חזרנו משלושה ימים במקום מדהים ביופיו, מפלי האיגוואסו הלא יאומנו שבגבול בין מדינת פאראנה שבברזיל ומחוז מיסיון שבארגנטינה. ללא ספק אחד הטיולים היותר מרשימים שעשינו פה, ולא סתם זהו אחד היעדים היותר מבוקשים בדרום אמריקה.
את הטיול הזה תכננו כמה חודשים מראש. מצאנו כרטיסי טיסה במחירים נמוכים יחסית בחברה קטנה בשם טריפ שחנכה לפני כשנה קו ישיר מפורטו אלגרה לעיר Foz do iguaçu. ביום ששי בבוקר, כארבע שעות לפני הטיסה היעודה, עודד קיבל טלפון מהחברה והתבשר שהטיסה בוטלה. סליחה??? כבר התרגלנו לטיסות שמתעכבות, החלפת שערים מהן יוצאת טיסה, מזוודות שנעלמות... אבל זה היה חדש לנו. רגע של תדהמה, אחריו מספר שאלות, ואז חדרה ההבנה שלא מדובר בטיסה הלוך, אלא בטיסה חזרה שתוכננה ליום שני בערב. הציעו לחזור ביום שלישי. רעיון לא רע, אבל מה לעשות שפחות מיממה אחרי החזרה המתוכננת עודד כבר אמור לטוס לארה"ב? אז מסתבר שפה, וגם לזה כבר התרגלנו, לכל בעיה שצצה (וצצות הרבה!) ימצא בסופו של דבר פתרון. רק צריך אורך רוח וסבלנות. ואכן, הפתרון נמצא. הועברנו לטיסה של חברה מתחרה, עם עצירה והחלפת מטוס בעיר הבירה של פאראנה, קוריצ'יבה. מה ששכחנו לקחת בחשבון זה שטיסות פה נוטות להתעכב... הטיסה לקוריצ'יבה יצאה באיחור נאה, ובהמשך מצאנו את עצמנו שועטים במסדרונות שדה התעופה, שהפתיע אותנו בגודלו, אל הטיסה הבאה. הספקנו.
היינו האחרונים שעלו למטוס. ההרפתקה הקטנה הזו בהחלט היתה שווה כדי לראות, בין היתר, את הפלא הענק הלא יאומן הזה ששמו GARGANTA DEL DIABLO בעברית לוע השטן, המפורסם מבין סדרת המפלים המופלאים שקיבלו בשנת 1986 הכרה מיונסקו כאתר מורשת עולמית. יש באתר 275 מפלים, בגבהים שונים (לוע השטן הגבוה מביניהם - 90 מטר) וכמויות מים שלא יאומנו שמגיעות מנהר האיגוואסו (שמשמעותו בשפת האינדיאנים שחיו פה בעבר, מים גדולים) המים מגיעים מנהר שלו ורחב ידיים, והופכים בבת אחת לשצף קצף גועש וסוער בספיקה של 1800 מ"ק לשניה! מוזמנים לעשות חישוב כמה זמן נדרש לספק את תצרוכת המים של ארצינו הקטנטונת, שהיא כ - 2 מיליארד מ"ק בשנה. (שאלה לתלמידים בקורסים שאני מקווה להשתלב בהם מחדש כשנחזור לארץ...) אם רק היינו יכולים, היינו מעבירים את כל המים האלו לארץ.ככה נראה נהר האיגוואסו במבט מהמטוס
ביום הראשון בילינו בצד הברזילאי עליו נאמר שהוא פחות מרשים מהארגנטינאי. אנחנו אהבנו את שניהם. ירד גשם, אבל זה ממש לא משנה. השפריצים שחוטפים כשמתקרבים למפלים, מתגברים על הגשם, ובנוסף הגענו מצויידים במעילי ניילון מאירועים קודמים. הפארק מסודר ונעים עם שבילי הליכה, ספסלים, אוטובוסים פנימיים. יש תצפיות על המפלים מכל הכיוונים והגבהים, ושביל אחד ארוך בין המפלים. מדהים. ביום למחרת בילינו במרתון בצד הארגנטינאי שהוא הרבה יותר גדול (אפילו ארוחת צהריים וקפה היו תוך כדי הליכה...). היום קצר והמלאכה מרובה. יש בצד הארגנטינאי עשרות שבילים ותצפיות למפלים השונים שמעל רבים מהן נוצרת קשת מדהימה. אל לוע השטן המרוחק יחסית מגיעים ברכבת ואחריה שביל כמעט אינסופי מעל הנהר, עד שעומדים ממש מעל המפלים. זה לא יאומן!!! לא רצינו לעזוב את המקום הזה, אפשר לעמוד שעות, להסתכל ולא לשבוע. כמויות המים האלו גורמות למצב רוח כל כך טוב, כל האנשים שם מחייכים ומרוצים. אי אפשר להשאר אדישים. בפארק מסתובבות חיות מתוקות ששמן קוצ'יה, אשר מנצלות כל הזדמנות לקבל מזון. ראינו אחת שחטפה סנדביץ' לבחור נחמד ישר מהצלחת. ופרפרים. המוני פרפרים בכל הצבעים והגדלים מתעופפים בכל פינה. חלקם בחרו להתיישב עלינו.
שטנו גם בסירה שמתקרבת ממש לתוך המפלים, וחטפנו מקלחת רצינית שגרמה לנו לאושר גדול. את עצמנו לא צלמנו, אבל ככה זה נראה ונשמע כשאחרים עשו:
ומה עוד היה לנו?
ביקור בפארק הציפורים שבצד הברזילאי. פארק מתוק ובו המוני ציפורים (וגם קצת חיות אחרות) מכל רחבי דרום אמריקה, חלקן בכלובים סגורים וחלקן בכלובים אליהם ניתן להכנס. אהבנו במיוחד את יונק הדבש (בפורטוגזית Beija Flor, מנשק פרחים) הפצפון שמזיז את כנפיו במהירות שלא תאמן.
ביקור בסכר האדיר Itaipu שאורכו 8 ק"מ. פרוייקט הנדסי ענק משותף לברזיל ולשכנה השניה פרגוואי שהחל בשנות השבעים והסתיים בשנת 2009 עם השלמת הבנייה של עשרים טורבינות ענק. בפרוייקט מנוצלים מי נהר פאראנה רחב הידיים לטובת תחנה הידרו - אלקטרית אשר מייצרת מעל 90% מתצרוכת החשמל בפרגוואי וכ - 20% מהתצרוכת הברזילאית. זה בהחלט מרשים, אבל אנחנו התפעלנו יותר מהטבע במפלים, מאשר ממעשה ידי האדם.
שלושה לילות בפוסדה נעימה ופשוטה שמנוהלת על ידי גברת אבלינה החביבה ובנותיה. החדרים בסיסיים, אבל האוירה טובה וקוסמופוליטית עם אורחים מכל העולם. באתר האינטרנט הן מפרסמות את שליטתן בשמונה שפות, כולל עברית. הן בהחלט תיקשרו יפה עם הזוג האיטלקי והמשפחה מצרפת (משפחה עם שלוש בנות בגילאים דומים לשלנו, שהגיעה לפני חודש לרילוקיישן בקוריצ'יבה). בעברית, בכל אופן, הן ידעו רק לילה טוב ושלום... אבל עשו עבודתן נאמנה בעזרה ומסירת מידע לגבי הגעה לאתרים השונים ובארגון יום הטיול בצד הארגנטינאי (את השאר עשינו בתחבורה ציבורית). קצת לאחר מעבר הגבול, אבלינה בקשה לעצור בכפר קטן של קשי יום שהיא תומכת בהם בכספים ובעצות חקלאיות. היה מעורר חמלה לראות את הפער העצום בין החיים שלהם באוהלים והידיעה שהם חוברו למים וחשמל רק לפני כשש שנים, לעומת האתר התיירותי הענק הסמוך ומלונות הפאר שלצידו. טיפוסי לדרום אמריקה.
ארוחות ערב סבירות במסעדות השונות בעיר חסרת החן Foz do iguaçu. בערב הראשון בסיום הארוחה ובדרכנו חזרה לפוסדה התחילה סערת ברקים מדהימה ביופיה ובעוצמתה. הגענו לקורת הגג כמה רגעים אחרי שגשם זלעפות החל. הארוחה בערב האחרון (יום ראשון, 31 לאוקטובר) לוותה בצפירות מכוניות ורעשי זיקוקים. יום היסטורי בברזיל, לראשונה נבחרה אישה לנשיאות.
נפילה אחת של גלי למים. לא, לא במפלים.... שעה אחרונה לפני יציאת ההסעה שלנו לשדה התעופה, ניצלנו את הזמן למנוחה סביב הבריכה בפוסדה, עם בגדים. המשפחה מצרפת השתכשכה במים, וגלי שכחה שהיא בלי בגד ים וזינקה אחרי הילדות. מזל שעוד נשארו בגדים להחלפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה