אחד החוגים היותר מבוקשים בבית הספר (אחרי כדורגל כמובן, ורק לבנות) הוא חוג גלגיליות. כאן רולר בליידס אאוט, סקטים אין (או יותר מדויק סקטים עדיין אין, ורולר בליידס עוד לא). בשנה שעברה יפעת וגלי השתתפו בחוג. יפעת כבוגרת רולר בליידס מהארץ, דבקה במכשיריה ומיצתה את החוג אחרי שנה (מסתבר שלא כל כך קל לבצע תרגילי סקטים, על רולר בליידס...). גלי שהגיעה ללא ידע מוקדם ממשיכה זו שנה שנייה על סקטים, וכיאה לותיקה לקחה חלק במופע מרהיב שהתקיים ביום שבת בערב, באחד מאולמות הספורט בעיר, וכותרתו עליזה בארץ הפלאות. החוג והמופע מנוהלים על ידי גברת נמרצת בשם ג'ניסי, שביד רמה מארגנת חוגים בבתי הספר השונים בפורטו אלגרה. החוגים מגובים במכירות במחירי עתק של סקטים ושלל אביזרים נלווים - חצאיות נוצצות, גרביים תואמות, תיקים ועוד. במסגרת חיסכון בעלויות, רכשנו זוג סקטים במחיר צנוע בארץ באחת מנסיעותיו של עודד (האמת שלא קל למצוא בארץ...) והסתפקנו עד לאחרונה בנשיאת הסקטים בתיק ישן של הספורטן או, רחמנא ליצלן, בשקית נילון. לקראת המופע השקענו בקניית תיק יעודי, אם כי בחנות מתחרה. במופע השנתי משתתפות רק הבנות שרוצות ושהוריהן שלמו (שוב, סכום לא מבוטל). הפעם החלטנו ששווה להשקיע, ובאמת היה משתלם. חוויה מהנה ושונה. נתחיל מכך שכמעט מתחילת השנה בנות החוג (כולל אלו שלא משתתפות במופע) עוסקות מרבית הזמן בתירגולים למופע. בשבוע האחרון נוספו שתי חזרות, אחת מהן חזרה גנרלית באולם בו נערך המופע. ההורים תודרכו בכתב ובעל פה לגבי זמני ההגעה לחזרות השונות ולמופע, מה מותר להביא, מה אסור להביא.... כמעט מבצע צבאי. גברת ג'ניסי בעלת הניסיון יודעת כנראה מה שהיא עושה. גם המופע וגם החזרות התחילו בדיוק מופתי ובלתי ברזילאי בעליל. ממש על השניה. המופע היה מתוקתק ויפה, עם שלל תלבושות שנתפרו מראש לכל ילדה על פי מידתה. גלי היתה בקבוצת העליזות הקטנות והמקסימות. הנה היא בבית עם התלבושת שאגב נשארת אצלנו, אם מישהו מעוניין בתחפושת לפורים... קבוצות נוספות של בנות מבתי הספר השונים, במגוון גילאים ויכולות היו עליזות גדולות, כובענים, קלפים, חתולים, ארנבים... כל התלבושות מרהיבות והריקודים יפים. חסרונות שנרשמו - עקב ריבוי הקבוצות המופע היה קצת ארוך מדי. נטע לא הפסיקה לקטר וגלי שהופיעה כמו גדולה חזרה מרוצה ושמחה אך הרוסה מעייפות... גלי ואני נשלחנו חלוץ כשעה וחצי לפני תחילת המופע. גלי המתינה, בהתאם להנחיות המפורטות שניתנו מראש, עם חברותיה מאחורי הקלעים תוך כדי התארגנות בעזרת אמא תורנית (איפור, תסרוקת וכו'...) ואני נלחמתי בעוז על שמירת מקומות על בטונדות קשות לעודד, יפעת, נטע וחברינו הישראלים המעטים שהיו בעיר ביום המופע - רות, יובל ואיציק. מאות ההורים הברזילאים שגדשו את האולם לא ממש ראו בעין יפה את הנוהג הישראלי המוזר של שמירת מקום וכוח העמידה שלי הלך והתפוגג מרגע לרגע. בסופו של דבר היה לכולנו מקום, אם כי קצת צפוף ומרחוק. לפיכך אין הרבה תמונות. המעט שיש כאן, בהמשך אולי נצליח לארגן סרטון. ולקינוח תמונה מרגעי הסיום. כל מאתים ויותר הבנות על הבמה, עם מדליות על הצואר:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה