ושוב חוגגים את הלואין, כבר שנה שניה. ביום ששי כל ילדי בית הספר, המורים והצוות הגיעו בשלל תלבושות ותחפושות. נטע - רק אביזרים, יפעת - עכביש וגלי מכשפה קטנה. עד ארוחת הצהריים התקיימו לימודים כמעט כרגיל ואחרי האוכל התחילה המסיבה. הכיתות של יפעת וגלי הדגימו לכל ילדי בית הספר היסודי את ריקוד המפלצות. לא היה קשה ללמוד. כל הילדים והמורים הצטרפו לריקוד, אם כי נראה שהמורים נהנו יותר מהילדים. זה נראה ככה. בהמשך, מתנפחים ושאר פינות באולם הספורט. אנחנו חתכנו די מהר, כדי להספיק לטיסה למפלי האיגוואסו.
יום קודם, ביום חמישי, התקיימה מסיבת הלואין במכון הכושר בו התחלתי להתעמל לפני כשלושה חודשים, כשהחלטתי לעלות כיתה. פורטו אלגרה מלאה מכוני כושר (אשר נקראים פה אקדמיות!), רק צריך לבחור. מבחינתי תנאים הכרחיים היו קרבה סבירה לבית, שיעורי ספינינג ושיעורי ריקודים. המכון הקרוי VIP ענה על הדרישות, אם כי מבחינת המראה שלו הוא רחוק מלהיות כזה שאנשים מאוד חשובים היו בוחרים בו... אבל האוירה טובה ושמחה, וכבר ביום הראשון נפלתי על חוג ריקודים שנשביתי בקסמו. אין ספק שכשנחזור לארץ, זה יהיה אחד מהדברים שיותר יחסרו לי (מישהו מכיר חוג ריקודים ברזילאיים באיזור חיפה?). המדריך (או בפורטוגזית פרופסור, להלן פרופסור באקדמיה) שמו ג'ואו. בחור צנום וחייכן, אשר כמעט ללא מילים אבל עם הרבה חן, תנועות ידיים ושריקות מרקיד חבורה של נשים קשקשניות שרובן הגדול היו יכולות להיות אמא או אפילו סבתא שלו (נראה לי שמבחינה ביולוגית גם אני עונה על החלק הראשון של ההגדרה הזו). המוזיקה הברזילאית מקסימה. פה ושם חודרות נפילות לא ברורות של זוועות אייטיז אמריקאיות, כולל מייקל ג'קסון. כנראה סוג של חולשה של ג'ואו. חבורת הנשים מלוכדת ומגובשת ונוהגת לצאת לבלות יחד בערך אחת לחודש. בינתיים הוזמנתי אך לא הצטרפתי לבילויים, אבל למסיבת ההלואין כן. למסיבה הוזמנו כל המתעמלים במכון, ובנות חוג הריקודים היו מובילות האירוע. כולן הגיעו, רובן בתלבושות הלואין או לפחות אביזרים ומראש חילקנו בינינו מטלות כיבוד. ואין מה להגיד, הן יודעות לעשות שמח. שימו לב לגברת הנחמדה הזו שאין לי מושג מה שמה אבל היא נוהגת לתרגל לכבודי את עשר המילים שהיא יודעת באנגלית.
יום קודם, ביום חמישי, התקיימה מסיבת הלואין במכון הכושר בו התחלתי להתעמל לפני כשלושה חודשים, כשהחלטתי לעלות כיתה. פורטו אלגרה מלאה מכוני כושר (אשר נקראים פה אקדמיות!), רק צריך לבחור. מבחינתי תנאים הכרחיים היו קרבה סבירה לבית, שיעורי ספינינג ושיעורי ריקודים. המכון הקרוי VIP ענה על הדרישות, אם כי מבחינת המראה שלו הוא רחוק מלהיות כזה שאנשים מאוד חשובים היו בוחרים בו... אבל האוירה טובה ושמחה, וכבר ביום הראשון נפלתי על חוג ריקודים שנשביתי בקסמו. אין ספק שכשנחזור לארץ, זה יהיה אחד מהדברים שיותר יחסרו לי (מישהו מכיר חוג ריקודים ברזילאיים באיזור חיפה?). המדריך (או בפורטוגזית פרופסור, להלן פרופסור באקדמיה) שמו ג'ואו. בחור צנום וחייכן, אשר כמעט ללא מילים אבל עם הרבה חן, תנועות ידיים ושריקות מרקיד חבורה של נשים קשקשניות שרובן הגדול היו יכולות להיות אמא או אפילו סבתא שלו (נראה לי שמבחינה ביולוגית גם אני עונה על החלק הראשון של ההגדרה הזו). המוזיקה הברזילאית מקסימה. פה ושם חודרות נפילות לא ברורות של זוועות אייטיז אמריקאיות, כולל מייקל ג'קסון. כנראה סוג של חולשה של ג'ואו. חבורת הנשים מלוכדת ומגובשת ונוהגת לצאת לבלות יחד בערך אחת לחודש. בינתיים הוזמנתי אך לא הצטרפתי לבילויים, אבל למסיבת ההלואין כן. למסיבה הוזמנו כל המתעמלים במכון, ובנות חוג הריקודים היו מובילות האירוע. כולן הגיעו, רובן בתלבושות הלואין או לפחות אביזרים ומראש חילקנו בינינו מטלות כיבוד. ואין מה להגיד, הן יודעות לעשות שמח. שימו לב לגברת הנחמדה הזו שאין לי מושג מה שמה אבל היא נוהגת לתרגל לכבודי את עשר המילים שהיא יודעת באנגלית.
השמועות אומרות שהיא בת 73.
עכשיו חפשו אותה כאן בין הרוקדות בהנהגת ג'ואו. במשך שעתיים וחצי היא כמעט ולא הפסיקה לרקוד. ודוגמא נוספת, הפעם עם דניאל, הפרופסור לספינינג, שהפתיע בריקודים במהלך המסיבה.
אני צילמתי, אז את נפלאות הריקוד שלי לא תזכו לראות... בכל מקרה, אני תמיד בשורה האחרונה....
עוד תמונות מחגיגות ההלואין שלנו כאן
עוד תמונות מחגיגות ההלואין שלנו כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה