היום חזרנו מחופשה ראשונה שלנו בברזיל, שכללה לינה!! חג נוצרי כלשהו, לא ברור לנו איזה, האריך את סוף השבוע גם בבית הספר וגם בעבודה.
יצאנו ביום ששי בצהרים לכיוון עיירה בשם קמברה דו סול שנמצאת בהרים, במרחק נסיעה של כשלוש שעות מפורטו אלגרה. בברזיל כמו בברזיל, הנסיעה התארכה ליותר מחמש שעות. מאושרים מהניווט המוצלח שלנו, הופתענו למצוא את עצמנו אחרי כשעתיים בכביש הנכון אבל מול מחסום – שיבושים בכביש, אי אפשר לסוע. אחורה פנה וסיבוב של שעתיים מיותרות בדרך עוקפת הביאו אותנו בסופו של דבר למחוז חפצנו – בשעות הערב ובחושך מוחלט – עם שלוש ילדות מרוטות ורעבות... פריקת חפצים מהירה וריצה למסעדה הראשונה שמצאנו בעיירה – האוכל היה לא רע בכלל... סלטים, פסטות, בשרים על האש.
אז ההתחלה לא היתה משהו – אבל ההמשך מצוין. ישנו בפוסדה (השם המקומי לצימר) נעימה ונוחה, ספונת עץ – בכל זאת חג סוכות... בבוקר קמנו וראינו איפה אנחנו נמצאים – מתחם דשא מטופח ובו עשר בקתות עץ חמודות ומבנה ראשי עם חדר אוכל לארוחות בוקר, ג'קוזי, פינות ישיבה שונות והמון קישוטים בסגנון כפרי. הנוף מסביב ירוק ודשן – גבעות חמודות, צמחיה מעניינת, פרות, סוסים... העיירה עצמה קטנה עם לוק של מערב פרוע והרגשה של חזרה אחורה בזמן כמה עשרות שנים – רחוב ראשי מאובק, כמה חנויות לא ברורות, בתי עץ חצי מתפרקים וכמה מסעדות.
אבל הקטע העיקרי של המקום הוא הקניונים והמפלים שסביב העיירה – יש כמה אבל אנחנו בחרנו לטייל בשני המוכרים יותר – איטמבזיניו ופורטלזה. טיולים רגליים לא קשים מדי בנוף מקסים ומראות מדהימים של קניונים עוצרי נשימה בגובהם וברוחבם, מפלים שוצפים וקוצפים, הרבה עצי ארקוריה ושלל עצים וצמחים נוספים. נהננו מכל רגע!! ארוחות הבוקר בפוסדה היו מענגות, צהרים פיקנקנו, ובכל אחד משלושת הערבים הצלחנו לאכול במסעדה אחרת למרות מיעוט המסעדות בעיירה.
בערב השני, הופתענו למצוא את עצמנו בדרך חזרה לפוסדה בתוך שיירה של מכוניות שנסעה לאיטה ואולצה לעצור ליד כומר שהשפריץ על כל מכונית מים ונשים שחלקו צמידים עם צלב – לך תסביר להם שאנחנו יהודים... עשינו כמו כולם וברחנו משם.
בערב השני השתעשענו מנגן אקורדיון שהופיע במסעדה בה אכלנו, עם שירים שכללו חיקויים של חיות ושאר סלסולים.
תמונות כאן
http://picasaweb.google.com/dancygier/CambaraDoSul#
מחכים לחופשה הבאה...
יצאנו ביום ששי בצהרים לכיוון עיירה בשם קמברה דו סול שנמצאת בהרים, במרחק נסיעה של כשלוש שעות מפורטו אלגרה. בברזיל כמו בברזיל, הנסיעה התארכה ליותר מחמש שעות. מאושרים מהניווט המוצלח שלנו, הופתענו למצוא את עצמנו אחרי כשעתיים בכביש הנכון אבל מול מחסום – שיבושים בכביש, אי אפשר לסוע. אחורה פנה וסיבוב של שעתיים מיותרות בדרך עוקפת הביאו אותנו בסופו של דבר למחוז חפצנו – בשעות הערב ובחושך מוחלט – עם שלוש ילדות מרוטות ורעבות... פריקת חפצים מהירה וריצה למסעדה הראשונה שמצאנו בעיירה – האוכל היה לא רע בכלל... סלטים, פסטות, בשרים על האש.
אז ההתחלה לא היתה משהו – אבל ההמשך מצוין. ישנו בפוסדה (השם המקומי לצימר) נעימה ונוחה, ספונת עץ – בכל זאת חג סוכות... בבוקר קמנו וראינו איפה אנחנו נמצאים – מתחם דשא מטופח ובו עשר בקתות עץ חמודות ומבנה ראשי עם חדר אוכל לארוחות בוקר, ג'קוזי, פינות ישיבה שונות והמון קישוטים בסגנון כפרי. הנוף מסביב ירוק ודשן – גבעות חמודות, צמחיה מעניינת, פרות, סוסים... העיירה עצמה קטנה עם לוק של מערב פרוע והרגשה של חזרה אחורה בזמן כמה עשרות שנים – רחוב ראשי מאובק, כמה חנויות לא ברורות, בתי עץ חצי מתפרקים וכמה מסעדות.
אבל הקטע העיקרי של המקום הוא הקניונים והמפלים שסביב העיירה – יש כמה אבל אנחנו בחרנו לטייל בשני המוכרים יותר – איטמבזיניו ופורטלזה. טיולים רגליים לא קשים מדי בנוף מקסים ומראות מדהימים של קניונים עוצרי נשימה בגובהם וברוחבם, מפלים שוצפים וקוצפים, הרבה עצי ארקוריה ושלל עצים וצמחים נוספים. נהננו מכל רגע!! ארוחות הבוקר בפוסדה היו מענגות, צהרים פיקנקנו, ובכל אחד משלושת הערבים הצלחנו לאכול במסעדה אחרת למרות מיעוט המסעדות בעיירה.
בערב השני, הופתענו למצוא את עצמנו בדרך חזרה לפוסדה בתוך שיירה של מכוניות שנסעה לאיטה ואולצה לעצור ליד כומר שהשפריץ על כל מכונית מים ונשים שחלקו צמידים עם צלב – לך תסביר להם שאנחנו יהודים... עשינו כמו כולם וברחנו משם.
בערב השני השתעשענו מנגן אקורדיון שהופיע במסעדה בה אכלנו, עם שירים שכללו חיקויים של חיות ושאר סלסולים.
תמונות כאן
http://picasaweb.google.com/dancygier/CambaraDoSul#
מחכים לחופשה הבאה...
ברזיל נראית פראית אך מזכירה מעט באקלימה החם (?) את רמת הגולן. מחכים לכם לטיול במפל התנור בסופ"ש.
השבמחקממשפחת צדר: עודד, אורלי, יערי, עתליה ואדיר.