אקוודור - חלק ו - אמצע העולם

אקוודור כשמה כן היא, בקו המשווה. היה לנו ברור שבשלושה שבועות של שהייה במדינה הקטנה הזו לא נמלט מלהצטלם כשכל אחת מרגלינו בצד אחר של כדור הארץ.

שמרנו את הבילוי באמצע העולם ליום בו עזבנו את אוטבלו וחזרנו לזמן קצר לקיטו. בפקקים ובגשם סוחף הגענו לפארק שנבנה סביב קו המשווה במיקום שנמדד במאה ה - 18 על ידי משלחת של גיאוגרפים צרפתים. הפארק נקרא Mitad del Mundo, אמצע העולם. הוא רחב ידיים, עם דשאים, פסלים מרשימים של כל חברי המשלחת, מגרשי משחקים, שעוני שמש במודולים שונים שביום הגשום לא סיפקו את הסחורה, כמה מוזיאונים והרבה חנויות של מזכרות שתורמות לאווירה הממוסחרת של הפארק. במרכזו מוניומנט אשר מצביע על ארבע כנפות תבל, בראשו כדור הארץ ולידו כמובן הקו שאי אפשר שלא להצטלם משני צדדיו. עמדנו בתור, נרטבים בגשם, בצידו המזרחי של המוניומנט. חבורות בני נוער ומשפחות ערכו שם בוקים שלא היו מביישים שום אלבום בר מצווה או חתונה. חיכינו בסבלנות ובסוף הצלחנו גם אנחנו להצטלם, עם הרבה קהל מאחורה.

בהמשך עשינו סיבוב סביב המוניומנט. הצד המערבי, לא שונה מהותית מהמזרחי המבוקש רק פחות משולט, היה ריק לחלוטין מקהל. הרגשנו מטופשים והצטלמנו בנחת גם בו.

ראינו במתחם גם מוזיאון לעלילות המשלחת הצרפתית, מוזיאון נוסף לפרפרים, חיפושיות ושאר רמשים - חלקם מגעילים ביותר וקינחנו בארוחת צהריים קלה באחד מבתי הקפה במקום, תוך שאנחנו משקיפים על מתחם הופעות מקורה שבכל רגע נתון היתה בו איזשהי הופעה, אבל אף אחת מהן לא  מצאה חן בעינינו.

שמחנו לעזוב את המקום ולעבור אל המתחרה שנמצא 240 מטר מזרחה. זהו מוזיאון קטן וחביב בשם Museo Solar inti ñan שמצהיר בשלטים מאירי עיניים שהוא נמצא על קו המשווה במיקום שנקבע על פי GPS. שיהיה. הגשם לשמחתינו הפסיק ויכולנו לטייל במוזיאון הזה שרובו פתוח, מלווים במדריכה מתוקה ודוברת אנגלית, בין מוצגים שמדגימים את חייהם של השבטים השונים באקוודור וכוללים לא מעט סיפורים מסמרי שיער. היא סיפרה על אחד השבטים בו נהגו לשתק את בני המשפחה של ראש השבט כאשר זה נפטר, ולהכניס אותם איתו לקבר. כאשר השפעת השיתוק חלפה, בני המשפחה האומללים כבר לא יכלו לצאת מהקבר. היא גם סיפרה על השבטים באמזונס שהתמחו בעריפת ראשים ושימורם מכווצים, והראתה לנו ראש קטן משומר שלטענתה הוא של ילד בן 12. בשלב הזה גלי נמלטה מזועזעת, והמדריכה עודדה אותה לחזור באומרה שכבר חמישים שנה לא עשו את זה על בני אדם, רק על קופים.

יש במקום דגמים של פירמידות וטוטמים מרחבי מרכז ודרום אמריקה ושעוני שמש שלא תפקדו. כבר לא ירד גשם, אבל היה מעונן לגמרי. שיא הביקור במקום הוא ברחבה קטנה סביב הקו שהם טוענים שהוא קו המשווה.

גם תמונה, אי אפשר בלי, אבל גם שלל פעילויות משעשעות.

הראשונה להדגמת ההבדלים באפקט קוריוליס משני צידי קו המשווה, בעזרת כיור חלוד וישן,  פקק, דלי מים ושלושה עלים. שימו לב איך המים יורדים כשהכיור נמצא בדיוק מעל קו המשווה.

ועכשיו מטר הצידה לכיוון חצי הכדור הצפוני

ומטר הצידה לכיון חצי הכדור הדרומי

אנחנו מכירים את זה מהאמבטיה אבל התקשינו להאמין שיש הבדלים כאלו במרחק של מטר או שניים. בתור גימיק זה בהחלט חביב. אחרי שנגמרה ההדרכה, עברנו שוב במקום ועודד ניסה בעצמו אבל הספיק רק את הקטע שעל קו המשווה. אחד המדריכים מיד קלט אותו וביקש בנימוס שנפסיק.

עוד פעילות חביבה היתה לנסות להעמיד ביצה טריה על מסמר. לא ניסינו במקומות אחרים, אבל בקו המשווה זה אמור להיות קל יותר. כל המשפחה הצליחה וקיבלה בסיום הביקור תעודה, חוץ ממני...

ניסינו גם ללכת לאורך קו המשווה בעיניים עצומות וידיים למעלה בשביל שיווי המשקל. זה אמור להיות קשה יותר על קו המשווה. היה משעשע במיוחד כשנטע ניסתה.

בסיום הביקור הלכנו לקבל את התעודות, וגם חותמות בדרכונים של אמצע העולם. שימו לב לשלט שמופיע בשפה אחת בלבד.

עוד קצת תמונות מאמצע העולם.

אחר הצהריים חזרנו ללילה נוסף בנקודת ההתחלה, ההוסטל בו ישנו בקיטו. היינו מאוד גאים בעצמנו על ההצלחה בניווט ממתחמי קו המשווה ועד אליו, בלי אף טעות. בשעה 19:00, שוב בדיוק מופתי, הגיע הבחור מחברת ההשכרה והחזרנו את האוטו ששרת אותנו בנאמנות רבה במשך כשבועיים. בערב שחזרנו כמעט במדויק את ההצלחה מהערב הקודם בקיטו. ארוחה באותה מסעדה, וקינוח ב - Republica del Cacao, והשכם בבוקר למחרת היום הגענו במונית לשדה התעופה לטיסה לאמזונס.