יום שישי, 29 ביוני 2012

סיום

נגמר. מחר אנחנו על המטוס, בדרך לארץ עם עצירה של חודש בארה"ב. טיול בת מצווה ליפעת. נשב בסן פרנסיסקו על המים ונחשוב על החזרה אל הביצה.

יום אחרון, קיצי במיוחד בניגוד גמור לעונה הרשמית, עבר עלינו באיסוף ילדות מחברות ובילויים אחרונים בין בתי הקפה והמסעדות ברחוב פאדרה שאגאס השיקי. לסיום ארוחת ערב טעימה אצל חברים הודים. רגוע ושקט, מצוין ומתאים אחרי כל הפרידות ההמוניות שחווינו בשבועיים האחרונים.
עברנו חוויות רבות ושונות בשלוש שנים בברזיל. על הרבה מהן סיפרנו בבלוג, אבל כמובן שהחיים מורכבים   מעוד הרבה אירועים יומיומיים ודברים קטנים שעליהם פחות סיפרנו. חלקם חיוביים, חלקם פחות.  לסיום הכנו לקט של כמה מאלו, ממש לא לפי סדר החשיבות. קבלו:
אכלנו המוני פירות נפלאים (חוץ מיפעת), בכל צורה אפשרית. החל מברד אסאי ועד שייק אננס בננה תוצרת בית. נתגעגע!
קנינו המוני נעליים (בעיקר מיכל) ופה ושם גם תיקים, מחירים מצויינים וסחורה טובה. נאלצנו לקנות בגדים באיכות לא טובה, במחירים לא טובים.
נהננו מאוד, ונתגעגע מאוד, לקלות (מעשית, כלכלית ואיכותית) של קניית בשר, עופות ודגים (למעט פורלים)
רכבנו מעט מדי על אופניים, אבל עשינו הרבה ספינינג וענפי ספורט אחרים
ראינו איך חיים אנשים עשירים מאוד, ולעומתם איך חיים אנשים בעוני מחפיר. הבנו שאושר לא תמיד בא ביחד עם עושר, אבל הוא מקל על החיים :-)
ראינו משפחות נודדות, שעושות רילוקישיינים בשרשרת, והבנו שזה לא בשבילנו
נשאלנו עשרות פעמים בפורטוגזית "אז איך הפורטוגזית שלכם?", "אתם אוהבים לגור בברזיל?", "איפה יותר טוב? בישראל או בברזיל?".  הפורטוגזית שלנו בסדר, של הבנות מצוינת. אוהבים לגור בברזיל, אבל ישראל היא הבית. בבקשה לא לשאול אותנו את זה יותר בשום שפה...
קראנו עשרות ספרים בעברית, באנגלית ואפילו כמה בפורטוגזית ( האחרון, בעיקר יפעת)
הרכבנו אלפי חתיכות פאזל, ויצרנו ששה פאזלים גדולים שמוסגרו בכשרון רב על ידי עודד ונמצאים עכשיו במכולה
למדנו להכין מאכלים שבארץ נשמח לקנות בחנויות: פלאפל, פיתות, גבינה לבנה, סופגניות...
נהננו לארח לארוחות ערב וצהריים את כל מי שרק הסכים לבוא ולאכול איתנו, ושמחנו להתארח אצל אחרים
שמענו המוני שירים ברזילאיים מקסימים. נמשיך גם בארץ
השקענו אנרגיות רבות ביבוא של מוצרים ישראליים ששימחו את ליבנו והנעימו את ארוחותינו. שקדי מרק, חלבה, טחינה... ועוד ועוד. המון תודה לסבא אולי, סבתא נעימה וסבתא עירית שלקחו חלק גדול במשימה ולכל העוסקים בהובלה – איציק, אבישי, סער ועוד רבים וטובים. לאחרונה האנרגיות תועלו לכיוון ההפוך, העברת חפצים לארץ. תודה גם לכל העוסקים במלאכה הזו, היא עדיין לא  הסתיימה
לא חסכנו בכלל במים!! אבל הזכרנו בכל הזדמנות שבארץ יהיה צריך
שכחנו איך ממלאים דלק בתדלוק עצמי. בטוחים שנזכר מהר
שטפנו המון המון כלים. מתגעגעים למדיח
סחבנו מים מינרלים בבקבוקים מהסופר. מי היה מאמין?
פתחנו המון סתימות בשירותים. איחס!
נלחמנו, בעזרתה של פאולה ותכשירים למיניהם, בצבאות של נמלים (זוללות סוכר וזוללות עץ) שלא ברור איך הגיעו לקומה התשיעית
חווינו שעות רבות של הפסקות חשמל. טוב שיש גנרטור בבנין, נותרנו עם מנורה אחת דולקת בכל פעם
היו גם לא מעט הפסקות מים והמוני שיבושים במערכת האינטרנט והטלפונים הסלולריים
הבנו שנהדר לא לראות כל ערב שטויות שמשודרות בטלוויזיה. השתמשנו בזכות הבחירה וראינו מגוון סדרות מהארץ ומארה"ב
נעקצנו המון. כל מיני יתושים, דבורים ושאר מרעין בישין. חלק מהעקיצות גרמו לנפיחויות וגירודים שלא עברו במשך ימים
החלפנו צמיגים באוטו כל שלושה חודשים בערך. שילוב רע של איכות צמיגים מפוקפקת, שבילי עפר בטיולים וכבישים עשויי אבנים בפורטו אלגרה
לא הפסקנו להתפעל מיכולת קליטת השפות של נטע, יפעת וגלי וקלות ההפרדה ביניהן. לגלי מדי פעם נפלט איזה תפוטי (= תשימי) או מובי (=זוזי), אבל זה בשוליים, ולאחרונה היא הודיעה שכשתהיה גדולה היא רוצה להיות מורה לפורטוגזית
הרמנו אגודלים אלפי פעמים. הסימן ל"הכל בסדר" והסימן של נהגים למתן זכות קדימה שחוסך הרבה צפצופים ועצבים. מומלץ
ראינו המון שקיעות מקסימות מהדירה, מעל יער של בניינים. כמה דוגמאות למזכרת:

וכמה שאלות לסיכום

איזו תקופה הכי אהבת?
עודד: לא יודע
מיכל: מונדיאל
נטע: כיתה ט
יפעת: כיתה ה וסוף כיתה ו
גלי: כיתה א

איזו תקופה הכי לא אהבת?
עודד: חורף
מיכל: חורף
נטע: לא יודעת
יפעת: סמסטר ראשון של כתה ד'
גלי: החודש הראשון בגן חובה

איזה טיול הכי אהבת?
עודד: ארגנטינה וצ'ילה
מיכל: אסטרוס דל איברה, סלבדור 
נטע: אקוודור
יפעת: בוניטו
גלי: בוניטו

איזה טיול הכי לא אהבת?
כולם פה אחד ובלי להתבלבל: מינאס ג'ראיס


למי הכי תתגעגע?
עודד:  לחברים
מיכל: לחברים הישראלים, פאולה, ג'ואו 
נטע: לחברים
יפעת: לחברים מהכיתה
גלי: קלאודיה וענבר

למי לא תתגעגע?
עודד: לצוותי השמירה בבניינים בכלל, ובפרט לשומרים ביוניקי, המתחם בו דפי וסער גרו
מיכל: אמהות מפונפנות מבית הספר
נטע: מיס אלן, המורה לאנגלית
יפעת: מיס בטסי, המורה למוזיקה, ומיס דניאלה, המורה להיסטוריה של ברזיל
גלי: הבנים בכיתה (חוץ מענבר וכריסטיאנו)

לאיזה אוכל הכי תתגעגע?
עודד: פקניה, אסאי
מיכל: פירות, אסאי
נטע: אסאי ובשר
יפעת: pão de queijo, pão de batata
גלי: פקניה ואסאי

לאיזו פעילות הכי תתגעגע?
עודד: ספינינג עם פביאנו, מקלחות ארוכות במים חמים בחורף
מיכל: ריקודים עם ג'ואו, זמן פנוי
נטע: להשתתף בהופעות (הקוסם מארץ עוץ ואלאדין)
יפעת: מקלחות ארוכות
גלי: חוג סקטים

אנחנו בטוח נתגעגע לעוד הרבה דברים, אבל אין כמו בבית!
נתראה בארץ
בתכנית מפגש יוצאי AEL בישראל
רות ויובל, מירב ואיציק, דפי ודגן... תתכוננו. קיבלנו כתובת של קצב בארץ שמוכר פיקניה :-)
Beijos e abraços
Tchau Brazil

יום חמישי, 28 ביוני 2012

שבוע אחרון

שבוע אחרון בפורטו אלגרה. סוף יוני, אמור להיות חורף, אבל שמיים כחולים מחייכים אלינו עם טמפרטורה של 25 מעלות. תענוג. סיום מוצלח. לעומת זאת התנועה בכבישים פחות מחייכת אלינו. המון פקקים, כבישים חסומים, עבודות בכביש בכל פינה בעיר...
אתמול הסתיים בית הספר. גלי התנחלה אצל חברתה קלאודיה. ישנה, אוכלת, מבלה. מנצלת רגעים אחרונים עם חברה טובה ובצדק לא רוצה להיות איתנו במלון. שתי החמודות האלו ליוו אחת את השניה שלוש שנים ויחסרו מאוד זו לזו. ברגעים אלו גלי חווה צפייה בחצי הגמר של גביע אירופה עם חובבי כדורגל איטלקים. נשמע חוויות בהמשך.
נטע ויפעת גם הן נענות לכל הזדמנות לברוח מהמלון. היום שתיהן בארוחות צ'ורסקו עם החברים מהכיתה ויפעת נשארת לישון אצל ג'וליה ונינה הכלבה המתוקתקת, בזמן שעודד ואני הולכים לארוחת ערב במסעדה שווה עם שלמה וחבורה גדולה מ - AEL.
במהלך השבוע הספקנו עוד כמה אירועי פרידה קטנים, וזה מתחיל להיות מעייף...  אולי בכל זאת עדיף הקונספט של מפגש פרידה אחד גדול מכולם ביחד. בפעם הבאה.
ברשימת האירועים: ארוחת ערב לשלוש מבין הנשים הזרות שעוזבות/עזבו - אנה פאולה המכסיקנית, דאיבה הגרמניה ואני. רוב החברות לא יכלו להגיע, כל אחת מסיבותיה היא, ומספר הלא עוזבות שנכחו היה זהה למספר העוזבות... 
לעודד עשו מפגש מרגש בעבודה בו נכחו כמעט כל עובדי החברה. נאומים של שלמה ועודד, אוכל, שתייה, מתנות והרבה מחמאות  ונחת לעודד.
היום יום אחרון של עודד בעבודה, הצטרפתי לשעה קלה. נהניתי לראות את הבניין ההולך ונבנה לטובת הרחבת העסקים. לעודד חלק גדול מאוד בהקמתו. במקרה של תלונות עתידיות יש אל מי לפנות...
נפרדנו במתנות ודמעות מסימוני המורה לפורטוגזית, שהיתה לנו חברה טובה ותחסר מאוד ומעובדים נוספים בחברה.
הטחינה היא רק התוספת...
אתמול צ'ורסקו אחרון לכל הישראלים בהשתתפותינו, בסלון דה פסטה הנוח להפליא בבניין של הדס ואילן. פעם ראשונה ואחרונה שעודד מנצח פה על הצ'ורסקו. יצא טעים. פעם הבאה בארץ. שלחנו גריל ברזילאי קטן במכולה. לא אחראים לאיכות הבשר.
אתמול בבוקר נפרדתי מחבורת הנמרצות בהנהגת ג'ואו, איתן רקדתי במשך שנתיים. הן חמודות, נפלאות ומלאות שמחת חיים. מחפשות כל סיבה למסיבה וקיוו שנתארגן למסיבה אל תוך הלילה באחד הערבים. לי זה לא התאים. הספיק לי בזמן השיעור. הבאתי שלל עוגות שזכו לתשואות שיוליה ואני הכנו אצלה. זוהר ויוליה הצטרפו על תקן צלמות. יוליה היתה אחראית על סרטונים (לא מצורפים, יש גבול) וזוהר על הסטילס. צילמה יותר תמונות משיש לעודד ולי מהחתונה. חלקן לא לפרסום. העברתי לג'ואו מבעוד מועד רשימת שירים מועדפים. הוא התעלם ממנה לחלוטין ושם מה שהתחשק לו, לא הכל לטעמי. ברגע האחרון הצלחתי למנוע ממנו לשים שיר של מייקל ג'קסון. גם בזה יש גבול...  למרות האכזבה הקלה מרפרטואר השירים, היה שמח, כיפי ומרגש. חלק מהבנות הגיעו בשלל תלבושות צבעוניות, כולן היו במצברוח נפלא, כמו שהן תמיד וכולם, בעיקר ג'ואו, התאמצו לגרום להדס ולי להיות מקדימה. הרגיש מוזר... בצעדי זחילה חזרנו כל פעם למקומינו הרגיל מאחור. קיבלתי גם מתנות וברכה מרגשת. השיעורים איתן היו סוג של חגיגה משמחת לב ונפש, והפרידה בהתאם. אני מאחלת לי ולכולם להגיע לגיל שלהן, חלקן בנות שבעים פלוס, עם מרץ וחיות כפי שיש להן.
מיד אחרי הריקודים, חגיגה נוספת בשיעור ספינינג, עם משתתפים אחרים, קצת לכבודי וקצת פסטה ג'ונינה. דניאל המורה בתלבושת של דחליל, כמו גם חלק מהמדוושים שלא את כולם הכרתי. בספינינג יש תחלופה גבוהה. גם כאן, הכנתי מבעוד מועד CD עם מוסיקה ומסרתי לדניאל, קיוויתי לשינוי מהטכנו השחוק האהוב עליו. גם הוא התעלם מהבחירות שלי באלגנטיות ושם מה שבא לו.

עוד פוסט אחד וסיימנו.........

יום ראשון, 24 ביוני 2012

(לא) עוד ראשון של כדורגל

במסגרת הקלישאה המפורסמת על ברזיל: ים, קרנבל וכדורגל החלטנו בסופש אחרון שלנו פה לטעום קצת מחווית הכדורגל הברזילאית. צפייה בטלוויזיה במשחקי המונדיאל לפני שנתיים לא נחשב. חששנו שלא יתנו לנו לצאת מפה בלי לצפות באיזה משחק כהילכתו... 
יש בפורטו אלגרה שתי קבוצות כדורגל. גרמיו ואינטרנסיונל. לגרמיו צבעי תכלת - לבן - שחור, אוהדיה קרויים גרמיסטה וכינוי הקבוצה טריקולור. לאינטרנסיונל צבע אדום, אוהדיה קרויים קולורדו וקיצור שמה אינטר. אנחנו לא יודעים הרבה מעבר לזה... תושבי העיר ובכלל ריו גרנדה דו סול נחלקים בצורה בלתי מתפשרת בין אוהדי גרמיו לאוהדי אינטר. שאלה ראשונה שכל אדם פה נשאל היא איזו קבוצה הוא אוהד. נטע ויפעת נשאלו את השאלה הזו ביומן הראשון בבית הספר, לא היה להן מושג מה לענות... עודד נשאל ביומו הראשון בעבודה, אפילו אני נשאלת מדי פעם. אנחנו  מתחמקים מתשובה, וזוכים להרבה מבטים תמהים.
כבר מזמן התחלנו לדבר על ללכת לאיזשהו משחק, גרמיו, אינטר... ממש לא משנה לנו. איכשהו כל פעם לא יצא, כנראה לא ממש רצינו, אבל כשסוף השהות פה התקרב הרצון התגבר. בשבוע שעבר היה משחק של אינטר. קבענו עם נילטון מהעבודה ללכת ביחד אבל ירד גשם, היתה פסטה ג'ונינה... ויתרנו. היום היו תנאים אידיאלים. יום יפה, לא היו לנו שום תכניות, במלון לא ממש כיף להעביר את הזמן, זו ממש הזדמנות אחרונה והיה משחק של גרמיו. אחרי בדיקה עם משפחת פז שכבר היתה במשחקים ועם ברונו, חבר לעבודה שאוהד את הקבוצה אבל לא הלך היום למשחק, הבנו שהעסק לא מסובך ואפשר ללכת בלי ליווי משטרתי צמוד.
בזמן שבטלוויזיה הוקרן משחק רבע גמר גביע אירופה אנגליה נגד איטליה, אנחנו ראינו בחי את גרמיו נגד פלמנגו, קבוצה מריו דה ז'נירו. האמת, חוויה. רועשת, מפוצצת ראש, ממש לא משהו לעשות כל שבוע (אפילו לא פעם בשנה) אבל בשביל פעם אחת נהננו מאוד, ואנחנו מאוד שמחים שחווינו גם את זה.
היינו בערך היחידים באיזור שלא לובשים בגדים עם לוגו של הקבוצה, אבל הקפדנו ללבוש בגדים בצבע כחול, או לפחות משהו ניטרלי ובשום פנים ואופן לא אדום. גם לאינטר וגם לפלמנגו צבע אדום. היו יורים בנו... מהחנייה ועד לאיצטדיון ראינו נחלים אנושיים של תכלת - לבן - שחור. נכנסנו לחנות המותגים של הקבוצה. יש שם הכל. כדורים כמובן, חולצות, צעיפים, כובעים, קולקצית בגדים שלמה... נעליים, חזיות, תחתונים, מספריים, עטים, חרבות לצ'ורסקו, מה שרק רוצים ובמחירים מופקעים. מזכיר את חגיגת הירוק - צהוב שהיתה במונדיאל, רק שזה כל השנה ובצבעים אחרים. צילמנו, הצטלמנו, השתעשענו וקנינו כובעים אצל הספסרים שעומדים בחוץ ומוכרים בעשירית מחיר.

לעומת זה השקענו בכרטיסים במקומות טובים, כסאות בטריבונה המרכזית, שיהיה נוח ושנראה טוב. מולינו הטריבונה של המנויים, עמוסה יותר מזו שבה ישבנו שהיא למזדמנים, אבל גם בזו שלנו היה שמח.
בצד של האיצטדיון, במקומות הכי גרועים, ישבו קומץ אוהדים של הקבוצה מריו שהשקיעו ובאו בעקבות קבוצתם עד לפורטו אלגרה ובצד השני עשרות אנשים שנראה שבאו לעבוד יותר מאשר לראות את המשחק. מחצי שעה לפני תחילת המשחק  ועד לסיומו הם לא הפסיקו לתופף בתופים ולנגן בשלל כלים, לנופף בדגלים, לרקוד ולשיר את המנון הקבוצה בלופ אינסופי.

הצלצולים באזניים וכאב הראש ליוו אותנו זמן רב לאחר תום המשחק.
נטע, יפעת וגלי אחרי שלוש שנים בבית ספר בברזיל שולטות היטב ברזי ובחוקי משחק הכדורגל. עודד תמיד שלט. אני התעסקתי בעיקר בתיעוד ובהתרשמות מהאווירה, התלבושות, צעקות ה  vai, vai   (= לך, לך) בכל פעם ששחקני גרמיו התקרבו לשער של פלמנגו, מחיאות הכפיים בכל ניסיון להבקעת שער וקריאות השמחה הנסערות כשהצליחו. ממש אירוע תרבותי. המשחק הסתיים בניצחון של גרמיו, 2:0. גם הדיוט כמוני הצליח להבין שהקבוצה השניה היתה ממש גרועה... במחצית הראשונה הם בקושי התקרבו לשער של גרמיו, אחרי ההפסקה ניסו קצת יותר  אבל כאמור לא הצליחו. בסיום המשחק אושר גדול וקריאות שאגה רמות של הקהל המקומי שנהר אל החנות. הצטרפנו גם אנחנו, גם הפעם רק כדי לראות. התורים בקופה היו ארוכים ואנחנו תהינו אם גם אחרי משחק שבו הקבוצה מפסידה החנות הזו מרויחה. בטלוויזיה בחנות ראינו את סיום המשחק של אנגליה - איטליה. ויוה איטליה! מיד שלחנו טורפדו (= SMS בפורטוגזית) לאמא של קלאודיה, לברך אותם ואת כל חבריהם האיטלקים שבפורטו אלגרה על הניצחון.
עוד תמונות בצבעי כחול לבן בקישור. 
מה עוד היה לנו בסופש? פעמיים קפה של בוקר אצל הנרי ויוליה. אחלה קפה ואחלה חברה, במרחק הליכה מהמלון בזמן שהבנות עדיין ישנות. אחרי המשחק, ארוחת ערב ביתית וטעימה, גם אצל יוליה והנרי. תודה חברים יקרים! כשנמצאים בדירה קטנה עם מטבחון מינימלי, כל ארוחה ביתית מבורכת, וכל דוגי בג הוא אוצר יקר.
אתמול יפעת נפרדה מהמורה לציור והקבוצה הקטנה איתה היא ציירה בשבתות.  יש במכולה הרבה ציורים יפים!! בארץ חלקם ימוסגרו ויתלו.
בשבוע הבא בשעה הזו אנחנו בדרך לארה"ב, עד אז עוד קצת חוויות ופרידות מצפות לנו בארץ הקרנבל, הים והכדורגל.


יום שישי, 22 ביוני 2012

הכל במכולה ועוד אירועי פרידה

שלושה ימים הזויים ומבולבלים עברו עלינו. עודד בתפקיד שר הפנים, רוב הזמן בדירה עם האורזים. עוזר לפרק רהיטים, מסמן ארגזים, מוודא שלא שוכחים שום דבר... אני בעיקר בתפקיד שר החוץ, מעבירה מזוודות ותיקים למלון, מורישה שלל אחרון לחברים הישראלים ולפאולה. ואיכשהו, את הרגע הכי משמח עודד הפסיד, בדיוק יצא לאיזו פגישה בעבודה. אני הכנתי עוגות למסיבת פרידה בכיתה של גלי. האורזים שפשפו את עיניהם בתדהמה. מעולם הם לא ארזו תוך כדי שמישהו מסתובב להם בין הרגליים, אופה ומקשט עוגות עם סוכריות צבעוניות בדוגמת דגלים של מדינות. האמת שהרגשתי מטופשת למדי ולא ברור על מה בדיוק חשבתי כשהתנדבתי למשימה הכל כך חשובה הזו בעיתוי שכזה, אבל היה מאוחר מדי להתחרט. תוך כדי האפייה, האחראי על האריזה קיבל הודעה שהמכולה הגיעה לפורטו אלגרה יום לפני הזמן ושאל אם זה בסדר שהם יעבירו אליה את הדברים עוד באותו יום, עם גלישה לתוך הערב ויעלמו מהשטח. איזו שאלה?? ברור!!! לכזו הפתעה כל כך לא ברזילאית לא ציפינו. צריך אישור מאחראי הבניין לעבודה אחרי השעה שש, הוא הסכים או לא הבין מה שואלים אותו... בשש בערב הוא ביקש מהם להתפנות, אבל כבר היה לו אבוד. הם המשיכו לעבוד במרץ רב עד השעה שמונה בערב, ועודד שבינתיים חזר התלווה אליהם. ארזו, פרקו, הורידו במעלית הלוך חזור אינספור פעמים. ברגע האחרון נזכרנו בכל מיני זוגות אופניים שלנו שלא היו כל כך בשימוש אבל אופסנו בכל מיני פינות של הבנין. כמעט שניה לפני שסגרו את המכולה קלטתי את שטיחון הכניסה החמוד שקנינו פה באיזה יריד, עדיין במקומו. ירדתי איתו אל המכולה והבחור ששמר עליה התפוצץ מצחוק וזרק אותו בנונשלנטיות בין הארגזים. נראה איך זה יגיע...מכשול אחרון היוותה הספה בסלון. לא הצליחו להכניס אותה לאף מעלית ואנחנו לא הצלחנו להזכר איך היא נכנסה לדירה. בסוף הורידו אותה שמונה קומות על הגב במדרגות, וקומה אחרונה עם חבלים לתוך החנייה... וזהו. קצת אחרי שמונה בערב, הפלומבה נסגרה על המכולה הענקית שתפסה חצי רחוב, והחלה לעשות את דרכה הארוכה לנמל בסאו פאולו ומשם על פני האוקיינוס לישראל. מקווים להתאחד מהר ככל הניתן עם חפצינו, אבל אין לנו שום שליטה על זה.
סגירת הפלומבה
במלון אנחנו בדיוק באותה דירה בה התחלנו את שהותינו בברזיל, דירה 1105, או בשמה הפורטוגזי אונזי זרו סינקו. היא עברה שיפוץ והיא נעימה ונחמדה, אבל אנחנו שמחים שאין לנו הרבה זמן להיות בה. עוד שבוע ועוזבים. אחרי כמה שיחות טלפון עם הקבלה מרבית התקלות הטכניות סודרו - הכיריים שלא פעלו, הטלוויזיה שלא נדלקה והמיטה המתקפלת לגלי שלא נפתחה. ברגעים אלו מטפלים בנזילה... אולי נצטרך לעבור לדירה אחרת... התחזוקה פה מרשימה. חלק מעובדי המלון טוענים שהם זוכרים אותנו מהפעם הקודמת... אנחנו בקושי זוכרים אותם. היינו בסוג של קומה בחודש הראשון בברזיל. גרוסמנים, אתם חסרים לנו פה בדירה ליד!  בקומות למטה מפוזרות משפחות מוכרות. הקורשים שעוזבים היום!!, המון בהצלחה,משפחת גרשון שהצטרפה לכוחותינו ומשפחה מוכרת מגרמניה שעוזבת קצת אחרינו.
ביום רביעי השארתי את כולם להתייבש במלון והלכתי לארוחת פרידה טעימה, מרגשת ומהנה לדפי ולי, אצל אידה, עם חברותינו הישראליות ועם אידה, כמובן, וסימוני המקסימות. הכינו לשתינו אלבומי סקרפ וקיבלתי שתי מתנות נהדרות - בובה יפהפיה וזוג אופניים תלת מושביים, לקישוט כמובן. מזל שהספקנו להכניס גם את כל זה למכולה. יהיה כיף לפתוח את זה בארץ ולהציב בסלון.
הבנות ממשיכות את שגרת יומן בבית הספר עד יום רביעי הבא, וטוב שכך.
לנטע עשו היום מסיבת פרידה עם פיצה וברכות בשיעור פורטוגזית. מטעמי חוסר רצון להתאמץ, ובצדק, היא סרבה להצטרף לשיעורים עם בני כיתתה ונשארה במשך שלושת השנים במסגרת הקלילה והנעימה של שיעורי עזר פרטיים, עם מורות חמודות ומעט תלמידים מכל הכיתות של החטיבה והתיכון.  
לקלאודיה, ענבר וגלי עשו היום מסיבת פרידה מאוד מרגשת בכיתה, עם כל ילדי השכבה, המורים של השנה ושל שנים עברו, האחות של בית הספר שגלי בילתה אצלה לא מעט באמתלות שונות ומשונות ואחרי כל בילוי שכזה קיבלנו דיווח במייל (בקרוב מציאות שונה לחלוטין. גלי, בבתי הספר בארץ המכסימום שיש זו מזכירה ששמה קרח...), אפילו המנהל של בית הספר הגיע. כריס, האמא שמכהנת כבר שלוש שנים כועד הורים בלתי מעורער של השכבה ועושה את תפקידה בצורה מופלאה, הכינה אלבום מקסים לכל אחד מהילדים עם תמונות וברכות עם כולם - תלמידים, מורים, מנהלים. המורים והחברים לכיתה הכינו גם ברכות בעל פה, מצגת מקסימה, שירים. הילדים היו מאושרים ונרגשים.  נעים לדעת שהם חדרו לליבותיהם של הילדים והמורים בבית הספר. דפי, פאולה (אמא של קלאודיה), כריס ואני, וגם המורות הזלנו הרבה דמעות. פה אנחנו כבר מאוששות.
כיבוד עלינו: פיצות משובחות בסגנון רומאי שפאולה הכינה, העוגות מתחילת הפוסט, מיני פסק זמן ושתיה ברזילאית על טהרת הגווארנה.
לסיום ענבר, קלאודיה וגלי חילקו לכל הילדים והמורים מגנט עם תמונה שלהם ומילות פרידה, למזכרת. אוטוטו כולכם תוכלו להוריד את המגנט  שלנו מהמקררים... אנחנו מגיעים  עוד כמה שבועות.
ועוד קצת תמונות מהפרידה בכיתה ב'.
שיעור פורטוגזית שלפני. גם בתחום הזה בקרוב מציאות חדשה. איפה מוצאים בבתי ספר בארץ סמרטבורדים?
 המורה מיס פטי והתכנית
 מיסטר ג'ף, המנהל, האחות המסורה טאנה, מיס קסי, אחראית על PYP, מיס רוברטס הספרנית והאימהות 


כל ילדי השכבה בכיתה היפה והמקושטת
קלאודיה, ענבר וגלי עם מיס מריאנה, מיס ג'ולי, מיס פטי, מיס איזלדה, מיסטר אם ומיסטר אדריאנו. גם בזה בקרוב מציאות אחרת... איך פונים למורות בארץ? בטח לא בתואר מיס או מיסטר.
 גלי והאחות בשיחה אינטימית. הפעם לא בענייני כאבי בטן, נפילות או פציעות
איך שומרים על קשר עם חברה איטלקיה שעובדת לבורמה?? נעשה כמיטב יכולתינו!!!


יום שלישי, 19 ביוני 2012

אריזה ועוד פרידות

הספירה לאחור ממשיכה. היום הגיע צוות אורזים בסגנון ברזילאי. לפעילות שבארץ ארכה יום, פה הקציבו ארבעה ימים. ביום ששי מעמיסים במכולה ובינתיים היום ארבעה בחורים חביבים הגיעו בשעה תשע בבוקר. נכנסו, הסתכלו, הנהנו ונזכרו שבשביל לארוז צריך גם ארגזים... ירדו להביא מאיפשהו. אחרי שעה חזרו שלושה מהם עם ארגזים, קרטונים, פצפצים ושאר אביזרים. סכין יפני אין. השתמשו בשלנו לכל החיתוכים. בשעה שתים עשרה בדיוק עזבו ובדיוק אחרי שעה חזרו. במהלך השעה הזו הם אכלו איפשהו ואחר כך ישבו על המדרגות מחוץ לבנין וחיכו בדיוק לשעה הנקובה כדי לחזור לדירה. הם ארזו בסבלנות ומיומנות כל אגרטל, כוס וצלחת בשלל עטיפות, ולמרבה הפלא התקדמו יפה וכמעט חצי דירה כבר בארגזים. לנו נותר רק לשמוח שמישהו עושה בשבילנו את העבודה הקשה הזו, ובאמת שלא משנה באיזה קצב.
גלי מצידה לא מתרגשת מהעניין, כל עוד הטלוויזיה במקומה ויש על מה לרבוץ.
מחר כנראה גם זה לא יהיה, ואנחנו מפנים את השטח ועוברים לסגור מעגל במלון בו התחלנו את שנותינו בברזיל.
אתמול נפרדתי מהילדים החמודים שהיה תענוג להעניק להם אחת לשבוע שעה קצרה של הנאה ושמחה. אנגלית רובם לא ממש יודעים... אבל זה באמת לא חשוב. שיחקנו אתמול בינגו צבעים ומספרים. השמחה היתה רבה אבל בכל פעם שהכרזתי על הכתוב בקלף, לקח כמה רגעים עד שהם הבינו אם מדובר בצבע או במספר. לעומת זה, פגשתי אתמול את אנה מל שאותה לימדתי בשנה שעברה ושאלתי מה היא זוכרת, והיא זכרה כמעט הכל... אולי הייתי קצת יותר רצינית בשנה שעברה? עייפות החומר? לא משנה... העיקר החוויה. הפרידה מכולם היתה מרגשת. אהבו את העוגה, את המשחקים ואת המזכרות. קיבלתי המון המון המון חיבוקים ונשיקות ומזכרת בצורת תמונות שלי עם כל אחת מהקבוצות.
היום נטע נפרדה בארוחת צהריים טעימה ובילוי ארוך של אחר הצהריים מחברות מבית הספר מהשכבות שמעליה ומתחתיה.
אני נפרדתי מהתלמידים לעברית. כמו בשיעורים, גם הפעם לא כולם יכלו להגיע. אנשים עובדים. בכל אופן, השיעורים היו לי חוויה נהדרת מהרבה בחינות. גם האינטראקציה עם הברזילאים וגם ההכנה לפני השיעורים ובחירת הנושאים. התלבטתי לא מעט איך להעביר את הניואנסים של השפה. איך מסבירים "יש" ו "אפשר"?. התקשתי למצוא מקבילה באנגלית או בפורטוגזית. שלא לדבר על עומס ההטיות של פעלים ותוארים על פי זכר, נקבה, רבים, רבות... עברית באמת שפה קשה. פה נרשמה הצלחה גדולה יותר בקליטת החומר מאשר אצל הילדים, ואני מאוד גאה על כך שכולם מצליחים להגיד מילים עם האות חית כמעט כמו צברים!
הפרידה היתה שעה נעימה עם כיבוד טעים, סיפורים ובדיחות. גם פה הרבה חיבוקים ונשיקות, אלבום יפה וקרמים ריחניים. מיכל פז שמחליפה אותי הצטרפה לקראת הסוף להיכרות. שיהיה המון בהצלחה! אני מקווה שאחזור בקרוב ללמד קורסים בנושאי מים וסביבה.
ממחר ירידה בתנאי כתיבת הבלוג. המחשב יכנס לארגז...

יום ראשון, 17 ביוני 2012

מרגישים את הסוף

בעוד פחות משבועיים אנחנו על המטוס, עוד יומיים מגיעה חברת ההובלה... בינתיים  אנחנו ממיינים. מה נכנס למכולה, מה איתנו, מה לא לוקחים בכלל. חיים על ארגזים. בין לבין אירוע רודף אירוע, חלקם קשורים לעזיבה וחלקם סתם עניינים שבשגרה.
בשורות טובות. ביום שלישי הורידו ליפעת חלק עליון של הגשר!! המשך מחר וכמו שקיווינו, לארץ היא תגיע מיושרת שיניים ורק עם פלטה. עוד נהיה פה ושם בקליניקה, אבל בינתיים הספקנו למסור תשורה קטנה. פסיפס בצורת שן עם גשר. ד"ר סאג'י, מנהל המרפאה, התרגש מאוד. לא כל כך הבין על מה ולמה. אולי לא מקובל פה? בהמשך, וכיאה ליקה חמור סבר, הביע התפעלות במיוחד מהדיוק הפסיפסי של מבנה השן.
במסגרת פיזור עבודות פסיפס שישארו בפורטו אלגרה לאחר עזיבתנו, מסרנו למנהל בית הספר פסיפס של סמל בית הספר. היתה שמחה רבה והעבודה נתלתה אחר כבוד בכניסה, מאחורי הדלפק של מיס טרודי החביבה שמקבלת בחיוך ובסבלנות את הבאים בשערי המוסד, ותמיד חשבתי שקצת ריק באיזור שלה.
ביום חמישי התחילה תקופת מבחנים לנטע ויפעת. שתיהן שוב פטורות מכל המבחנים, אחרי שהצליחו יפה בבחנים, בעבודות ובכל המטלות שהיו במשך הסמסטר (אגב, במבחן המפחיד של יפעת בהיסטוריה של ברזיל היא קיבלה מאה עגול!). נטע החליטה לגשת בכל זאת לשני מבחנים, רק כדי להתנסות בלמידה למבחן בהיקף גדול. יפעת נהנית מהחופש, אבל היתה צריכה ביום חמישי וביום ששי להגיע לבית הספר למספר שעות לעניינים שלא קשורים למבחנים. ביום חמישי היא הוזמנה בספונטניות לישון אצל חברתה ג'וליה ונענתה בשמחה. כולנו הבנו שג'וליה צריכה להגיע למחרת היום לבית הספר באותה שעה ולאותה מטרה כמו יפעת, וסיכמתי עם רוזאנה, האמא, שהיא תביא אותן לבית הספר, ומשם אני אוספת את יפעת לחוג. רוזאנה שכחה פרט חשוב ומהותי. באותה שעה בה הילדות היו צריכות להגיע לבית הספר, נקבע תור למספרת הכלבים לנינה, הכלבה של המשפחה. בברזיל יש סדרי עדיפויות ברורים. רוזאנה נסעה עם הכלבה, והנהג הוזמן להסיע את הילדות אבל איחר בשעה וחצי... בשלב הזה של סוף התקופה פה באמת שהכל מעלה רק חיוך על שפתינו, וחוץ מזה לא יכולנו לכעוס על רוזאנה שארגנה לערב יום ששי ארוחת פרידה מהמורים והתלמידים שעוזבים את הכיתה, וביניהם יפעת. באנו מלאי ציפיות. אירוע דומה בשנה שעברה היה מוצלח מאוד, הפעם התאכזבנו.  משהו באוירה של המסעדה שנבחרה לא התאים. האוכל לא היה לטעמנו, המקום היה רועש. יפעת מאוד נהנתה עם החברות וקיבלה מזכרות יפות, וזה הכי חשוב.
ביום ששי בבוקר ילדי כיתה ב', נרגשים וחמודים, הציגו בחדר המוזיקה בפני ההורים הגאים את ההצגה Charlotte's web, עליה הם עומלים בחזרות אינטנסיביות כבר כמה חודשים, כולל אחרי שעות הלימודים. גלי בתפקיד כפול - פרה ועכביש תינוק, הפגינה מיומנויות במה מרשימות וביטחון, כיאה לבוגרת המחזמר אלאדין. בתכנית לשנה הבאה חוג דרמה בארץ.
ביום שבת נערכו חגיגות פסטה ג'ונינה בבית הספר, ובמקביל תערוכת עבודות משיעורי אמנות. גלי בין הצופים, הרוקדים והרוקדות ובהמשך הסתובבה בין המתקנים והדוכנים. יפעת הפעילה עם ג'וליה וקלואי את אחד הדוכנים.
עודד ונטע נשארו בבית, ואני סבלתי מהרעש ובעיקר שמחתי על כך שזו פעם אחרונה. כולנו מיצינו עד תום את החגיגה הזו, שנראית כל שנה כמעט אותו הדבר.
בנות הכיתה של נטע ארגנו לה לרגל העזיבה מסיבת הפתעה ומסיבת פיג'מות שהתקיימה ביום שבת, אצל גבריאלה שגרה בצד השני של העיר בבית נפלא במתחם שמזכיר פרבר אמריקאי. סגירת מעגל. מסיבת פיג'מות ראשונה אליה נטע הוזמנה כשהגענו לכאן לפני שלוש שנים היתה באותו המקום, ובערך עם אותן הבנות. פה בתמונה נטע, קתרין הגרמניה, איירין ההודית, גבריאלה ומריאנה הברזילאיות.
בשבת בצהריים התכנסנו כל הישראלים אצל משפחת קורש לצ'ורסקו אחרון לפרידה. הם עוזבים בסוף השבוע הקרוב, אנחנו שבוע אחריהם. בזמן שכולנו נהננו מאוכל טעים וחברה נעימה גלי בילתה, כנראה בפעם האחרונה, במסיבת יום הולדת ברזילאית טיפוסית. החוגגות מרינה וקייטנה התאומות שעזבו את הכיתה ועברו בתחילת השנה לסאו פאולו עם האמא, אבל מגיעות מדי פעם אל האבא שבפורטו אלגרה ומקפידות להזמין את כל בנות הכיתה למפגשים. הפעם לרגל יום ההולדת היה אירוע מושקע במיוחד, שהזכיר יותר חתונה מאשר יום הולדת, עם מפעילים לרוב, כיבוד כיד המלך, צפייה בסרט Spy kids ושלל אטרקציות. התחיל באחת עשרה בבוקר ונמשך עד שש בערב. גלי נהנתה מאוד והתפעלה במיוחד  מבלוני ענק בצורת שמונה ומכיבוד בצורת חבילות של סוכריות m&m, שהכתובת עליהן שונתה ל - m&c, כקיצור שמותיהן של החוגגות. 
להבדיל, מחר אני נפרדת מילדי הפאבלות החמודים עם עוגת שוקולד תוצרת בית, משחקים וקצת מזכרות.
תודה לאמא ולדורית על קישוטי העוגה שהגיעו לפה לאחרונה.
אני חושבת שבעלות של האירוע בו גלי היתה היום, אפשר להאכיל את כל תושבי הפאבלה במשך שנה. זו ברזיל...