סוף שבוע בגרמדו וקנלה

בילינו שבת - ראשון מהנים מאוד בעיירות החמודות גרמדו וקנלה. הפעם בלי שום סיבה מיוחדת, שום פסטיבל או חג. בחרנו להתמקד בעיקר בטבע היפה והירוק שסביב העיירות ובמסעדות כיפיות, ושמחנו לגלות מקומות שלא הכרנו.

הבילוי התחיל בנסיעה של שעתיים במהלכן גלי לא הפסיקה לבלבל את המוח ולהציק לכולם. תודה גלי! הנסיעה הסתיימה במקום מקסים, ממש חלקת אלוהים הקטנה, אי שם בפאתי קנלה. מתחם מטופח, טובל בעצים, דשא ונחל קטן ובו מבשלת קשאסה (מזמן לא היינו...), חנות למכירת סוגי אלכוהול שונים ומסעדה כיפית עם מרפסת שצופה לכל הירוק.

היה טעים ומשביע. הבנות אכלו פסטות, עודד ואני חזה עוף ברוטב קשאסה. טעים יותר ממה שזה נשמע. אחרי  הארוחה וסיור קצר במתחם עברנו  בדרך לקצת פעילויות אקסטרים בשני יקבים, אחד ממש יפה, גם המבנה וגם הנוף שסביבו,  והשני סתמי. 

 יש בקנלה שני פארקים לפעילויות אתגריות, צמודים זה לזה.  Alpen Park, בו היינו לפני כשנתיים ולידו Espaço verde שלא היכרנו. התחלנו בלא מוכר, אבל לא ממש התלהבנו. היתה בו פינת חי עם סייח פוני מתוק, קצת פרות וחזירים.

בתור אקסטרים יש בפארק הזה כמעט ורק אומגה, שאף אחד מהמבקרים המועטים שהיו במקום לא השתמש בה. נראה לנו חשוד ואחרי כמה דקות במקום עברנו למתחרה, שהיה עמוס יותר במבקרים, פעיל יותר וגם זול יותר. כולם, חוץ ממני, נהנו מנסיעה במזחלות. אני תעדתי. הבנות התמוגגו גם מאומגה ונטע היחידה שזכתה לעשות סיבוב בין העצים בפארק חבלים. יפעת לא רצתה. גלי כן, אבל התגלתה לאכזבתה כנמוכה מדי עבור כללי המקום.

משם לסיבוב קצר ברחובות קנלה ושתיית קפה ולחדר שהזמנו בפוסדה, בתוך פארק עצי הסקויה. החדר עצמו חביב, לא יותר מזה. בפארק המוני עצי סקויה מרשימים בגובהם, ובכלל צמחיה יפה ומגוונת. עשינו סיבוב בשעות אחרה"צ, רק עודד ואני, בעוד הבנות נחות בחדר. למחרת בבוקר טיילנו כולנו. הגשם שירד כמעט כל הלילה, והערפל שנותר בשעות הבוקר הוסיפו נופך מיסתורי ומעניין למקום.

כמובן שלא ויתרנו על הפעילות המחויבת כשנמצאים בקנלה ו/או גרמדו. אכילת פונדו. בערב, בגשם שוטף נסענו לאחת מאינספור מסעדות הפונדו שבגרמדו. היה טעים, כמו תמיד.

אחרי שעזבנו את הפוסדה ואת עצי הסקויה, נסענו לפארק חדש יחסית שקראנו עליו באינטרנט ושמו Ecoparque Sperry, כשם המשפחה שגרה ומתפעלת אותו. הפארק  הזה מאוד מצא חן בעינינו. לא גדול מדי, אבל מפתיע (במונחים ברזילאיים) ברמת התחזוקה ובשילוט שבו. בסיבוב נעים של כשעה וחצי ראינו המוני עצים יפים שליד חלק גדול מהם שלט עם שם, ארבעה מפלים שוצפים ונוף יפה. היה ממש תענוג.

לסיום, עוד חלקת אלוהים הקטנה. בתוך הפארק נמצאת מסעדה מקסימה ששמה ברגמוטה (קלמנטינה בפורטוגזית). אכלנו בה ארוחת צהריים בסגנון מזנון חופשי, עם אוכל טעים טעים (כולל הקינוחים, שזה ממש לא מובן מאליו בברזיל). המזנונים מסודרים יפה, השולחנות וכלי האוכל גם הם יפים ובכלל, מקום כלבבנו. הזכיר לנו חופשות באירופה. מסביב מעין מרכז לימודי של הפארק עם הסברים מעניינים על הצמחיה ועל בעלי החיים.  מחלון המסעדה משקיפים על גן ירק שמתוצרתו הטריה נהננו במהלך הארוחה. ליד גן הירק חלקת דשא עם ערסלים שהתאימו מצוין לרביצה שאחרי. עודד ואני לא רצינו להפרד מהמקום.

 איכשהו, בעידודה של נטע שכבר רצתה לחזור, הצלחנו לעזוב את המקום. המשכנו לגרמדו לסיבוב קצר בעיירה שכבר מתחילים לראות בה סימנים ראשונים של קדחת קישוטי הכריסמס. שתיית קפה, כמובן, והביתה.

תמונות  עם המון ירוק ומים כאן . אנחנו נתגעגע למראות האלו בעוד כמה חודשים!

הלואין 2011

פעם שלישית ואחרונה שאנחנו פה בחג הלואין. השנה החגיגות נפתחו בשבת שעברה בבילוי משפחתי בחנות כיפית ובה תחפושות ושלל אביזרים, שיוליה גילתה את דבר קיומה כמה ימים לפני כן. אחרי שמדדנו  חצי מהמצאי בחנות, רכשנו פריטים שונים ומגוונים גם לחגיגה הנוכחית, וגם לחגיגות פורים בשנים הבאות בארץ.

במכון הכושר בו אני ממשיכה לרקוד במרץ ארגנו מסיבת הלואין, קצת יותר צנועה מזו שבשנה שעברה. הארגון הפעם נעשה על ידי חברות החוג לריקודים, ללא סיוע מההנהלה. מי שרצתה באה מחופשת והביאה כיבוד. אני הבאתי כדורי שוקולד שזכו למחמאות רבות. חלק מהבנות לקחו הביתה בשביל הנכדים... חצי שעה ראשונה עברה בצילומים ובקריאות שמחה נרגשות שמזכירות התנהגות של ילדות בנות 12, בכל פעם שאחת המשתתפות הגיעה עם תחפושת. תוך כדי גם אכלו ושתו שמפניה. בחצי השעה השניה של השיעור/מסיבה ג'ואו, חבוש מטפחת ומדי פעם גם כובע שאחת הוויברעס השאילה לו, הצליח להרקיד את החבורה הצוהלת. הנה כולן (אני לא, צלמתי כמובן) בשיר הערסים האולטימטיבי, שבזמן האחרון אי אפשר להמלט ממנו ושומעים אותו בכל פינה. ג'ואו הצטרף לשמחתי רק לאחרונה לעדת המשמיעים, ואני מקווה שיחדל בקרוב. בשיעור הספינינג שאחרי מסיבת הריקודים, נותרו בודדות.

כמו בשנה שעברה, גם השנה הזמינו אותי בנות החוג למסיבת הלואין בערב לנשים בלבד. בהתחשב בכך שאני מפזזת בחברתן כבר יותר משנה, החלטתי לשם שינוי להענות בחיוב להזמנה ולקוות לטוב. ביאטריס הנחמדה, שהיתה אחראית להזמנות, הבינה ללבי ומיד הציעה שאביא איתי חברה, וכך גם יוליה זכתה להגיע לאירוע שבאנו אליו בלי הרבה ציפיות, אבל ממש הופתענו ממנו לטובה. הוא התקיים במועדון יפה (עם השם המחייב המועדון הלבנוני! עוד סיבה לחששותינו המוקדמים...) המועדון קושט בשלל אלמנטים להלואין על הקירות, התקרה והשולחנות. היו שם בסביבות 500 נשים, בכל גיל אפשרי, ישובות סביב שולחנות כמו בחתונה. רובן עם תחפושת, או לפחות אביזרי הלואין. היו גם שולחנות בהן ישבו קבוצות נשים שהשקיעו ולבשו כולן תחפושת זהה. מי שלא התחפשה, התלבשה בבגדים אלגנטיים, כיאה לברזילאיות. 

הגברים היחידים שנראו בסביבה היו שומרים, מלצרים והדיג'יי (הידוע בכינוי בברזיל, ג'יג'יי). המסיבה התחילה בארוחת ערב טעימה. האוכל, בהתאם לשם המועדון, בניחוח מזרחי. קובה, פטאייר, חומוס, פיתות (מיובשות למדי), אפילו סלט פאטוש! אחרי האוכל וקצת הגרלות, המון המון ריקודים. כמעט כל המשתתפות קמו לרקוד, כולל כאלו שנראו שכבר עברו מזמן את גיל שמונים. היה שמח אמיתי. תענוג לראות את היכולת להנות בלי שום עכבות של גיל, מראה, כשרון (אם כי שוב, כיאה לברזילאיות, כולן רוקדות יפה). הצטרפנו גם לריקודים, אפילו יוליה רקדה!! 

למחרת, ביום ששי, מסיבת הלואין בבית הספר. דומה מאוד לקודמותיה. לילדים הקטנים שלל מתנפחים ודוכנים. לגדולים יותר סרטים. נטע בחרה השנה באופצית ההעדרות, ונשארה בבית. יפעת התחפשה לשלד ומיצתה את הצפיה בסרטים הלא ממש מעניינים מהר. גלי, בשמלה וכובע של מכשפה, ביקשה מהמורה להפעיל את אחד המתקנים שהיה מיועד לילדים הממש קטנים, אך התאכזבה לגלות ברגע האמת שזה לא יקרה, לא כל כך ברור למה. במקום זה העבירה את הזמן עם חברותיה בין הדוכנים והמתקנים, ובעיקר בעמידה בתור למזון הבריאות שחולק שם. נקניקיות ופופקורן.

היו השנה תחפושות יפות, ואפילו די מגוונות. ללא ספק התעלתה על כולן מיס לורי, המנהלת של בית הספר היסודי. אין לנו מושג למה היא התחפשה, אבל ככה זה נראה:

כמובן שהיה גם ריקוד. מועצת התלמידים וצוות המורים. חפשו את מיס לורי בבגד הכחול.
לשמחתי, ובהחשב בגילה המופלג של גלי, לא נדרשתי השנה להיות נוכחת במסיבה. הגעתי רק לקראת הסיום כדי לאסוף את יפעת וגלי הביתה. את התמונות והסרטונים צלמה יפעת.
עוד תמונות מאירועי הלואין השונים בקישור.

יום הילד ופסטיבל פרחים

אחרי יום האם ויום האב, הגיע גם תורו של יום הילד ב - 12 לאוקטובר. עוד סיבה למסיבה וליום חופש מבית הספר ומהעבודה. יצא ביום רביעי וחילק את השבוע לפעמיים יומיים קלילים.
יום הילד עבר בנעימים, מלווה בשמחה גדולה לנוכח החדשות המרגשות על שחרורו של גלעד שליט. בבוקר עודד ואני השכמנו קום לרכיבת אופניים בפארק. הבנות המשיכו לישון. נטע ויפעת בבית וגלי אצל קלאודיה, חברתה האיטלקיה. בצהריים יפעת נהנתה משיעור ציור מיוחד לכבוד יום הילד שהתקיים בסטודיו לאמנות שאליו היא הולכת לצייר מדי פעם (וגם גלי הלכה פעם אחת). לצערנו, לא על בסיס קבוע. שעות החוגים שם לא מסתדרות עם השעות של בית הספר. 

 

גלי בילתה אחר הצהריים עם קלאודיה והוריה, באירוע שהתקיים במועדון הספורט união וחזרה שמחה ומרוצה, עמוסה בהפתעות בהן זכתה במשחקים השונים שהיו במקום.

עם הילדים החמודים שאני מלמדת ציינתי את יום הילד בשיעורים קצת שונים מהרגיל. לקבוצה אחת קניתי בביקור בארץ תמונות לצביעה עם חול צבעוני.  זכה להצלחה גדולה!

כשהיינו בארץ, לא ידעתי שהשנה אני אלמד שתי קבוצות ולא הצטיידתי במספיק עודפים. עם הקבוצה החדשה, אותה התחלתי ללמד בספטמבר, שיחקנו בינגו. מתאים לנושא המספרים שסיימנו ללמוד לאחרונה. לשתי הקבוצות הבאתי עוגת שוקולד תוצרת בית, גווארנה להרטבת הגרון ושקיות עם ממתקים והפתעות שגלי עזרה לי להכין.

בתמונה הבנות החמודות מהקבוצה החדשה: ג'וליה, תאיזה, קימברלי, ביאנקה והתאומות לואיזה וג'וליה. חסר ריצ'רד, הנציג היחיד של הקבוצה.

אתמול, שבת שמשית ויפה. עודד וגלי בילו בבוקר ביום ספורט בבית הספר וחזרו מרוצים, למרות או אולי דוקא בגלל, מיעוט המשתתפים. 

בהמשך היום נסענו לפסטיבל פרחים, שוב נעזרים במידע מחוברות ופלאיירים למיניהם. ביחד עם הנרי ויוליה הגענו לעיירונת בשם Ivoti, שחלפנו על פניה פעמים רבות בדרך לגרמדו וקנלה אבל  אף פעם לא נכנסנו. הדרך אל הפסטיבל סומנה בשלטי עץ בצורת פרחים שהוצבו בצידי הכביש הראשי בעיירה שהתגלתה כחמודה להפליא, עם נוף ירוק מסביב ובתים יפים ומטופחים, כיאה לתושבים שרובם ממוצא גרמני. בקצה העיירה פארק לא גדול אך חביב מאוד, בו התקיים הפסטיבל. זהו מעין רחוב ובו שחזור של חיי המתיישבים הגרמנים בעבר.  לכבוד הפסטיבל היה דוכן פרחים גדול ומסודר יפה וסביבו דוכנים נוספים למכירת מוצרי מזון שונים וקצת חפצי אמנות. כל המתחם מקושט ומסודר יפה, עם סידורי פרחים ועציצים בשלל צבעים.

 

נכנסנו גם למוזיאון קטן המדגים את החיים בעבר וראינו בו מטבח ישן עם ארגז קרח, מכונות כתיבה, מכונות תפירה, פטיפונים ושאר גרוטאות. בנוסף הוקמה במתחם במה עליה נגנה להקה חביבה מאחת העיירות הסמוכות. העברנו כשלוש שעות מהנות במקום (אם כי בחלקן הנוער קצת קיטר...), כולל ארוחת צהריים משביעה, עם תחושה כמעט אירופאית. 

בהמשך, נסענו לראות מפל יפה בשם São Miguel הנמצא לא רחוק מאתר הפסטיבל ולסיום  ביקרנו במבשלת קשאסה יפה בה טעמנו, קיבלנו הסברים על אופן היצור, וכמובן שגם רכשנו.

עוד תמונות מהבילוי היומי כאן.

Vale do Taquari

יום הכיפורים עבר כמעט ללא ציון מיוחד. בארוחת הערב ביום ששי נהננו ממרק עוף עם קרפעלך. ביום שבת, כמחווה לרכיבות האופניים הזכורות לטובה מכרמליה ביום הכיפורים, בחרנו באופצית הגלגלים הזו. היה נחמד.

היום נסענו קצת לראות ירוק וכפרים. נסיעה של כשעה וחצי הובילה אותנו לאיזור חמוד ויפה - עמק טקארי, במרכזו זורם נהר טקארי הרחב והשלו. אין הרבה מה לעשות באיזור הזה, אבל היה כיף ומטעין מצברים לראות את כל הירוק מסביב. שדות, גבעות, כפרים, גינות ירק, פרות וכבשים. בעזרת פלאיירים שנאספו בעבר בלשכות מודיעין שונות ברחבי פורטו אלגרה, ניסינו למצוא את מעט האטרקציות שיש בסביבה.

הגענו לאגם חביב  lagoa do Harmonia. הדרך אליו ממש מקסימה, עם נוף נפלא. האגם עצמו חמוד ביותר, לא גדול, עם טיילת לכל אורכו. עשינו סיבוב בטיילת, נחנו קצת בדשא. סביבנו ממנגלים רבים, שומעים מוזיקה גאושית טיפוסית.

בדרך לאגם עצרנו במקום הזוי. בית בודד, בחצרו עשרות כלבים טריטוריאליים ונגריה בה יושב אדם חביב ומכין, משום מה, נעליים מעץ בדוגמת כפכפים הולנדיות, כשסביבו עשרות מכשירי רדיו ישנים. הוא כל כך התרגש כשחתמנו בספר האורחים שלו והוא קרא שאנחנו מישראל. לא נתן לנו ללכת. סיפר את כל קורותיו וקורות אבותיו הגרמנים שהגרו לברזיל. איכשהו הצלחנו לברוח משם, לא לפני שרכשנו נעל עץ  למזכרת.

נקודות עצירה נוספות היו חוות יענים ומבשלת קשאסה וליקרים מסוגים שונים שנמצאת בתוך חווה מקושטת ויפה.

קצת תמונות.

עד כאן, הפוסט המאה שלנו!

הופעות

כמו בתקופה המקבילה אשתקד, גם השנה מתקפת הופעות בפורטו אלגרה. זו כנראה העונה. אחרי הקור של החורף ולפני החום של הקיץ. אנחנו בעד וגם הפעם מנסים להנות מחלק ממבול ההופעות. אז מה היה/יהיה לנו?

מנה ראשונה מופע הקסמים של דיסני אליו הלכנו, גלי ואני עם דפי, ענבר ויואב. לשמוע את דונלד דק מדבר פורטוגזית זו חוויה לא פשוטה... אבל מעבר לכך היה חביב מאוד. תלבושות יפות, קסמים נחמדים. מופע יפה  ומותאם לגילו הצעיר של קהל היעד שהיה מאוד מרוצה. 

למחרת, עודד ואני הלכנו למופע של אריק קלפטון. מופע בן נטו שעתיים, עם תוספת שעתיים בכל כיוון. הוא התקיים במגרש חנייה של מרכז אירועים גדול בקצה העיר שנקרא Fiergs. ביום רגיל הנסיעה לשם אורכת בערך  20 דקות. היינו תמימים וחשבנו שיהיה נוח ומסודר כמו שהיה בשנה שעברה בהופעה המתוקתקת של פול מקרטני. טעינו... בדרך הלוך נתקענו בפקקים של קרוב לשעה וחצי, בסופן מצאנו את עצמנו חונים במגרש חנייה מאולתר, יקר  ולא ממש קרוב למקום המופע (שכאמור הוא עצמו התקיים במגרש חנייה, מה שגזל מן הסתם את כל מקומות החנייה המסודרים באיזור...). בתום הליכה של כעשרים דקות נכנסנו למתחם המופע אחרי בדיקה גופנית קפדנית והשלכת בקבוק המים המאוד חשוד שהיה לי בתיק, לפח. צריך לפרנס את המוכרים מפקיעי המחירים שבשטח המתחם. נכנסנו פנימה כשתי דקות לפני שהמופע התחיל בדיוק מופתי בשעה עשר. בול על השניה. מדהים! כרטיסים למקומות ישיבה, מהם אפשר כנראה לראות את הבמה בנוחות, עלו מאות ריאלים. אנחנו קנינו את הכרטיסים הכי זולים (במחיר קרוב למאתיים ריאל!). בהתחשב בכך ובכניסה המאוחרת שלנו, מצאנו את עצמנו עומדים בין המוני אדם כשמולינו אי שם במרחקים הבמה, אך היא מוסתרת לחלוטין על ידי מבנה שמשמש לתאורה/הגברה וכו'. עודד היה אופטימי ושכנע אותי לנסות להשתחל קרוב יותר, בתקווה להגיע למקום בו כן נראה משהו... אחרי כמה דקות שבהן התקשינו לנשום מרוב דוחק, וכל מה שיכולנו לראות מולינו הוא מאות, אם לא אלפי, עורפים וגבים - חזרנו פחות או יותר לנקודת ההתחלה בה לפחות היה אפשר לנשום, אפילו קצת לזוז ולרקוד והכי חשוב לחזות במופע משני מסכי ענק. סביבנו ניחוחות עשן סיגריות וחומרים נוספים באויר, ומוכרי בירות מיוזעים מנסים לפלס את דרכם בין ההמונים. התנאים ממש לא היו נוחים ולדעתינו גם לא מצדיקים  את המחיר, אבל מהמופע עצמו בהחלט נהננו. השירים מאוד יפים, משולבים בקטעי נגינה מקסימים בגיטרה.

  

בסיום המופע כל עשרות אלפי הצופים גדשו את  פתח היציאה הצר שמשום מה במשך דקות ארוכות היה סגור. עד לאירוע הזה תמיד התפעלנו מהסדר והארגון באירועים שיצא לנו להיות בהם בברזיל. הפעם היה ממש ברדק.  אחרי שהצלחנו להחלץ  בשלום מהמתחם, העברנו כמה רגעים מיותרים בנסיון להזכר איפה החניון שבו השארנו את האוטו... להגיע אליו גם לקח זמן, כמובן, ולקינוח היציאה ממנו היתה פרוייקט ארוך ומייגע... לפחות מצאנו אופצית מילוט מהפקקים בדרך חזרה, חולפים במהירות על פני כמה פאבלות חשוכות, ומשאירים את הברזילאים לעמוד דקות ארוכות באמצע הלילה בכביש הראשי הפקוק. בשעה שתיים לפנות בוקר נפלנו שדודים למיטה. למתחם המופעים הזה אנחנו מקווים לא לחזור.
למחרת בבוקר, להבדיל, באנו לבית הספר לראות הופעה של להקת התיכון, בה נטע חברה. גיטרה בס. חזרנו מלאי גאווה. יש עתיד! (נטע ועודד התחילו לעבוד על מופע משותף של שירי אריק קלפטון. עודד בקלידים, נטע בגיטרה. לא ברור מי כדאי שישיר...)

בשבוע הבא ג'סטין ביבר המתקתק נוחת פה. אף נציג שלנו לא מתכוון להגיע להופעה הזו, אבל הצלחנו לשמח את פאולה, העוזרת שלנו, ואת הבת שלה ויקטוריה שמעריצה את הילדון הזה הערצה עיוורת וחוגגת יום הולדת 12 בשבוע הבא. אירגנו להן, במכירה דרך אתר גרופון באינטרנט, זוג כרטיסים במקומות מועדפים במחיר של כרטיס אחד במקום גרוע. פאולה מספרת שהבת שלה כבר לא ישנה שבוע...

בעוד כשבועיים יוליה ואני נבלה בהופעה של רוברטו קרלוס, שהופיע לא מזמן בירושלים (מופע שאמור להיות משודר בברזיל לקראת כריסמס). עודד יבלה בקנדה באותו זמן. למען האמת אני לא ממש מכירה שירים של הזמר המדובר. אולי אני אצליח להשלים קצת פערים בעזרת האתר הזה , אם כי כמות השירים גורמת לי לחולשה קלה. מה שלא יהיה, סביר להניח שנהנה מהאוירה. והכי חשוב, ההופעה הזו לא במגרש החנייה המפוקפק, אלא באולם הכדורסל של קבוצת אינטרנסיונל, וגם העלות סבירה. לשנה הבאה בקיסריה!