Vale de cai

אחרי סופי שבוע גשומים רבים, הצלחנו סוף סוף לצאת היום קצת מהעיר אל האחו ולשטוף את העיניים בירוק (כחול לא היה. הרבה עננים אפורים אבל בלי גשם).

היעד - Vale de Cai, עמק קאי. באחד הטיולים הקודמים שלנו נתקלנו כשעה לפני ההגעה אל פורטו אלגרה בשלט עם השם הזה. בשלט נכתב שיש אתרי תיירות בסביבה. איזור תיירותי במרחק כזה מפורטו אלגרה? בהחלט נדיר ומעורר סקרנות. חיפוש בגוגל הוביל אותנו לשני אתרים. באחד נכתב שהאיזור נחשב כמודל להצלחה כלכלית בברזיל, והתל"ג בו עלה בשלושים השנים האחרונות מ - 700$ ל - 20,000$. באתר השני מצוינות כמה נקודות תיירות במספר ישובים (ביניהן חוות לגידול תבלינים, מסעדות מעניינות, תצפיות...)

בגיחה קצרה של מספר שעות לאיזור, התרשמנו לטובה מהבתים בשני הישובים בהם הספקנו לבקר. לא כל הבתים, אבל חלק גדול מהם בהחלט מודרניים ויפים בכמה דרגות יותר מבתי עץ רעועים שראינו בישובים כפריים באיזורים אחרים.

נקודות התיירות היו הצלחה קצת יותר קטנה... לא את כולן הצלחנו למצוא. על שילוט במקומות שכאלו אפשר רק לחלום. זה לא באמת אתר תיירות... ניסיונות חוזרים ונשנים לשאול כמעט כל אדם שנתקלנו בו בדרך נענו במשפט הברזילאי השגור - nunca fui שמשמעותו "אף פעם לא הייתי". ותבינו, שאלנו אנשים על מקומות שנמצאים בתוך הישוב הקטן בן כמה מאות תושבים בו הם גרים, סביר להניח שמיום היוולדם.

הצלחנו להגיע לרמת השרון של ברזיל, עיירה בשם Bom Principio שבסביבותיה מגדלים תות שדה, וכולה ממותגת: דוכנים למכירת תות שדה בכל פינה, שילוט ברחובות, מבנה בצורת תות שדה ענק במרכז העיירה. חשבנו שיהיה בתוכו משהו מעניין, טעינו. סתם גימיק נחמד אך לא ברור. בחנות קטנה סמוכה הבנות בחרו מזכרות בצורת תות שדה.

עיירה נוספת וחביבה מאוד בה בקרנו נקראת Harmonia. קיווינו למצוא בה את חוות התבלינים. לא מצאנו. כן מצאנו רחוב ראשי חמוד, נוף יפה, שילוט רחוב בסימן תפוזים וכמה חיות בצד הכביש: אווזים, סוסים, בנות יענה וכבשים.
בדרך בין שני הישובים אכלנו צהריים במסעדה עם מזנון סלטים טעים ורודיזיו (אכול כפי יכולתך בהגשה לשולחן, עד שלא אומרים די - האוכל לא מפסיק לזרום) של בשר על האש ופסטה. הביאו לנו בלי שום סדר והגיון כל מיני חלקי בקר ועוף, פסטות עם רטבים מלוחים ומתוקים והכי טעים - אננס עם קנמון על הגריל. זה ממש מעדן! שימש תחליף טוב עבור רובינו למזנון הקינוחים החלש.

עוד בדרך בין הישובים, שלט שצד את עינינו על אם הדרך עם המשפט pesque pague do Batata, אם הבנו נכון -תדוג ותשלם תפוחי אדמה. מה זה..?? נסענו לבדוק. הגענו לבקתת עץ נחמדה בין שני אגמים קטנים. ליד אחד מהם ישבו אנשים עם חכות. עודד יצא לברר, בעוד בנות המשפחה נשארנו באוטו. ראינו אותו לוחץ ידיים בהתרגשות עם גבר שמנמן ומשופם בבגדי גאושוס שמסתבר ששמו בטטה..

עוד תמונות: http://www.youtube.com/watch?v=cizijDueZ10

מסיבת יום הולדת 10 ליפעת

באיחור קל של חודש וחצי מתאריך יום ההולדת, חגגנו היום אחר הצהריים מסיבת יום הולדת 10 ליפעת עם בנות כיתתה. בברזיל איחורים הם דבר שבשגרה... פשוט חיכינו להזדמנות הראשונה אחרי החזרה ללימודים.

יפעת התגלתה כמארגנת מסיבות מוכשרת במיוחד, והפיקה מסיבה מוצלחת ביותר להנאת בנות הכיתה (רק אחת מתוך תשע לא יכלה להגיע), עם מעט מאוד עזרה מאיתנו. יפעת עשתה לבד כמעט הכל, משלב ההזמנות ועד ארגון משחקים, הכנה שלהם וכמובן ביצוע. בין המשחקים: חפש את המטמון, חבילה הגיעה, פנטומימה של פתגמים, תצוגת אופנה מבגדים עשויים מנייר כסף, חתולתי המסכנה ועוד ועוד... בהפוגה מהמשחקים, עם קצת סיוע שלנו, כל הילדות הפגינו יצירתיות רבה בקישוט כדים שבתוכם ננעצו עוגיות בצורת פרחים, מנה בהשראת קרין גורן.

לקראת סיום, כיבוי נרות ושירת יום הולדת, הפעם בארבע שפות - אנגלית, פורטוגזית, עברית וצרפתית. הצטרפה לכיתה ילדה שהגיעה מצרפת. בהמשך, איך לא, אכילת העוגה ואחריה פונדו תוצרת בית שזכה לתשואות של כולן.

היה ממש כיף וכל הכבוד ליפעת על ההפקה!!!

קישור לתמונות http://picasaweb.google.com/dancygier/10#

עייפים מעט בסיום האירוע וחסרי יכולת לארגן ארוחת ערב, ניצלנו כמעט בפעם הראשונה לשהותינו פה את אחד המוסדות היותר מפותחים בברזיל, Entrega. משלוחים. כל עסק שרק אפשר לחשוב עליו עושה משלוחים. החל בעסקים טריוויאלים כמו סופרים ומסעדות וכלה בחנויות לחומרי בניין, חנויות בגדים, כלי כתיבה... רק תבחרו. אם רוצים אפשר לא לצאת ימים מהבית. שיחת טלפון קצרה וכל מוצר שרק מתחשק מגיע לפתח הבית בעזרתו של רוכב אופנוע (בהנחה שהוא לא התהפך בדרך... האמת שמחזות כאלו ראינו לצערינו לא מעט בשנה שאנחנו פה).

האוכל ההודי שהזמנו היה טעים, חם וטרי ולא התהפך בדרך. התרשמנו משיטת התשלום. לא מקבלים כרטיס אשראי, רק מזומן. נשאלנו בטלפון באיזה שטר נשלם, והעודף המדויק הגיע בשקית נילון אטומה מודבקת לקופסת האוכל. נחמד!

חוזרים ללימודים

היום בשעה טובה החלה שנת הלימודים השניה של הבנות בבית הספר האמריקאי של פורטו אלגרה.

הנה הן בדרכן לבית הספר:

נטע בכתה ח'... איזו ענקית! פה זו הכתה האחרונה של חטיבת הביניים. עזבו לא מעט ילדים את הכיתה והתפזרו ברחבי העולם, והצטרפו שתי בנות ושלושה בנים. חלק מצוות המורים התחלף גם הוא. אין מחנך/כת, אלא מורים מקצועיים. התלמידים נודדים בין הכיתות בהתאם למקצוע הנלמד.

יפעת בכתה ה', הכתה האחרונה של בית הספר היסודי. ילדה אחת עזבה והצטרפו שני בנים ובת. המחנכת של יפעת חדשה בבית הספר, הגיעה מקנדה, ושמה מונה קנדי. יפעת התרשמה ממנה מאוד לטובה.
וגלי... התחילה כתה א'!!! היתה התרגשות. תיק, קלמר וכלי כתיבה נרכשו לפני כשבוע וקושטו ביצירות תוצרת גלי. אין צורך בפריטים נוספים, את הכל מקבלים מבית הספר. המעבר מהגן לכתה א' לא משמעותי כמו בארץ, הכל באותו מיתחם, כמעט אותם ילדים, אותה תלבושת דרדסים בכחול ולבן... אין טכסים ואין קבלת פנים מרגשת כמו בארץ, אבל סוג מסוים של אוירה חגיגית בכל זאת היה. הכיתה מאוד יפה וצבעונית, המחנכת מרגרט קיבלה את פני הילדים בחיוך רחב ולכל ילד חיכה מיתלה לתיק ומגירה עם השם שלו. הנה גלי בכיתה:

יש שתי כיתות א, בכל אחת מהן כעשרים ילדים. לכל כיתה מורה וסייעת. הילדים עברו ערבוב מחדש מהקבוצות אליהן השתייכו בשנה שעברה בגן. לשמחתינו נענו לבקשותינו וגלי באותה כיתה עם קלאודיה חברתה הטובה מאיטליה, שרה מארה"ב שלצערינו עוזבת בעוד כמה ימים וענבר שהגיע מישראל לפני יומיים (עוד הזדמנות לאחל לו ולכל המשפחה המון המון בהצלחה!!!) וכמובן גם ילדים ברזילאים חמודים.
בתחילת היום כל ילדי בית הספר השתתפו באסיפה בה הוצג צוות המורים. הנה יפעת וחלק מבנות כיתתה בדרך לאסיפה:

הצטרפנו, יחד עם הורים רבים נוספים, לאסיפה שהיתה קצת עניינית ויבשה... לא נורא. אחריה - יום רגיל למדי לכל הכיתות. לדברי הבנות האוכל שהוגש היום גם בארוחת עשר וגם בארוחת צהריים היה מושקע מהרגיל, אבל מהנסיון של שנה שעברה - כבר אחרי היום הראשון מתחילה הירידה במישור הגסטרונומי...

היה תענוג להסתכל אחורה ולהבין איזו דרך עשינו בשנה הזו. מאז תחילת שנה שעברה אז הכל נראה חדש, מאיים ומפחיד עם חבלי קליטה של שפה והבדלי תרבות והרבה ימים של בכי מכיוונה של גלי, לעומת הקלילות בה הבנות זרמו היום. היה תענוג לפגוש הרבה פרצופים מוכרים של הורים ומורים. לא זוכרים מתי קיבלנו ונתנו כל כך הרבה נשיקות.. כזכור, בברזיל כל מפגש כרוך בשתי נשיקות על הלחי.

מאחלים לכולם שנה נהדרת!

סיום החופש ומוזיאון המדע

בעוד שלושה ימים הבנות חוזרות לבית הספר ולשגרה. אחרי החופשה בבוניטו ומפגש בנות מקסים ומהנה ביותר שלי עם אחיותי במיאמי, העברנו ימים נחמדים ורגועים בפורטו אלגרה. שינה עד מאוחר, קצת סידורים, קצת מפגשים עם חברות, סרטים, ביקורים שבועיים בקיר טיפוס (צריך קצת להזיז את הגוף...!), אצל האורתודנט (נטע), אצל קלינאית תקשורת (גלי) ושאר פעילויות קלילות. לשמחתינו מזג האויר היה כמעט בכל הימים נעים למדי.

ביום ששי ארחנו לקפה של אחה"צ משפחה אמריקאית נחמדה שהגיעה לעיר לפני שבוע, עם שתי בנות בגילאי 8 ו - 11. בערב החלטנו לבדוק מקום סמוך לקיר הטיפוס, שנקרא סינמה קפה, מזכיר באוירתו את קולנוע עממי או מוריה. קולנוע של סרטי איכות ולצידו בית קפה סימפטי. יום קודם ראינו פרסומת שביום ששי יתקיים ערב קרפים. נשמע שווה בדיקה. לא התאכזבנו. היה חמוד ביותר. בית הקפה מעוצב בהשראת סרטים, על כל כסא שלט עם שם של אישיות ידועה מעולם הקולנוע ובמרכז כל שולחן מחזיק מפיות/סוכר/מלח בצורת פילם. נחמד!! הקרפים היו טעימים, ואפילו היתה במקום הופעה של זמר ונגן אורגן, עם שירים באנגלית ובפורטוגזית.

אתמול, יום שבת, תכננו לטייל מחוץ לעיר, אבל קמנו ליום גשום וסוער במיוחד. שינינו מיד תכניות ושמנו פעמינו למוזיאון המדע שבעיר. היינו בו כשרק הגענו, לפני שנה, וזכרנו את המקום מאוד לטובה. אופציה נהדרת לבילוי משפחתי ביום גשום. המוזיאון ממוקם בתוך אחת האוניברסיטאות בעיר ובו 3 קומות ומאות תצוגות של בעלי חיים, גוף האדם, פיזיקה, כימיה, מתמטיקה. הכל מוצג בצורה אסתטית וחוויתית, עם הרבה מוצגים להפעלה ולימוד עצמיים. בשלב מסוים החל מופע הזוי למדי בו מתנדבים מבין קהל המבקרים במוזיאון הניחו את ידיהם על כדור שחובר לחשמל, אחד העובדים לחץ על מתג, ושערותיו של המתנדב החלו להזדקר לכל עבר. ככל שהשיער ארוך יותר ויבש יותר, ההזדקרות מרשימה יותר... היו הרבה מתנדבים ואנחנו מאוד השתעשענו מהעניין, עד שהתחיל לחזור על עצמו...

תמונות מהמוזיאון, כולל של אחת המתנדבות זקורות השיער כאן http://picasaweb.google.com/dancygier/ScienceMuseum?authkey=Gv1sRgCJaulL3xqcCt8wE#

היום מזג האויר התהפך חזרה, חלק מהעניין בחורף פה. קמנו ליום שימשי ומקסים. העברנו את הבוקר ברכיבת אופניים משפחתית מענגת בפארק praia de bellas על גדות אגם הגואיבה. פארק עצום (אבל לחלוטין לא מטופח...) בכל פעם שאנחנו רוכבים בו, אנחנו מגלים עוד פינות ושבילים. הפארק נמצא סמוך לאיצטדיון של קבוצת אינטרנסיונל, אחת משתי קבוצות הכדורגל בעיר. היום מתקיים משחק דרבי בינה ובין גרמיו. כל האיזור היה מוצף באוהדי הקבוצה, לבושים בצבעי אדום ולבן, שנהרו לכיוון האיצטדיון. אין לנו מושג איפה היו אוהדי גרמיו... לא נתקלנו בהם.

היום מצטרפת משפחה ישראלית חדשה למקומותינו, משפחת קורש. מחכים להם ומאחלים המון הצלחה והתאקלמות מהירה!

יום הולדת עגול

לא כל כך אוהבת לכתוב על עצמי, מעדיפה לכתוב על המשפחה, אבל בכל זאת... יום הולדת עגול במרחקים, מצדיק כמה מילים. קמתי ביום ראשון בבוקר (נחמד שיצא ביום שעודד וכולם לא עובדים!), במצברוח לא ממש משופר. המיילים הרבים שחיכו לי בתיבת הדוא"ל עודדו מאוד וגם הברכות המקסימות שהבנות כתבו לי. בהמשך היום הגיעו גם טלפונים משמחים. תודה לכל מי שזכר וברך! מי שלא, תרגישו לגמרי בנוח. אנחנו שכחנו ימי הולדת רבים במהלך השנה האחרונה, הזדמנות להתנצל בפני כולם... נשתדל להשתפר בשנה הבאה. עוד נקודת אור במהלך היום היה מזג האויר המפתיע. בין יומיים גשומים לפני ומי יודע כמה אחרי, יום ראשון היה שמשי ומקסים, רק לכבודי... עודד ניסה לשכנע אותי להצטרף לרכיבת אופניים. כל יום ראשון סוגרים ציר תחבורה ציבורית לא רחוק מאיתנו, לטובת צועדים, רצים, רוכבי אופניים, סקטים, רולרים וכו'. תחליף סביר, לא יותר מזה, לרכיבות יום ששי ביער עופר. הפעם סרבתי... עודד רכב לבד.

תכניות לחגיגות עם 200 מליון ברזילאים מול מסכי ענק ברחבי העיר נגנזו כשבוע לפני יום ההולדת, כידוע, ולא באשמתינו. התכנית החלופית היתה להזמין את הישראלים שבעיר (מקומיים + אורחים) לראות אצלנו את משחק הגמר ספרד - הולנד בליווי בירות, פיצוחים ומאפים. העברנו את הבוקר במטבח בלישות, חיתוכים, ערבובים, אפיות ושטיפת כלים. תודו שאופייני... אחרי ארוחת צהריים קלה הספקנו להנות מכשעתיים שמשיות בפארק בשכונת moinhos de vento, הפארק המטופח ביותר בעיר (בעצם, אולי היחיד...) באמצעו אגם נחמד ובו דגים, ברווזים וצבים. עוד בפארק טחנת רוח (מכאן שמו ושם השכונה), דשא, עצים יפים וערוגות פרחים מסודרות.

הפארק היה גדוש באנשים שיצאו, כמונו, להנות מכמה שעות של חסד בשמש. חלק בג'וגינג וחלק בסתם רביצה ושתיית chimarrao. חוץ מסיבוב בפארק נהננו גם ממנה משפחתית של אסאי ב - oficina de acai הסמוך, המקום המועדף עלינו לאכילת המעדן הסגול והמתוק הזה, שבעקרון מתחבר לימי קיץ חמים על שפת הים אבל התאים מאוד גם אתמול.

לקראת שלוש וחצי הגיעו האורחים, לצפייה במשחק ארוך ומשעמם ביותר. הכיבוד היה טעים והחברה נעימה.

עברתי לתלבושת כתומה, לא עזר ... מסקנה חד משמעית - אני צריכה לחזור לחוסר העניין המושלם שלי בכדורגל.

קיבלתי מהחברים סט מקסים של בגדי התעמלות מתוצרת המותג הברזילאי שידוע גם בארץ brazil sul. אחלה מתנה! מתאימה מאוד ושימושית מאוד! תודה!!!

היום חזרתי לעצמי, המצברוח השתפר. אחרי הצהריים חזרתי מסידורים עם הבנות, חיכה לי אצל השומר של הבניין זר מושקע שנשלח מ - AEL. לא ציפיתי... השומר ששמע שהזר לכבוד יום הולדת, העניק לי חיבוק מפתיע ביותר...

לא יהיה לי הרבה זמן להנות מהזר, ביום רביעי אני נוסעת לשבוע למיאמי לבלות עם אחיותי שאני מאוד מאוד מתגעגעת אליהן. ננצל את ההזדמנות להגיד תודה לכל מי שמאפשר את הנסיעה הזו ואת ההעדרות שלי ושל אחיותי במהלך חופשה של הבנות מבית ספר: משה, נחשון, אמא ואבא, עודד כמובן, יוליה, דינה, קרלה... מקווה שלא שכחתי אף אחד.

היום בערב עודד ואני יצאנו בגשם סוחף לחגוג במסעדת Hashi, אחת היותר נחשבות בעיר. פעם ראשונה במסעדה הזו. טעים מאוד מאוד, אוירה נהדרת. יופי של מסעדה. בתמונה המנה הראשונה שעודד הזמין וקפיריניה.

חסרו החברים הטובים מכרמליה, כל המשפחה וחברות הילדות היקרות שלי, איתם חגגנו שנים רבות אחורה. נפגש בארץ בשנה הבאה...שיהיה במזל טוב ורק שמחות!

בוניטו

שעתיים טיסה וכשלוש שעות נסיעה משמימה למדי ברכב שכור, העבירו אותנו מהחורף בפורטו אלגרה לחופשה קסומה, לכבוד יום הולדת עשר של יפעת, בגן עדן ברזילאי קייצי ושמו בוניטו (יפה בפורטוגזית) שבמדינת מטו גרוסו דו סול, מדרום לפנטנאו.

בגן העדן הזה יש מרחבי אין קץ ירוקים וביניהם מערות, נחלים צלולים ומפלים שוצפים. פרפרים בשלל צבעי הקשת מרחפים להם, קופי קפוצ'ין מתוקים מקפצים בין העצים, דובי נמלים וארמדילים חוצים את הכבישים (סליחה, דרכי עפר) באין מפריע וטוקאנים, תוכים ושאר ציפורים חולפות להנאתן בשמיים.

תושבי העיירה החביבה בוניטו שבאמצע גן העדן הזה, השכילו להפוך את האיזור לאתר תיירות אקולוגית משגשג, בסגנון טיול כוכב האהוב עלינו, עם טיולים בטבע ופעילויות אקסטרים לכל המשפחה. בעיירה עצמה יש רחוב ראשי ארוך (היחיד עם אספלט בכל האיזור!), כיכר גדולה, כמה מסעדות, חנויות מזכרות והרבה סוכנויות תיירות לארגון טיולים. משיקולי אקולוגיה כל הטיולים מחייבים נוכחות מדריך ותיאום מראש. מסביב עשרות אופציות לינה, מהוסטלים לתרמילאים ועד מלונות מפנקים. אנחנו בחרנו במלון דירות מתוק, בחירה מבורכת בהתחשב במצאי המסעדות הלא ממש מלהיב שבעיירה. מנת הדגל ברוב המסעדות - בשר תנין. המצרכים במעט הסופרמרקטים שבעיירה גם לא היו משהו... אבל באמת שבתוך גן העדן הזה, הקולינריה היא חלק שולי של העניין.

במשך שבוע בילינו, בעזרתן של העובדות המקסימות מסוכנות התיירות איגרפה, בטיולים ורחצה בין מפלים, צפייה מקרוב קרוב בחיות מסוגים שונים (התאהבנו בדוב נמלים ובטוקאן!), רכיבה על סוסים, רפטינג ושיט אבובים, ביקור במערה שקרקעיתה אגם עם מי תכלת מדהימים והשיא - שנירקול בין מאות דגים וצמחי מים בתוך נהרות צלולים. את זה עשינו פעמיים, בשני נהרות שונים, אין מילים לתאר את היופי הזה. באמת שבמקרה של החופשה הזו, התמונות מתארות טוב יותר ממלים, אז כנסו לקישור הבא ותהנו. התמונות מהשנירקול צולמו במצלמה תת מימית ששכרנו.

http://picasaweb.google.com/dancygier/Bonito
וחוב קטן, פינת מונדיאל אחרונה אבל לצערינו לא ממש חביבה. במשחק רבע הגמר ששודר בברזיל בשעות הבוקר היינו בבוניטו. כל הפעילויות נסגרו למשך חצי יום. גם אם לא רצינו לצפות במשחק, לא היה משהו אחר לעשות. אז התלבשנו בבגדים הכי ירוקים וצהובים שיש לנו והצטרפנו לתושבי בוניטו ושאר התיירים לצפייה באחת המסעדות. ההתחלה היתה מלהיבה מאוד, עם גול לברזיל אחרי עשר דקות. במהלך המחצית השניה, הפרצופים סביבנו התחילו להתכרכם... ילד כבן תשע שישב בשולחן לידינו מרר בבכי, ושום דבר לא הרגיע אותו... ואת התוצאה הסופית כולם יודעים. 2- 1 להולנד, והחלום נגוז. נפרדנו ממיקון, קאקה, ג'וליו, לואיז פביאנו וכל החבר'ה. היה שקט ודממה ברחובות בוניטו. הגרוסמנים סיפרו שגם בפורטו אלגרה היה מצב דומה. התאוששות קלה נרשמה רק למחרת, לאחר ההפסד המביש עוד יותר של ארגנטינה לגרמניה...

שמינית הגמר ברזיל צ'ילה

הפעם כמעט ורק על המונדיאל... קשה להיות בברזיל ולא להתעניין באירוע הזה, כפי שכבר הבנתם.
משחק שמינית הגמר שודר פה בשעה שלוש וחצי בצהריים, מה שאומר סגירת העיר בערך משעה שתיים וחצי (הפועלים בבניין הסמוך ההולך ונבנה נעלמו כבר בשעה אחת ולא חזרו עד סוף היום...). בית הספר הסתיים בשעה שלוש במקום שלוש ורבע. חצי שעה לפני הבאתי לילדי הכיתה של יפעת עוגה לכבוד יום הולדתה הקרב ובא, בסימן ברזיל:

בני הכיתה התרשמו מאוד. לא נשאר פירור מהעוגה ומכמות מכובדת של בראוניז שהבאתי בנוסף. מייקל המורה מצא ביוטיוב סרטון של שיר יום הולדת שמח בעברית וניסה ללמד את ילדי הכיתה, לא כל כך בהצלחה. התפשרנו על הגרסא האנגלית והברזילאית תוך כדי כיבוי הנרות, ובהמשך שיר המונדיאל התנגן ברקע. נפרדנו בזריזות מהחברים והמורים (בית ספר מסתיים רשמית ביום ששי, אנחנו חותכים כבר מחר) ונסענו בהרכב מלא, כולל עודד שהצטרף, לראות את המשחק. החלטנו שהפעם נרחיק לכת, לא נראה בבית ונצטרף למקומיים. הנחנו שבכל הקניונים בעיר המשחק משודר על מסך גדול באיזור האוכל, כפי שראיתי במשחק הראשון. הנחה שהתבררה כשגויה... הגענו לקניון בשם איגוואטמי, אחד הטובים בעיר, וכבר בחניה משהו נראה חשוד. ריק מדי... נכנסנו פנימה, שקט ודממה... מהר מאוד הבנו (וגם ודאנו עם אחת העובדות הבודדות שהיו שם) שדוקא פה משום מה אין מסך. שינינו תכניות. נסענו בזריזות לבית קפה בשם Z cafe בו ידענו שמשדרים את המשחק. הגענו עשר דקות אחרי ההתחלה, ואין מקום לשבת. אבל, בבית קפה סמוך שנפתח לא מזמן עוד היה קצת מקום. נכנסנו, התיישבנו ונהננו מאוד מאוד. ממש חוויה תרבותית. המגשים על השולחנות נראו ככה

הזמנו אוכל, ובנוסף בהפסקה הוגש כיבוד לכל השולחנות ופחיות ריקות עטופות בצבעי ברזיל ובתוכן מרשרשים למיניהם.

הצטרפנו לשמחה בכל אחד משלושת הגולים וגם בסוף המשחק, מנפנפים בדגלים, מצפצפים בצפצפות למיניהן שהבאנו מהבית ומרשרשים עם הפחיות. צילמנו כל דבר שזז ואחת הברזילאיות ניגשה לשאול מה הסיפור שלנו. כששמעה שאנחנו מישראל התלהבה מאוד, שוב נפלנו על יהודיה... מדהים איך הם צצים בכל פינה... הבן שלה היה בארץ לשנת שירות, דיבר איתנו כמה מילים בעברית. הבחורה ליד גלי בתמונה הראשונה היא חברה שלו
http://picasaweb.google.com/dancygier/BrazilChile30

עודד הרוס. המשחק הבא, רבע הגמר, נגד הולנד... את המשחק הזה נראה במהלך החופשה בבוניטו, ברגשות מעורבים.