חזרנו אתמול ממסע דילוגים וגיבוש משפחתי בן שלושה שבועות בארגנטינה וצ'ילה, במהלכו עברנו בשש תחנות שונות. הראשונה והאחרונה - ערי הבירה בואנוס איירס וסנטיאגו דה צ'ילה - וביניהן הרבה טבע ועיירות קטנות ונעימות.
המעברים ממקום למקום נעשו בטיסות שהוזמנו חודשים רבים מראש, כאשר המחירים עוד היו שפויים. מעבר אחד - מארגנטינה לצ'ילה - בהפלגה. בכל התחנות, למעט ערי הבירה, שכרנו אוטו וישנו בדירות נוחות ונעימות הקרויות קבניות, בכדי לצמצם למינימום ההכרחי את התלות במסעדות, הסעות ושאר נותני שירותים. הנה מפה המתארת את המקומות בהם היינו:
אל התחנה הראשונה, בואנוס איירס, הגענו בליל שבת, ויחד איתנו בטיסה נציגים ישראליים נוספים - משפחת קורש ומשפחת מיכלסון (הנרי ויוליה). לכל אחד תכניות אחרות ברחבי ארגנטינה וצי'לה, עם הצטלבויות זה עם זה פה ושם.
מפגש ראשון שלנו עם עיר הענק בה גרים כ - 13 מליון תושבים, מתרחש באמצע הלילה, בנסיעה במונית משדה התעופה. העיר שוקקת חיים, אלפי אנשים ברחובות הרחבים והמוארים, בבתי הקפה ובמסעדות. איזה כיף!!! אחרי שנה וחצי בפורטו אלגרה הרדומה, כבר שכחנו שיכולים להיות חיי לילה איפשהו... המלון שהזמנו חמוד וממוקם נפלא במרכז העיר. במשך יומיים וחצי בילינו בכיף בעיר המודרנית והאירופאית, בין הגלידריות ובתי הקפה המשובחים, המסעדות, השווקים, הבניינים המפורסמים והשכונות השונות.
בתמונה העליונה המקבילה הארגנטינאית הורודה לבית הלבן, קאזה רוזאדה. בתמונה האמצעית השדרה הרחבה ביותר בעיר ואחת הרחבות בעולם, שדרת התשיעי ביולי, ובה האובליסק הענק. המלון בו ישנו נמצא דקה הליכה משם. בתמונה התחתונה גלרית פסיפיקו, מרכז קניות במדרחוב מפורסם ושמו פלורידה, מוארת בלילה. בכל יום ראשון מתקיימים שווקים פתוחים ברחבי העיר. בדקנו את הידוע מכולם, שוק עתיקות ושמונצעס בשכונת סן טלמו. בין הדוכנים המגוונים מופעי רחוב מסוגים שונים. הכל צבעוני, שמח ויפה.
בכל פינה רקדני טנגו וגם אנחנו מנסים.
בהמשך ארוחת צהריים באיזור פוארטו מדרו, בו עשרות מסעדות ומשם נסיעה קצרה לשכונת לה בוקה. מתחם קטן וצבעוני, תיירותי וממוסחר, עמוס גם הוא בהופעות טנגו, בגלריות רבות ובציורים על קירות הבתים.
באחת הגלריות יושבות שלוש בחורות ומציירות, אנחנו נכנסים להסתכל. הן מסתכלות עלינו חזרה בעניין רב אותו ייחסנו לשפה שיוצאת לנו מהפה, אבל לא... אחת מהן פונה אלינו ואומרת שהיא זוכרת אותנו. מאיפה? מטיול שעשינו בפברואר שנה שעברה, בשמורת טבע בצפון ארגנטינה. לוקח לנו כמה שניות להזכר, שאכן היינו איתה שם באותו צימר. מי אמר שארגנטינה מדינה גדולה?
בערב אוכלים עם משפחת קורש ולמחרת נפגשים איתם לסיור בשכונות נוספות בעיר. הראשונה, שכונת המתים ריקולטה. באמצע העיר מקום הזוי בו נקברו עשירי העיר ונכבדי האומה, כולל בני הזוג פרון, באחוזות קבר שחלקן מפוארות ויפות יותר מבתים של אנשים חיים. המקום מסודר כשכונה לכל דבר, עם רחובות משולטים. חלק מאחוזות הקבר מתוחזקות היטב, וחלקן נראות כמו תפאורה מסרטי אימה עם שמשות מנופצות וקורי עכביש בני עשרות שנים. חתולים מתרוצצים חופשי בין הקברים ומוסיפים לאוירה. על חלק מהקברים מונחות צלחות עם מזון לחתולים ואנחנו מנסים לדמיין איך המקום מתנהל בלילות....
ממשיכים לסיבוב בגנים הבוטניים והיפנים ובדרך אליהם נתקלים באחת התופעות הידועות בבואנוס איירס, פאסאפרוס, מטייל כלבים מקצועי שאוחז ברצועות של כלבים צייתנים רבים.
תחנה אחרונה לפני ארוחת ערב משובחת, בפסל של פרח ענק עשוי מתכת, הקרוי פלוראליס חנריקה.
סמוך לפרח הענק הזה עיריית בואנוס איירס בנתה מתחם לכבוד כריסמס הקרב ובא, כולו מחומרים ממוחזרים, ואנחנו מוצאים בו מפלט מהחום הכבד שהתחיל לשרור בעיר.
יומנו האחרון בעיר קצר, וטוב שכך. הטמפרטורות והלחות מתחילים להעיק... חצי יום עובר בשיטוטים בקרבת המלון ובארוחת צהריים בגלריה פסיפיקו הממוזגת ומשם לשדה התעופה הומה האדם.
תמונות נוספות ממטרופולין הענק בקישור.
איזה יופי, המפה של בואנוס איירס קורנת ואתם נראים מאוד שמחים.
השבמחקהמטיילי כלבים זה משהו שתפס תאוצה גם בארץ, אני רואה אותם כל הזמן עם חבורות ענקיות של כלבים בפארק הירקון.