אל עיר הבירה של צ'ילה הגענו בשעות אחר הצהריים בטיסה נעימה בחברת התעופה הצ'יליאנית. יתר הטיסות בטיול היו ועוד יהיו עם החברה הארגנטינאית, והאמת, אין מה להשוות... אין על צ'ילה.
הדרך משדה התעופה לעיר לא ממש מרשימה. איזור מדברי למדי, אבל העיר עצמה נפלאה. בסך הכל בילינו בה יום וחצי, אבל נהננו מכל רגע. למרות שגרים בה כחמישה מליון תושבים, באיזור המרכז בו הסתובבנו מרגישים כמו בעיר קטנה. קומפקטי, נעים, צבעוני, הרבה פארקים ירוקים ומטופחים. עיר נעימה וכיפית, בלי הרבה יומרות, אבל עם המון שמחת חיים. בערבים הרחובות עמוסים בצעירים שיושבים בבתי הקפה, או סתם מסתובבים בחבורות, חלקם תוך כדי שירה ונגינה. שמח!!!
המלון בו ישנו נמצא בקצה המרכז סמוך לשכונת בלה וויסטה התוססת והצבעונית, עם עשרות בתי קפה ומסעדות מכל הסוגים והמינים. בערב הראשון אכלנו לצלילי הופעה חיה בפסאז' פתוח שכולו מסעדה אחת גדולה, ובערב השני עודד איתר מסעדה נפלאה עם השם המחייב "כמו מים לשוקולדה".
סיום מעולה לחופשה ארוכה ומהנה. הספקנו ביום וחצי לדגום שלושה בתי קפה אקראיים בעיר. שלושתם היו משובחים. אוכל רחוב טעים שהתחבב רק עלי הוא לפתן אפרסקים קר ומרענן שמוגש עם חיטה תפוחה. בקיצור, התאהבנו בצ'ילה!
חיסרון עיקרי שנרשם - מפלס העישון בעיר הזו. כולם מעשנים, בכל מקום וכל הזמן. על פי חוק, במקום בו מותר לעשן, אסור לילדים מתחת לגיל 18 להכנס. כל מוסדות האוכל שתארנו קודם, הם או אסורים לעישון, או שישבנו בהם בחוץ.
חוץ מלאכול, טיילנו ברגל בין הרחובות, או השתמשנו בשירותי הרכבת התחתית הנעימה והנקייה של העיר. ביקרנו בגבעת סן כריסטובל, אליה עולים עם רכבל (סגול באותיות כ' ו - ב') בשיפוע של כמעט 90 מעלות. כשירדנו קראנו בשלט שהרכבל הותקן בתחילת המאה העשרים. הודינו לאל שהצלחנו לעלות ולרדת בשלום.
בפסגת הגבעה תצפית על כל העיר, אם כי ערפל דק מסתיר את רובה. קשור למפלס העישון של תושבי העיר?
ביקרנו בגבעה נוספת ששמה סנטה לוסיה, אליה עולים בעזרת עשרות מדרגות, בין עצים ופסלים. מקום נעים ביותר. טיילנו בשוק דגים ענק. גלי התהלכה בו תוך שהיא סותמת את האף ומתחננת שנצא משם כבר. כל היתר נהנו מלראות דגים, סרטנים בשלל גדלים, תמנונים, צדפות ומה לא.
נחנו בכיכר מרכזית מוקפת בניינים יפים, פלאסה דה ארמאס, שבה אלפי יונים, ציירים ופרלמנט מקורה בו גברי סנטיאגו עורכים טורנירי שחמט.
גם סיבוב במוזיאון היה לנו. מוזיאון מעניין בו מוצגים חפצי אמנות וחפצים שימושיים עשויים קרמיקה, בד או עץ שנאספו מכל רחבי דרום אמריקה והוכנו על ידי התושבים שחיו ביבשת טרם הכיבוש הספרדי והפורטוגלי.
יום אחרון של הטיול עבר בהמתנות בשדות תעופה. טיסה ראשונה מסנטיאגו לבואנוס איירס התעכבה בשעה. אחרי הנחיתה אצנו - רצנו לטיסת ההמשך לפורטו אלגרה וגילינו שגם היא מתעכבת, בשעתיים. בשעת ערב מאוחרת נחתנו בפורטו אלגרה דביקה והבילה, עמוסים בחוויות ובמזכרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה