הלואין 2011

פעם שלישית ואחרונה שאנחנו פה בחג הלואין. השנה החגיגות נפתחו בשבת שעברה בבילוי משפחתי בחנות כיפית ובה תחפושות ושלל אביזרים, שיוליה גילתה את דבר קיומה כמה ימים לפני כן. אחרי שמדדנו  חצי מהמצאי בחנות, רכשנו פריטים שונים ומגוונים גם לחגיגה הנוכחית, וגם לחגיגות פורים בשנים הבאות בארץ.

במכון הכושר בו אני ממשיכה לרקוד במרץ ארגנו מסיבת הלואין, קצת יותר צנועה מזו שבשנה שעברה. הארגון הפעם נעשה על ידי חברות החוג לריקודים, ללא סיוע מההנהלה. מי שרצתה באה מחופשת והביאה כיבוד. אני הבאתי כדורי שוקולד שזכו למחמאות רבות. חלק מהבנות לקחו הביתה בשביל הנכדים... חצי שעה ראשונה עברה בצילומים ובקריאות שמחה נרגשות שמזכירות התנהגות של ילדות בנות 12, בכל פעם שאחת המשתתפות הגיעה עם תחפושת. תוך כדי גם אכלו ושתו שמפניה. בחצי השעה השניה של השיעור/מסיבה ג'ואו, חבוש מטפחת ומדי פעם גם כובע שאחת הוויברעס השאילה לו, הצליח להרקיד את החבורה הצוהלת. הנה כולן (אני לא, צלמתי כמובן) בשיר הערסים האולטימטיבי, שבזמן האחרון אי אפשר להמלט ממנו ושומעים אותו בכל פינה. ג'ואו הצטרף לשמחתי רק לאחרונה לעדת המשמיעים, ואני מקווה שיחדל בקרוב. בשיעור הספינינג שאחרי מסיבת הריקודים, נותרו בודדות.

כמו בשנה שעברה, גם השנה הזמינו אותי בנות החוג למסיבת הלואין בערב לנשים בלבד. בהתחשב בכך שאני מפזזת בחברתן כבר יותר משנה, החלטתי לשם שינוי להענות בחיוב להזמנה ולקוות לטוב. ביאטריס הנחמדה, שהיתה אחראית להזמנות, הבינה ללבי ומיד הציעה שאביא איתי חברה, וכך גם יוליה זכתה להגיע לאירוע שבאנו אליו בלי הרבה ציפיות, אבל ממש הופתענו ממנו לטובה. הוא התקיים במועדון יפה (עם השם המחייב המועדון הלבנוני! עוד סיבה לחששותינו המוקדמים...) המועדון קושט בשלל אלמנטים להלואין על הקירות, התקרה והשולחנות. היו שם בסביבות 500 נשים, בכל גיל אפשרי, ישובות סביב שולחנות כמו בחתונה. רובן עם תחפושת, או לפחות אביזרי הלואין. היו גם שולחנות בהן ישבו קבוצות נשים שהשקיעו ולבשו כולן תחפושת זהה. מי שלא התחפשה, התלבשה בבגדים אלגנטיים, כיאה לברזילאיות. 

הגברים היחידים שנראו בסביבה היו שומרים, מלצרים והדיג'יי (הידוע בכינוי בברזיל, ג'יג'יי). המסיבה התחילה בארוחת ערב טעימה. האוכל, בהתאם לשם המועדון, בניחוח מזרחי. קובה, פטאייר, חומוס, פיתות (מיובשות למדי), אפילו סלט פאטוש! אחרי האוכל וקצת הגרלות, המון המון ריקודים. כמעט כל המשתתפות קמו לרקוד, כולל כאלו שנראו שכבר עברו מזמן את גיל שמונים. היה שמח אמיתי. תענוג לראות את היכולת להנות בלי שום עכבות של גיל, מראה, כשרון (אם כי שוב, כיאה לברזילאיות, כולן רוקדות יפה). הצטרפנו גם לריקודים, אפילו יוליה רקדה!! 

למחרת, ביום ששי, מסיבת הלואין בבית הספר. דומה מאוד לקודמותיה. לילדים הקטנים שלל מתנפחים ודוכנים. לגדולים יותר סרטים. נטע בחרה השנה באופצית ההעדרות, ונשארה בבית. יפעת התחפשה לשלד ומיצתה את הצפיה בסרטים הלא ממש מעניינים מהר. גלי, בשמלה וכובע של מכשפה, ביקשה מהמורה להפעיל את אחד המתקנים שהיה מיועד לילדים הממש קטנים, אך התאכזבה לגלות ברגע האמת שזה לא יקרה, לא כל כך ברור למה. במקום זה העבירה את הזמן עם חברותיה בין הדוכנים והמתקנים, ובעיקר בעמידה בתור למזון הבריאות שחולק שם. נקניקיות ופופקורן.

היו השנה תחפושות יפות, ואפילו די מגוונות. ללא ספק התעלתה על כולן מיס לורי, המנהלת של בית הספר היסודי. אין לנו מושג למה היא התחפשה, אבל ככה זה נראה:

כמובן שהיה גם ריקוד. מועצת התלמידים וצוות המורים. חפשו את מיס לורי בבגד הכחול.
לשמחתי, ובהחשב בגילה המופלג של גלי, לא נדרשתי השנה להיות נוכחת במסיבה. הגעתי רק לקראת הסיום כדי לאסוף את יפעת וגלי הביתה. את התמונות והסרטונים צלמה יפעת.
עוד תמונות מאירועי הלואין השונים בקישור.