שגרה, פריחה וחגיגת יום הולדת 11 מאוחרת ליפעת

מאז שחזרנו מהארץ שקענו בשגרת חורף גשומה וקרה, עם הרבה געגועים לשמש ולים. ניצנים של אביב אפשר לראות בפריחה יפה  ברחבי העיר, ואני שוב משתדלת להסתובב עם מצלמה כל הזמן למקרה שאתקל באיזה עץ מלבלב. ליד בית הספר פורח עץ מגנוליה, שברוב ימות השנה נראה כמו סתם מקל.

בכל פינה בעיר רואים את הפרחים הורודים - סגולים המקסימים האילו שצומחים מתוך גזעי עצים

 

 והנה היופי הזה מזוויות נוספות. צולם ברגעים נדירים של שמיים כחולים...

קרן אור נוספת בשגרת החורף האפורה מהווה האורגן שמאז שהגיע איתנו מהארץ, מכניס הרבה צלילים ושמחה לדירה. עודד מאושר מלהיזכר בנגינה מימי ילדותו, יפעת וגלי שבהתחלה השתעשעו בו בלי ידע מוקדם התחילו ללמוד השבוע נגינה בפסנתר, אחרי שהסתיים בהצלחה שלב חיפושים אחרי המורה האידיאלי (שיקולי מיקום, עלות ויכולת לימוד). גם נטע משתעשעת באורגן, ובמקביל ממשיכה במרץ בנגינה בגיטרה, כולל השתתפות בשתי להקות בבית הספר. בטסי ופרננדו, המורים למוזיקה בבית הספר, עובדים על הגרסא הברזילאית להיי סקול מיוזיקל. אני, בינתיים, נהנית לשמוע את כולם מנגנים, ומחכה לרגע שיהיה לי אומץ לנסות גם.

אירועים עיקריים בשבועות האחרונים היו מסיבת פרידה לרות ויובל היקרים שחוזרים למולדת בתחילת חודש ספטמבר ומסיבת יום הולדת ליפעת. במסיבת הפרידה, למבוגרים בלבד, נהננו מחברה נעימה, אוכל משובח, מוזיקה חיה וריקודים בהנהגת ג'ואו, המורה לריקודים ממכון הכושר שאני מתאמנת בו. הפעם הוא הצליח לגרום גם לכמה גברים לרקוד... 

בתאריך יום ההולדת ה - 11 של יפעת היינו לשמחתינו בארץ וחגגנו במסעדת בשר'לה החיפאית עם כל המשפחה. הסטייקים עברו את הביקורת של כל חובבי הבשר שלנו, גם אחרי שנתיים של אכילת בשר ברזילאי. רצינו לציין את יום ההולדת גם עם החברות  מהכיתה,  ועשינו זאת היום באיחור ברזילאי אופנתי. ניצלנו יום קצר בבית הספר (קורה מדי פעם. המורים בישיבות ומבטלים לצורך כך חצאי ימי לימודים. התלמידים מסיימים ללמוד בשתים עשרה במקום בשלוש ורבע). הזמנו את כל הבנות אלינו מיד אחרי בית הספר. ההענות היתה מלאה, וכל תשע הבנות שבכיתה, כולל יפעת, הגיעו אלינו הביתה באדיבותו של הדוד מירו, אחראי ההסעות של בית הספר. התחלנו את החגיגה בארוחת צהריים ביתית, שאת רובה אני הכנתי, והיתר פאולה, העוזרת היקרה שלנו, שהופקדה על הכנת השעועית השחורה והשניצלים מפילה מיניון (עולים קצת יותר משניצל עוף בארץ...). הנה היא בפעולה, מטגנת את השניצלים שלא נשאר מהם פירור.

עוף עם תפוחי אדמה שהכנתי זכה למבטי בוז צוננים. שכחתי שיש לי עסק עם ברזילאיות. פה עוף זה אוכל לצמחונים... פסטה ברוטב בולונז ו/או עגבניות זכתה להצלחה מסוימת, והאורז עם השעועית השחורה שלתומי חשבתי שכל ברזילאי מרגיש חובה לאכול בכל ארוחת צהריים שהיא, נותרו כמות שהם. אנחנו דוקא נהננו מהם מאוד בארוחת הערב.

אחרי שאכלו ושבעו, עברנו לשלב הבידור. בהתחלה סרט שהבנות בחרו מתוך כמה אפשרויות. משום מה נבחר הסרט "יס מן" ואחרי פחות משעה, שכללה התנפלות בלתי מרוסנת ומפתיעה על הפופקורן, רוב הבנות הצביעו ברגליים ופרשו מהצפייה.

עברנו לתכנית ב' - החלק היצירתי בו הבנות התענגו על הכנת שלל פירות ופרחים ממרציפן צבעוני שהגיע לפה ביבוא אישי היישר ממוזיאון המרציפן המקסים שבכפר תבור, והשלמות חסרים עקב חישוב שגוי בכמויות, אצל יוליה. בחנויות פה כמעט בלתי אפשרי למצוא מרציפן. היצירות הראשונות של הבנות נעשו בהדרכתי ובהדגמות של יפעת. אחרי שתפסו את העסק, חלקן הפגינו יצירתיות רבה ויצרו דוגמאות שונות ומשונות. התוצאה, בכל מקרה, צבעונית ויפה.

לסיום קצת משחקי חברה שיפעת ארגנה, עוגה ושירי יום הולדת.

למעונינים, כאן עוד תמונות מהחגיגה של יפעת.

חזרנו לחורף

שישה שבועות נהדרים הסתיימו וחזרנו לחורף ולקור. המון המון תודה למשפחה היקרה ולחברים הנהדרים שהעבירו איתנו  את הזמן בנעימים בארצנו הנפלאה והחמה. תודה לכל מי שהזמין, טרח, אירח ובעיקר נתן לנו את ההרגשה הנהדרת שיש מי שמחכה לנו בארץ. צילמנו המון תמונות. לבקשת מרבית המצולמים, לא נפרסם אבל בהחלט נהנה מלהסתכל בהן ולהזכר בכולם. מתנצלים בפני כל אילו שלא הספקנו לפגוש ו/או להפרד לפני החזרה. נפצה בשנה הבאה!

המסע בן 24 השעות חזרה לפורטו אלגרה היה מתיש, אך ללא תקלות. שדה התעופה בארץ היה כצפוי עמוס וגדוש. אין בו זכר למחאות ולמאהלים שאנחנו ממשיכים לעקוב אחריהם מפה ולהחזיק אצבעות. הטיסה הארוכה התעכבה קצת, מה שגרם למירוץ כמעט בלתי אפשרי לאיסוף המזוודות ושאר הפרוצדורות בשדה התעופה האינסופי של סאו פאולו שמיד עם הגיענו אליו, אפף אותנו ריח מופלא של לחמניות הגבינה הברזילאיות  הלא הן Pão de queijo. הספקנו בקושי לטיסה לפורטו אלגרה, בין היתר בגלל עמידה בתורים לקניית הלחמניות... לא יכולנו לעמוד בפיתוי. שעה וחצי נוספות במטוס וחזרנו למציאות אחרת, שגם בה לשימחתינו יש מי שחסרנו לו! כשנחתנו ולכבודנו השמש הפציעה לכמה שעות, אבל מהר מאוד התחלפה בגשם, עננים, אפור ונאחס שלא עוזבים אותנו כבר יומיים. קשה לעבור מכפכפים ובגדי ים למעילים ומטריות. מתנחמים בכך שדלגנו על ימים קרים במיוחד (2-3 מעלות) שהיו פה בחודש האחרון וכן בעובדה שעוד שבועות ספורים האביב יגיע. לשמחתינו ג'ט לג נחסך מאיתנו, וכולנו קמנו אתמול רעננים יחסית לשבוע חדש. הבנות שהפסידו 4 ימי לימודים ראשונים חזרו לבית הספר - גלי בכתה ב' עם המורה מיס פטי ועם החברים ענבר וקלאודיה, יפעת בשנה ראשונה של חטיבת ביניים עם המורה האחראית מיס ג'ן וצוות מורים מקצועיים מגוון, ונטע בשנה ראשונה של התיכון. עודד חזר במרץ רב לעבודה, ואני התחלתי את השבוע בקניות לצורך מילוי הואקום במקרר בסופר ביג, שכשמו כן הוא, ענק!!! יש בו 60 קופות (רק 4 מתוכן היו פעילות, אבל זה בגלל שיום שני בבוקר הוא יום חלש), הקופאית הראשית מסתובבת בין הקופות על סקטים והקונים נהנים מספורט משולב של הליכה למרחקים ארוכים ודחיפת משאות כבדים. אחרי הקיטורים מהפוסט הקודם על הסופרים בחיפה ואחרי שסיפרנו לרבים מכם על חווית הקניות בסופרים בפורטו אלגרה, הרגשתי צורך עז להיזכר ולתעד (עוד כמה חודשים וחוזרים לקניות מג'ויפות)

אז הנה שורת הקופות האינסופית, מתוכן כ- 20 קופות מהירות עד 30 פריטים!

אין כמו החסות ושאר העלים פה, ולערימת האננסים המופלאים אנחנו עוד נתגעגע...

החיסרון העיקרי הוא שעם כל זה שהסופרים גדולים ומרשימים, איכשהו כמעט תמיד איזשהו פריט, או אפילו כמה מרשימת הקניות חסרים וצריך להשלים בסופר אחר. זה כמובן קרה לי גם הפעם (הרשימה היתה ארוכה במיוחד). עצרתי בסופר זפארי, עליו כבר קראתם רבות וטובות. הספקתי לצלם שתיים - שלוש תמונות, וזכיתי לנזיפה מקצין הבטחון שהודיע לי רשמית שפה אסור לצלם. הסברי על כך שאני רוצה להראות לחברים מעבר לים עד כמה הסופר של זפארי יפה עשו עליו רושם גדול והוא ויתר על מחיקת התמונות שכבר צולמו. הנה חלק קטן ממחלקת הבשרים המפוארת וממחלקת הפירות והירקות. תענוג!!

 

ולסיום גילוי נאות:  גביע קוטג' מתוצרת מקומית, בטעם של קרטון עולה פה 15 שח!!! מרבית המוצרים הבסיסיים האחרים, זולים משמעותית יחסית למחירים הלא יאומנו בארץ.

אנחנו בארץ

אנחנו פה, בארץ, כבר יותר משבוע. נהנים מאירוח חם של סבתא עירית ומעבירים את זמננו בריצות מהנות בין משפחה, חברים, מקומות (ועודד גם עובד). לנו כולם היו מאוד חסרים, ואיזה כיף לראות שזה הדדי! הבנות  מתחברות  תוך רגעים ספורים לחברות שלא ראו שנתיים, כאילו נפרדו לכמה ימים בלבד. כולנו מתענגים על מאכלים אהובים שאת רובם לא הכנסנו לפה כמעט 24 חודשים - פלאפל, מילקי, אצבעות גבינה, בורקס.... הרשימה עוד ארוכה. נאבקים בג'ט לג, שהבנות לא הרגישו כלל, ועודד ואני העברנו כמה לילות לבנים בגללו אבל נראה שהגיע האור שבקצה המנהרה וגם השלב הזה מאחורינו.

אין כמו לשמוע ולקרוא עברית בכל מקום. איזה עונג היה להבין את כל מה שנאמר במענה הקולי של אורנג'. בברזיל היינו מתקשרים חמש פעמים, מקשיבים  ומנתקים עד שהיינו בטוחים שאנחנו לוחצים על המספר הנכון... 

מה עוד שונה? הדבר שהכי בלט לעין, כבר מהרגע הראשון בו הגענו לחיפה היפה שלנו - שהיא באמת יפה! הגינון ברחובות, המדרכות, הכיכרות, הכניסה למנהרות הכרמל. הכל מטופח ויפה. בפורטו אלגרה המון עצים וירוק, אבל מעבר לכך הטיפוח העירוני כמעט אפס.  לעומת זאת, הלוק של הבניינים בחיפה קצת דהוי. כבר התרגלנו לבתים מחופי אבן או שיש שעמידים לפגעי הזמן ומזג האויר. הסיוד החיפאי לא ממש עושה את העבודה. התרשמנו מאוד מהעמודים שהוצבו למען עיוורים ליד כל מעבר חציה, מהפאנגו הזכור לטובה, מהכבישים והמחלפים ומהנוף המקסים של הים הכחול כמעט מכל פינה בעיר.

היה מוזר להכנס לחנויות בגדים בלי שמוכרת תתנפל עלינו בשניה שעברנו את סף הדלת, מצד שני - המחירים והמבחר מופלאים יחסית לברזיל. מצד שלישי - הסידור על המדפים חלש ובהרבה חנויות הבלאגן חוגג,  בניצוחן של מוכרת או שתיים שלא מצליחות לתמרן בין הקופה, עזרה לקונים וסידור הסחורה. הסופרמרקטים מחווירים לעומת זפארי שבפורטו אלגרה. קטנים, לא ממש מסודרים  וגם לא ממש נקיים. לתורים בקופות ולשאלות המציקות על מבצעים למיניהם ממש לא התגעגענו, אבל להרבה מוצרים התגעגענו עד מאוד.

ולקפה!!! איזה כיף של קפה וכמה שהוא זמין - בכל פינה בתי קפה וכמעט בכולם העוגות והקפה משובחים, יש סיכוי שבחלק מהמקומות התוצרת ברזילאית. אבל התוצאה - טובה בהרבה.

אז אנחנו ממשיכים להפנים שלכל מקום יתרונות וחסרונות, מבטיחים להנות כמה שיותר מהשבועות הספורים שנהיה בהם בקיץ הישראלי ולחזור עם מצברים טעונים לסוף החורף הדרום ברזילאי.

סיום שנה שניה - המשך ולילה ב - Quarta Colônia

ללא ספק אירוע השיא של סיום השנה הנוכחית היה טכס המעבר של כיתה ח', הכיתה של נטע, לתיכון. אנחנו שומעים על הטכס הזה כבר מתחילת השנה ולמען האמת לא הצלחנו להבין על מה המהומה. כולה כעשרים ילדים שנשארים באותו מתחם בית ספרי, עם אותה מנהלת, אותם מורים. חוץ מהידיעה הרשמית שעד כיתה ח' קוראים לזה חטיבה, והחל מכיתה ט' תיכון - ההבדלים זניחים, פה ושם כמה מקצועות שמשתנים. לא הרבה מעבר לזה. אבל ברור לנו שהברזילאים, חובבי המסיבות, שמחים על כל סיבה למסיבה ובנוסף העלינו השערה שתלמידי כיתה ח' זוכים לטכס הזה רק כדי לנפח את מספר הנוכחים בטכס של כיתת הבוגרים האמיתיים של בית ספר, כיתה יב', שהם עשרה תלמידים. ההשערה הזו קיבלה ביסוס מדעי במפגש שהתקיים לפני כארבעה חודשים בין נציגי בית הספר והורי  תלמידי כיתות ח' ו- יב'. הורי כיתה ח' זעמו כאשר המנהל הודיע מפורשות שהטכס משותף, אבל ינתן דגש גדול בהרבה על בוגרי כיתה יב'. כל ההורים התרעמו כאשר נאמר שבית הספר לא מתכוון לארגן מסיבה אלא רק טכס רשמי, ואני ישבתי משועשעת. לא ממש מרגישה שייכת לכל העניין. בסיכומו של דבר נקבע שיהיו שני אירועים.  טכס רשמי של בית הספר, ולאחריו מסיבה שנציגי ההורים יארגנו. משלב זה ועד שעה לפני תחילת האירועים, הופצו עשרות אם לא מאות מיילים מייגעים בעניין. בכל מייל השתנו הפרמטרים: מיקום, זמן, עלות, מספר מוזמנים. הפרמטר האחרון חשוב במיוחד לברזילאים חובבי המסיבות, בהרכב רב דורות. באחד המיילים האחרונים אחת האימהות כתבה שהזמינה בלון הליום עם השם של בנה, כדי שתוכל למצוא אותו בקלות בסיום האירוע ושאלה מי עוד מעונין. הרעיון שעשע אותנו מאוד, ואף אחד לא הגיב.

האירוע המדובר התקיים ביום רביעי, 22 ביוני, בשעות הערב באותו אולם תיאטרון המוכר לנו מהופעת הקוסם מארץ עוץ. יום רביעי היה יום עבודה ולימודים רגיל, שלאחריו חופש עקב חג נוצרי בשם קורפוס כריסטי. כל הבנות יצאו באמצע הלימודים, לוקח זמן לסדר שיער וציפורניים במספרה, והגיעו יפהפיות אמיתיות בשמלות ערב ונעלי עקב. הבנים, קטנים מהן ביותר מראש, הגיעו מדוגמים בחליפות. נטע שלנו נחה והתארגנה בבית, והגיעה צנועה אך יפה כשעתיים לפני שההורים ויתר הקהל התבקש להגיע. הטכס התחיל באיחור מפתיע של יותר מרבע שעה. בדרך כלל אירועים רשמיים בברזיל מתחילים בדיוק מופתי. האשמים באיחור - משפחתה של איירין ההודית, חברתה הטובה של נטע, שלא שמו לב שהילדים התבקשו להגיע לפני האורחים וגם לא לקחו בחשבון את הפקקים בעיר בשעות הערב.

האמת שהנמכנו ציפיות, והופתענו לטובה. היה טכס יפה, מתוקתק ומרגש. בתחילתו מצגת עם תמונות של הילדים כשהיו קטנים.  בהמשך  כניסה מרשימה של הילדים, קודם כתה ח' ואחר כך יב', לקול מחיאות כפיים רועמות של הקהל. הנה ילדי כתה ח' יושבים על הבמה, רגע לפני שמגיעים הבוגרים של כיתה יב' שמעתה ואילך יסתירו אותם כמעט כל האירוע

לאחר מכן ובעמידה שירת שלושה הימנונים: ברזיל, ארה"ב וריו גרנדה דו סול. נטע הזיזה קצת את השפתיים אבל אחרי מספר רגעים הבינה שאין בזה טעם. היא ממש לא מכירה את המילים. הילדים הברזילאים שרו בגאוה מרשימה.

מיס וורילו, מנהלת החטיבה והתיכון, הנחתה את הטכס בשנינות, הומור ומבטא אוסטרלי מקסים. לאחר שירת ההימנונים היא הזמינה כל אחד מהבוגרים, על פי סדר האלף - בית, לרקע צלילי שיר שהוא בחר, לקבל תעודה, ללחוץ ידיים עם המנהל, יו"ר מועצת ההורים ושאר בעלי תפקידים,  ולהצטלם עם הילד הבא בתור אחריו.

החלק העיקרי והארוך - נאומים. ג'ף, מנהל בית הספר, היה הראשון לנאום וציטט בחלק גדול מנאומו את שלל העצות שבנאום המפורסם הזה. לא בטוח שהברזילאיות, אשר מבלות כמחצית מחייהן במספרות, יאמצו את  העצה הכמעט אחרונה בנאום 

 Don't mess too much with your hair or by the time you are 40, it will look 85. 

אחרי הנאום של ג'ף, נאומים של מורים והורים ולסיום תלמידים. קצת של כיתה ח' והרבה של כיתה יב'. אלו וגם אלו דיברו רהוט ויפה, כיאה לילדים שחונכו  (חלקם מגיל שלוש) בבית ספר אמריקאי בו שמים דגש רב על התחום של הצגת נושא, עמידה מול קהל והרצאות. יש מה ללמוד מהם!

לסיום תמונה קבוצתית של כל אחת מהכיתות. הנה כיתה ח'

בהמשך נקבל DVD עם תמונות של צוות הצלמים המקצועי שהנציח את האירוע והסתיר לקהל. ובינתיים, תמונה מרגע המפגש המשפחתי עם הבוגרת נטע האוחזת בידה גליל ובו התעודה וכן סיכת אזרחות כבוד אמריקאית שלא הבנו מה משמעותה ולמה נטע ועוד שני ילדים מהכיתה קיבלו, אבל ברור לנו שזה חיובי.  חדי העין ישימו לב גם לסרט כסוף ביד ימין. אל הסרט קשור בלון הליום עם השם של נטע. למרות שכולם התעלמו מהמייל בנושא, מישהו החליט לקחת את העניין ברצינות והכין לכל הילדים בלון עם שמם.

והנה נטע עם ג'ף המנהל

וגלי עם המורה שלה, מיס מרגרט, שהבת שלה היא אחת מעשרת בוגרי כיתה יב'

למסיבה שאורגנה על ידי ההורים בחרנו שלא ללכת. לנו הספיק הטכס הרשמי והמרגש.

אירועים נוספים, צנועים יותר, שהתרחשו השבוע:

ביום שלישי ארוחת ערב במסעדה עם משפחות ילדי כיתה ה', הכיתה של יפעת. המפגש התארגן בספונטניות כיומיים קודם. הגיעו רק כשליש מהילדים, אבל היה מאוד מוצלח. אוירה נינוחה, שיחות מעניינות עם ההורים, ומפגש חברתי נעים לילדים.

פה יפעת עם המורה מיס מונה קנדי והחברות קלואי, ג'וליה ולאורה

ופה הבנות, המורה והבנים גוסטבו, ג'ורג'י, ויניסיוס וטים. מקדימה - חוליו המתוק מכיתה ג', אח של התאומים ויניסיוס וקלואי

ביום רביעי בבוקר נפרדתי לבינתיים מילדי הפאבלה החמודים שאני מלמדת אחת לשבוע. הכנתי לכל ילד מסגרת עץ (שאריות מיום ההולדת של גלי) עם תמונה שלו, ובמהלך השיעור הם קישטו את המסגרת במדבקות. האריזה שארגנתי, שקית צלופן קשורה בסרט,  וכן שקית ממתקים קטנה שהבאתי לכל אחד גרמו להתרגשות גדולה. אני כל פעם מופתעת מחדש עד כמה דברים קטנים שאצלנו הם עניין שביומיום, בשבילם הם אושר ענק. הכל יחסי בחיים. על ידי אנה מל, ולמטה משמאל לימין לואיזה, איזקי, רפאלה וניקולס שהוא ילד מבריק ומקסים ואני בטוחה שלמרות נקודת הפתיחה הפאבלית שלו, הוא יגיע רחוק. חסרה עקב מחלה - ויטוריה.

בהמשך בוקר יום רביעי הבאתי עוגה לכיתה של יפעת, לציון יום הולדת 11 ויום אחרון בו יפעת בבית הספר לשנה זו (ויום אחרון שהיא עם תלבושת בית הספר. בחטיבה ובתיכון לא צריך תלבושת).

הילדים נהנו מהעוגה, אך היו מאוכזבים שלא הבאתי את הבראוניז שטעמם הטוב זכור להם מאירועים קודמים. צפיתי את זה מראש, ודאגתי להביא בראוניז לאירוע הבא בתור - מסיבת פרידה משותפת של ילדי כיתות א' ו - ה' שבמהלך כל השנה נפגשו אחת לשבוע וקראו יחד ספרים בזוגות קבועים. במסיבה כל ילד הביא מתנת פרידה וברכה יפה לבן הזוג שלו. גלי החליפה מתנות וברכות עם ליה מכיתה ה', ויפעת עם לאנה (ששני הוריה פלשתינאים במוצאם) מכיתה א'.  באירוע הזה לא הייתי, אין תמונות. זה השלב בו חילצתי את נטע מבית הספר לטובת הכנות לטכס הסיום.

רגע לפני שאנחנו נוחתים לחום יולי - אוגוסט ולצחיחות שבארץ (אין תלונות! אנחנו כבר מתים להגיע!), נסענו בספונטניות להנות קצת מממרחבי הירוק הברזילאי ולשחזר באופן חלקי חופשה מהנה משנה שעברה בפוסדה מקסימה באיזור שנקרא Quarta Colônia, מרחק כארבע שעות נסיעה מפורטו אלגרה. בדרך עצרנו לצהריים בעיר הנעימה סנטה קרוז דו סול. בכנסיה היפה במרכז העיר ראינו קישוטים שהוכנו כנראה לרגל החג שמשמעותו לא ברורה לנו.

לפוסדה הגענו בשעות אחר הצהריים והופתענו מקבלת פנים חמה של פקיד הקבלה הצעיר והחביב שזכר אותנו מהפעם הקודמת (טוב, לא כל יום מגיעים לשם לא ברזילאיים...).

קצת טפטף, אבל הצלחנו להנות במשך אחר הצהרים מטיול בשביל מלא פטריות, טורניר פינג - פונג וקטיף קלמנטינות מתוקות וטעימות במטע ההדרים שבשטח הפוסדה.

בארוחת ערב במסעדה של הפוסדה נהננו מישיבה על יד האח הבוער ומארבע מנות משובחות במחיר של סלט במסעדה בעיר. הבנות התענגו על סטקים (גלי ונטע), חזה עוף בגריל (יפעת) וצ'יפסים משובחים (כולן).

החופשה הוזמנה יום מראש, ולמזלנו הטוב נותרו בפוסדה שני חדרים עבורינו, אך הם היו מרוחקים זה מזה. איזה כיף! הבנות קיבלו הסבר איך לתקשר איתנו דרך הטלפון הפנימי וניצלו את האופציה רק פעם אחת כדי להגיד לילה טוב. בשאר הזמן הסתדרו מצוין בלעדינו, ואנחנו נהננו מפרטיות ומתחושה של כמעט חופשה זוגית. נאמץ בשמחה את הסידור גם לחופשות הבאות! 

הבוקר קמנו ליום שמשי ושמיים כחולים, ואחרי ארוחת בוקר מפנקת יצאנו לסיבוב בין הכפרים באיזור שהירוק בו דשן ומרחיב את הלב והחקלאות בו כמו קפאה בזמן.

פה,  באמצע הרחוב באחד הכפרים, מייבשים גרעיני תירס

חזרה לפורטו אלגרה, שוב ארבע שעות נסיעה (איזה סיכוי יש שבארץ ניסע מרחק כזה הלוך- חזור בשביל לילה אחד??). האמת שהיה מתיש... מספר המשאיות שנאלצנו לעקוף בכביש החד - מסלולי לכל כיוון גמר אותנו, אבל היה שווה. תמונות תוכלו לראות כאן

מחר אנחנו אורזים, מחרתיים עולים על המטוס וביום שני סוף סוף בארץ. מתגעגעים לכולכם ומחכים בכליון עיניים להפגש!!!!

סיום שנה שניה

הזמן לפני הנסיעה לארץ עובר לאטטטטטטטט... כל יום כמו חודש. מריחים את הביקור, ומריחים גם את סוף השנה, בכל מיני אירועים בית ספריים ואחרים.

בשבת שעברה נחגג בבית הספר חג הדחלילים, הלא הוא פסטה ג'ונינה. חגיגות הקציר גרסת ברזיל. הבנים לובשים כובעי קש וחולצות משובצות, הבנות בשמלות מגוחכות הקרויות קייפירה. כולם  יחד יוצאים במחולות... נטע ויפעת לא היו חייבות להשתתף  ושמחו להישאר בבית. עודד ואני זכינו לראות את כל ילדי הגן וכתות א - ד' בשלל ריקודים. הנה גלי וענבר בין בני כיתתם בריקוד סוער. 

לפני תחילת החזרות לריקודים בני כתה א' התבקשו לבחור בנות זוג. ענבר, שהיה השני לבחור, לא התבלבל לשנייה ובחר באופציה הישראלית. אחרי שלב הריקודים האירוע נמשך במשחקים, דוכנים, אוכל והגרלות. היה ארוך ורועש.

בשבת הזו ילדי כיתה ה', הכיתה של יפעת, שעוברים בשנה הבאה לחטיבת הביניים  (פה חטיבת ביניים מכתה ו'. יפעת תיכנס פעמיים לחטיבה...) הציגו בפני ההורים את פרוייקט הסיום שלהם בתכנית  PYP - Primary Years Project. התכנית מתקיימת בכיתות הגן והיסוד ובמסגרתה כל כמה שבועות מתמקדים בנושא אחר ולומדים עליו מהיבטים שונים. עם המחנכת, עם המורים למוזיקה, אמנות, מחשבים, אפילו ספורט. בשנה שעברה גלי למדה בגן על חרקים ותוך זמן קצר ידעה את כל שמות החרקים האפשריים (ואנחנו נעזרנו בבבילון כדי להבין על מה היא מדברת).  בהמשך למדו על מקצועות של עזרה לקהילה והשתתפו בשיחות עם רופא, וטרינר, טייס, שוטר....  השנה, בין היתר, למדו בכיתה של גלי על האמזונס. בכיתה של יפעת  עסקו בשנה שעברה  בדתות, אנרגיה, שווקים, דרמה ועוד. השנה למדו בין היתר על החלל ועל מערכת הבחירות בברזיל. בחלק מהנושאים משלבים טיולים ובכולם הילדים מתנסים  בלמידה עצמית, עיבוד הנושא וסליחה על הקלישאה - לומדים להנות מהלמידה. בפרוייקט הסיום של כתה ה' התלמידים בוחרים את הנושא ועובדים עליו במשך יותר מחצי שנה. השנה הנושא הנבחר היה חיות בסכנת הכחדה. התלמידים התחלקו לקבוצות, לכל קבוצה הוצמד חונך (אחד המורים בבית הספר) שליווה את עבודת החקר ועזר למצוא דרך להציג מידע על ארבע חיות שונות. במהלך הסמסמטר הילדים ארגנו מכירת עוגות ושאר מטעמים לכל ילדי בית הספר. ההכנסות (יותר מ - 2000 ריאל! חלק נכבד מהסכום ממכירת בראוניז תוצרת בית שלנו...) נתרמו לארגון שעוסק בהגנה על חיות בסכנת הכחדה. אירוע הסיום בשבת היה מקסים עם שירים, נאומים ומצגות יפות. חלק באנגלית וחלק בפורטוגזית. יפעת זכתה להתפעלות רבה, גם שלנו וגם של שאר ההורים, כאשר דיברה פורטוגזית שוטפת במבטא גאושי מושלם.
פה כל ילדי הכיתה והמורים השותפים לפרוייקט

פה הקבוצה של לאורה, יפעת, ג'ובאני ולוקאס עם החונכת מיס פטריס

ופה תמונה מסרט, בעריכת נטע, בו יפעת ולאורה מדברות על חיות ים בסכנת הכחדה. הסרט הוקרן על הסמרט-בורד בכיתה (ותודה לכל משפחות פורטו אלגרה העשירות ששולחות את ילדיהן לבית הספר האמריקאי, ותרמו מכספן לרכישת סמרט-בורדים לבית הספר)

לנטע סמסטר שלישי ברציפות בו היא פטורה מכל מבחני הסיום!  נטע, תמשיכי ככה! תכניות לבילויים משותפים  נגנזו. גלי היתה חולה במשך שלושה מתוך ארבעת ימי החופש של נטע ונשארנו איתה בבית. לפחות נטע נהנתה משינה עד הצהריים... יום אחד הספקנו, נטע ואני, לבלות בסנטר בתערוכה, מסעדה, קניות וסידורים. גלי בינתיים הבריאה ואנחנו למדנו שדברים בכל זאת משתנים בברזיל, והמאה ה - 21 הגיעה גם לכאן. כבר אי אפשר לקנות פה אנטיביוטיקה בלי מרשם רופא. לא שניסינו, מראש הלכנו לרופא. אבל הופתענו לראות אותו רושם את המרשם בשני העתקים וכששאלנו למה, הוא הסביר שלפני מספר חודשים נכנס חוק חדש שנאכף בקפדנות.
עד סוף יוני צפויים אירועים נוספים, ביניהם טכס סיום כתה ח' של נטע ומעבר מחטיבה לתיכון (גם נטע תיכנס פעמיים לבי"ס תיכון). בחלקם נשתתף וכנראה שנדווח ועל אילו שבשבוע האחרון של חודש יוני נדלג, לטובת אירועים בארץ.

הקוסם מארץ עוץ גרסת בית הספר

לפני כארבעה חודשים, קצת אחרי תחילת הסמסטר, הודיעה מיס לורי, מנהלת היסודי בבית הספר, על כוונתה להעלות מחזמר "הקוסם מארץ עוץ" בהשתתפות ילדי כיתות ב' - יב' שמעוניינים. נקבע מועד לאודישנים, וכבר מההתחלה העסק הריח מקצועי למדי. בהמשך הסתבר שהגברת העלתה לא מעט הופעות בסגנון בבתי ספר שונים ברחבי העולם בהם עבדה. כמעט כל התמונות במשרד שלה עוסקות בכך... סוג של תחביב.

לפני מועד האודישנים היתה לנטע התלבטות קלה האם לתרום את כישורי הדרמה מימי החוג של ניב לטובת העניין. ההתלבטות הסתיימה מהר מאוד כאשר התברר שמעבר למשחק, כל המשתתפים צריכים גם לשיר ומה שהכריע סופית את הכף היתה העובדה שיש להתחייב על הגעה לחזרות בימי שבת במשך כשלושה חודשים. לא בבית סיפרנו... במקום זאת נטע תרמה כישורי נגינה בגיטרה, והצטרפה לחברי להקת בית הספר לליווי מוזיקלי של המופע. החזרות של הלהקה היו בעיקר בשעות הלימודים. כאשר התקרב מועד המופע הצטרפו גם לחזרות בשבת ואחר הצהריים. מזה כמה שבועות נטע לא מפסיקה לזמזם בבית את רפרטואר שירי המחזמר. גם יפעת וגלי כבר יודעות את רוב השירים בעל פה... תרומה נוספת של נטע לעניין היתה השתתפות בהכנת העלון של המופע.

גם ההורים התבקשו לתת כתף. מלאת אמביציה הגעתי לפגישה של הורים מתנדבים עם מיס לורי. הפגישה, בה השתתפו שתי אמהות נוספות, לוותה בקצת דמעות אכזבה של מיס לורי שציפתה להענות גדולה בהרבה, והסתיימה מבחינתי בלא כלום כשהבנתי שהדרישות קצת גדולות עלי. כישורי האיפור/הכנת תלבושות/ניהול סאונד שלי לא משהו...  בסופו של דבר נמצאו הורים מוכשרים ומתאימים ביותר לעניין.  אליהם חברו מורים ומספר תלמידי חטיבה ותיכון שעזרו. התוצאה בהחלט מרשימה. כשלושים מילדי בית הספר העלו שתי הופעות מקסימות ומושקעות באולם תיאטרון בעיר.  תוכלו לראות קצת בסירטונים ובתמונות.

תמונה אחרונה מרגעי הסיום בהם גם חברי הלהקה, נטע ביניהם, ועובדי הבמה למיניהם שבמהלך המופע היו מאחורי הקלעים, יצאו נרגשים אל הבמה.

מה עוד היה לנו בסוף שבוע?

ביום שבת עודד והבנות ויתרו עלי והסתדרו כמובן מצוין. רות ואני נסענו לסדנא בפארק הפסיפסים בעיירה Morro Reuter. בתכנית  הרצאה בת כשעתיים מאת קלאודיה, האמנית בעלת המקום, ואחריה הדרכה מעשית ואפשרות לעבוד. אפשר גם להשאר לישון בצימרים במקום. ההרצאה היתה חביבה, עד כמה שהצלחנו להבין את הפורטוגזית. קצת על ההיסטוריה של הפסיפס  ואמנים מרחבי העולם (מי אמר גאודי?) וקצת על הפסיפס בטבע - ג'ירפות, זברות, טיגריסים וכאלו. לקלאודיה יש חיבה גדולה לעבודות פסיפס עם מוטיב נחשים ועם מוטיב זיג -זג (בפורטוגזית ובשיא הרצינות, זיגיזגי). ההדרכה המעשית היתה קצת מאכזבת, אבל התוודאנו לסגנון עבודה שונה מזו של מורתנו הקשוחה שבפורטו אלגרה. ארבעה משתתפים נוספים, שלוש מורות ומורה מעיר סמוכה, היו עסוקים בעיקר באכילה ובריכולים על חבריהם לעבודה. רות ואני ניסינו לעבוד,  וקצת הצלחנו. 

עקב הקור העז ששרר בעיירת ההרים החמודה, ויתרנו על אופצית הלינה ולקראת אחר הצהריים המאוחרים עברנו להתחמם בבית קפה כיפי ומשם  חזרנו לפורטו אלגרה שגם בה לא ממש חם, אבל יותר מחמש מעלות.

היום בילינו בשעות הצהריים שהיו יחסית חמימות בפארק גרמניה, יחד עם דפי, יואב וענבר. למרות השמש, אין מקום לטעויות. הסימן המובהק של החורף, כלבים בסוודרים, הגיע ובגדול.

עוד תמונות  מהפארק (לא של כלבים)  בקישור.

יום הולדת 7 לגלי

תאריך הלידה של גלי הוא 12 במאי, ולמרבה הפלא היא כבר בת שבע. החגיגות נפתחו השנה יומיים לפני התאריך, בארוחת ערב משפחתית במסעדת פסטות טעימה, והמשיכו ביום המיועד בטכס קטן של עוגה ושירת יום הולדת שמח עם כל ילדי כתה א' בהפסקת עשר בבית הספר. עודד, שמורגל פחות ממני לאווירה בבית הספר, והיה בדרכו לשדה התעופה למסע ליעדים שונים, הצטרף והתפעל עד מאוד מהסדר המופתי בו הילדים עמדו וחיכו לתורם כדי לקבל פרוסה מעוגת השוקולד בצורת פרח, שלא נותר ממנה פירור.

חגיגה נוספת נדחתה ליום שני, 30 במאי. מהר מאוד נוכחנו לדעת שבברזיל מייחסים חשיבות רבה לימי ההולדת. מרביתם נערכים באולמות משחקים ייעודיים, עם צוות מלצרים וכיבוד אינסופי לילדים ולמלוות (אמהות או מטפלות... כן, גם בגיל שבע יש פה ילדים עם מטפלות צמודות, או בשמן הברזילאי בבות. החיים בסרט). הפעילות באירועים הללו היא לרוב חופשית, כל ילד לעצמו מסתובב בין המתקנים והמשחקים שבאולם. האינטראקציה החברתית שואפת לאפס. העלות, לעומת זה, שואפת לאינסוף. לגמרי מחוץ לתקציב ולמוכנות שלנו להשקיע. מעודדים מיום הולדת מוצלח של יפעת מתחילת השנה ושל גלי משנה שעברה, בחרנו לארגן יום הולדת בסגנון ישראלי עם קצת יצירה והרבה משחקי חברה בבית. בסיום הגענו למסקנה שימי הולדת הם בכל זאת עניין של גיאוגרפיה... או של גיל, או אולי שניהם. בקיצור- עם כל הרצון הטוב, הפעם לא ממש הלך.

ההתחלה דוקא היתה מבטיחה. הזמנו את כל בנות השכבה, עשרים במספר, ולתגבורת שני בנים אהובים במיוחד, ענבר ולוקס שהוא אח תאום של אחת הבנות. הילדים הגיעו אלינו בסיום יום הלימודים בהסעה מאורגנת של הדוד מירו החביב, Tio Miro, אחראי ההסעות של בית הספר. לעניין הזה היו מבחינתינו רק יתרונות:

מירו דאג מראש לוודא עם כל האמהות מי מהמוזמנים יגיע, ועידכן אותנו און - ליין. יום לפני האירוע ההיענות היתה 100%! אולי הוא גם עושה פעולות שיווק? בפועל, הגיעו כולם חוץ משלוש בנות.

כמעט כולם הגיעו עם תלבושת בית הספר. נחסכה תצוגת אופנה...

החשוב מכל - מינימום אמהות ו/או בבות. הצליחו להסתנן רק שתי בבות, זניח יחסית.

את גלי הוצאתי מוקדם מבית הספר, כדי שתספיק לנוח, להרגע וגם לעזור לארגן את שולחן היצירה ושולחן הכיבוד. מרבית השולחנות והכסאות באדיבות אדוארדו, איש האחזקה בבניין, שהזיע קשות בכדי להעלות אלינו את כל הציוד. הכיבוד - ברזילאי אותנטי. מינימום עבודה שהסתכמה בטלפון אחד למוסד ידוע בעיר הקרוי טוטוזיניו. שעה לפני החגיגה הגיע שליח עם עשרות לחמניות חמודות, ובתוכן נקניקיה או המבורגר. כל לחמניה עטופה בנייר עליו רשום מה יש בתוכה. מזון הגורמה הזה נטחן על ידי הילדים במהירות הבזק, להפתעתו של עודד שהיה בטוח שכרגיל אני מגזימה בכמויות, אבל לא התווכח. ניסינו להכניס גם קצת בריאות תוצרת בית - צלחת עם רצועות פלפלים וסנדביצ'ונים עם זיתים וקוטג' (האמת שהוא די נוראי פה... מתים מגעגועים לקוטג' הישראלי). לא נגעו.

לקראת השעה ארבע הגיע האוטובוס עם הילדים. מלאי אנרגיה, שמחים ומרוצים.

התחלנו ביצירה. קישוט מסגרות לתמונות בשלל נוצצים, ורודים וסגולים. הפעילות זכתה להצלחה גדולה. חלק מהבנות המשיכו בה עוד ועוד, עם אילתורים שונים, גם הרבה אחרי שהאחרים עברו למשחקים. 

המשחקים, מה לעשות, היו הצלחה קטנה יותר. התחלנו מחבילה עוברת. בשניים - שלושה סיבובים ראשונים החבילה גרמה להתרגשות מסוימת, שמהר מאוד התחלפה בחוסר עניין בולט של מרבית המשתתפים שהתחילו להתפזר בכל הבית. בהמשך - חלוקה לשתי קבוצות, אחת בהנהגת נטע והשניה בהנהגת יפעת שעשו יופי של עבודה במסגרת המגבלות, ושלל תחרויות כמו משחק המישוש, העברת בלונים ועוד. המשחק שזכה להצלחה הגדולה ביותר היה זה שבו העבירו פופקורן (פיפוקה בפורטוגזית) מצלחת אחת לשניה בעזרת קש בלבד. רגעים נדירים של שקט מופתי נרשמו במהלך המשחק הזה.

בסיום הרעש חזר והתחילה בליסה אינסופית של פופקורן. חצי נפל/נזרק על הרצפה. אחרי רגעי השיא הללו, היה כבר ממש קשה לארגן את הילדים מחדש והמשיכה שמחה גדולה אך בלתי מאורגנת לחלוטין. גלי, ענבר וקלאודיה האיטלקיה בחרו לברוח לחדר של גלי... אני הייתי עסוקה בנסיונות להרגיע ילדה קוריאנית חמודה שהצטרפה לשכבה לפני כחודשיים וזה לה יום הולדת ראשון (ואולי גם אחרון?) אליו הסכימה לבוא. בתוך כל הבלאגן הזה התחילו להגיע אמהות לאסוף את ילדיהן וניסו לשמור על ארשת פנים מחייכת... איכשהו הצלחנו לארגן את טכס שירת יום ההולדת ואכילת העוגה עם קישוטים תוצרת יוליה.

העוגה קצרה הצלחה על חשבון הבריגדרוס, גרסא ברזילאית לכדורי שוקולד (כדורים מתוקים עד אימה, עשויים חלב מרוכז ממותק ושוקולד לבן או חום) אשר גם הם הוזמנו מטוטוזיניו ומרביתם הועברו לאדוארדו כאות הוקרה על הבאת הציוד, ולפאולה העוזרת שיום העבודה שלה למחרת המסיבה היה בין הימים היותר קשים שלה פה.

אני חושבת שלסבתא נעימה יש איזה זכרון או שניים מאירועים דומים מהכתה בה הייתי ביסודי... אנחנו בכל אופן ממשיכים הלאה. באירוע הבא, יום הולדת 11 ליפעת, אנחנו בארץ!!

קצת תמונות  כאן. האמת שבתמונות זה לא נראה כל כך נורא, ואפילו אשלי הקוריאנית מחייכת...