Serra Gaucha

שוב סופשבוע ארוך, האחרון בסידרה עד להודעה חדשה. הברזילאים אוהבים חופשים, אוהבים לחבר אותם לסופשבוע. אנחנו מנצלים את העניין לטובת הכרת הסביבה והשתאות כל פעם מחדש עד כמה חלוקת משאבי המים בעולם בלתי צודקת. בעוד בארץ לצערינו הגשם לא ממש מגיע, בברזיל כמויות המים אינסופיות ואני לא מפסיקה לחשוב על החברים במשרד ובחברת מקורות, ובכלל  על כל העוסקים במים בארץ. מחזיקים לכם אצבעות.
היעד הפעם היה העיירה Bom Jesus (בעברית, ישו הטוב...) שברכס ההרים הצפוני של מדינת ריו גרנדה דו סול, הקרוי Serra Gaucha. העיירה עצמה לא ממש תיירותית וגם לא ממש יפה, אבל האיזור מסביב ירוק ודשן, מרחבי דשא אדירים, המון פרות וסוסים, המון ציפורים וכמובן מים... יש קצת פוסדות באיזור, בחרנו באחת שבאינטרנט נראתה נפלא, במציאות פחות. נראתה יותר כמו אתר בנייה, אבל בשביל שני לילות היה בסדר. יצאנו בחבורה גדולה של כמעט כל הישראלים שפה: הקורשים, הנרי ויוליה ורות ויובל.

ביום הראשון הגעה עצמאית, כל אחד יצא בזמנו החופשי ונסע בדרך אחרת. הדרך בה אנחנו נסענו היתה כנראה הארוכה ביותר, עם הכי הרבה דרכי עפר. התייעצנו בדרך עם איזה מתדלק שהבטיח לנו שזו הדרך הכי קצרה... אסור להאמין לאף אחד...! נסענו יותר מ- 50 ק"מ בדרכי עפר, אבל הנוף היה מקסים וזכינו לפיצוי. אי שם באמצע הדרך שלט שמכוון למפל יפה (כבר אמרנו שאנחנו בענייני מים?), עצרנו, חילצנו עצמות ועשינו טיול נחמד למפל ששמו Venancios:

בין העצים שבסמוך נתקלנו בעשרות זחלים חמודים ושעירים, הנה אחד מהם:

ותראו מה חצה את הכביש, קצת אחרי שנגמרה דרך העפר והתחברנו לסוג של ציוויליזציה.הוא לא היחיד שחצה את דרכינו, היו עוד כמה. אבל הוא (או היא) היחיד/ה שהספקנו לעצור, לצלם ולהסריט (במרחק זהיר, עם נעליים סגורות...)

לקראת אחר הצהרים המאוחרים חברנו בפוסדה לכל החבורה. יצאנו לטיול קצר שבמהלכו חצינו נחל, נעקצנו מיתושים ברזילאים עצבניים במיוחד (הגירודים נמשכים כבר שלושה ימים!)  והגענו לתצפית יפה על (איך לא?) מפל. לסיום היום, ארוחת ערב על טהרת הפורלים שגדלים בבריכות הדגים שבשטח הפוסדה. ההגשה עממית, אבל הדגים משובחים וטריים טריים!! הנוער והילדים הסתפקו בבשר. נטע טעמה ביס מהפורל, והכריזה שהיא תנסה שוב בעוד כמה שנים.

למחרת, בהמלצת בעלי הפוסדה ואחרי שבדקנו מקרוב את בריכות הדגים המקומיות (כולל תפיסת פורל אחד בחכה על ידי סער והתבוננות בעובדי המקום תופסים עשרות בעזרת רשת), נסענו לחפש עוד מפל, סכר ונחל. כל ההסברים לא עזרו, הצלחנו להתברבר בין שבילי העפר שבאיזור, אבל בסופו של דבר הגענו למקום יפהפה ובו אגם קטן וסכר. פקנקנו על הדשא הסמוך ומצאנו מסלול הליכה מאולתר על צינור מים חשוף גדול שמונח לאורך הנחל. היה תענוג! בסיום המסלול תצפית יפה וצילום קבוצתי:

נסיונות למצוא אתרים מעניינים נוספים בסביבה נכשלו אחרי נסיעה ארוכה ומתישה בדרכי עפר לא משולטות ולא מסומנות. גם מכשירי ה - GPS השונים לא עזרו. אחורה פנה וחזרה לעיירה Bom Jesus לגלידה וקפה ושוב לפוסדה לעוד ארוחת דגים טעימה.

יום אחרון, יום החזרה. עברנו דרך העיירות המוכרות גרמדו וקנלה להתרשם קצת מהקישוטים לכבוד כריסמס שהוצבו בכל פינה, ארוחת צהריים משותפת במסעדה איטלקית ופיזור.

לתמונות לחצו כאן וסרטון יפה שרות הכינה לצלילי שיר מקסים כאן (מירב, בשבילך!!!)

חזרנו לפורטו אלגרה עם הרגשת כבדות מסוימת אחרי כל הזלילות והארוחות והנסיעות הארוכות. הספקנו לצאת עם גלי לפארק הקרוב לחילוץ עצמות שכלל רכיבה על אופניים ובילוי במתקנים (גלי), ריצה (עודד אחרי גלי והאופניים וגם קצת לבד) והשגחה על גלי במתקנים (מיכל). זכינו לראות את הטרנד החדש לכלבים שהגיע לעיר (זה לא של תינוקות במקור, זה מיועד לכלבים. שאלתי!)