייםמלוחים ומתוקים וגלידריות עם עשרות טעמים ומגוון אפשרויות של סירופים, סוכריות, קצפות ועוד – התשלום לפי משקל.
את מרבית השעות הלא חמות, בקרים ואחה"צ, בילינו בחוף באכילה, שחיה, צעידה ומשחקי חוף.
בין לבין, בעיקר בשעות החמות, נסענו לראות חופים אחרים – חופי דייגים, חופי גולשים, חוף העשירים... יום אחד שטנו בסירת מנוע רעועה לאי קטן שכולו שמורת טבע (אבל יש שתי מסעדות...) ובו המוני צדפים, שחפים וחיות שאנחנו לא בטוחים בשמן שמתקרבות בלי פחד אל האנשים – תחושה של אי טרופי אמיתי. בוקר אחד העברנו בעיר העתיקה של פלוריאנופוליס, הסתובבנו בשוק יפה וצפינו בהופעת רחוב של אינדיאנים תחת עץ תאנה מרשים ועתיק יומין. יום אחד בילינו על גדות האגם שבלב האי וצפינו בנוף מרהיב. תכניות לטיולים רגליים נגנזו מפאת החום, סיבה טובה לחזור שוב בעונה קרירה יותר (מי מצטרף?).
האמיצים שבינינו (נחשו מי?) נהנו מריחוף במצנחי רחיפה ודווחו על הנאה מושלמת ונוף מדהים.
http://www.youtube.com/watch?v=VZqAACsb22g
ומעל הכל, קשה היה להתעלם מהמראה המרהיב והנפוץ ביותר באי: ישבנים ברזילאיים נשיים עסיסיים ושחומים, מציצים דרך חוטיני קטנטן.
תמונות מייצגות, היה קשה לבחור:
ומעל הכל, קשה היה להתעלם מהמראה המרהיב והנפוץ ביותר באי: ישבנים ברזילאיים נשיים עסיסיים ושחומים, מציצים דרך חוטיני קטנטן.
תמונות מייצגות, היה קשה לבחור:
מיכל ועודד שלום רב. נהנתי לקרוא על החוויות היפות שלכם וכמו כן מהאתר שלכם המושקע במחשבה רבה ובטוב טעם. תמשיכו לעדכן אותנו ואולי בסוף נבוא אליכם לביקור.
השבמחקיהודה
איזו קנאה. חווייה מדהימה לנסוע לכמה שנים לגור במדינה אחרת. אין בית ספר טוב מזה לילדים. ככה הם סופגים תרבות והשכלה שלא תסולא בפז לעומת לשבת כל היום מול הטלוויזיה ולצפות בקופיקו.
השבמחק