שביעי לספטמבר, יום העצמאות של ברזיל. מבחינתינו יום חופש. יצא השנה ביום רביעי, לא לפה ולא לשם, לא מתחבר לסופשבוע. לא נורא, גם יום חופש באמצע השבוע מתקבל בברכה.
פתחנו את היום ברכיבת אופניים זוגית, עודד ואני, בפארק בו רכבנו בסופש עם הבנות בעוד הן נשארו לחמם את המיטות בבית ולהשלים שעות שינה. בהרכב חסר הרכיבה מהירה יותר, ומגיעים רחוק יותר. היה תענוג. תכננו לסיים את הרכיבה באיזור Usina do Gasômetro ולחזור הביתה, אבל שם חיכתה הפתעה. הגענו בדיוק לתחילתו של מצעד צבאי ליום העצמאות. מאות, אם לא אלפי חיילים, מכל המינים והגילאים, מילדים קטנים משועשעים ועד פנסיונרים עוטי ארשת חשיבות. כולם צועדים בסך עם מדים צבעוניים, עם תזמורת, עם טנקים, עם סוסים... מה הצבא הזה עושה ביומיום, מי יודע? ושוב נותר לנו רק להגיד, הלואי עלינו.
בצהריים, התכנסנו אצלנו, יחד עם משפחת קורש, לארוחת צהריים אחרונה עם רות ויובל שמחר חוזרים לארץ! בסיומה נסענו עם יובל ורות לבדוק מה קורה השנה בעיר בתי העץ של הגאושוס שנבנית מדי שנה בתחילת חודש ספטמבר לקראת החגיגות המקומיות הקרויות פרופיליה, אשר נחגגות בעשרים לספטמבר. הבנות שמחו לותר על התענוג המפוקפק (בוץ, המון אנשים, בלאגן, עשן...) ובחרו באופציה הביתית. גלי אצל ענבר ויואב, נטע ויפעת בבית.
אנחנו מבחינתנו נהננו מאוד מהבלאגן האותנטי של הקאובואים המקומיים. אפילו ניכר שיפור משנים עברו, והמעברים הבוציים כוסו השנה בחצץ. בגלל יום החופש, המקום היה מפוצץ באנשים. חלקם בבגדי הגאושוס המסורתיים, חלקם כמונו באו רק לראות. כצפוי, מכל פינה היתמר עשן, ותחתיו ניצלו נתחי בשר רבים. גם מקומן של התרנגולות המקושטות לא נפקד.
בחלק מבתי העץ מוזיקה גאושית חיה, עם כבוד גדול לאקורדיון, וזוגות מפזזים בחן לצלילי המוזיקה ששמענו מוצלחות ממנה.
בשנה שעברה ביום העצמאות סיימנו חופשה מוצלחת ביריד נעליים (דפי ואני בקניות זריזות. עודד, סער והילדים בהמתנה עצבנית משהו) מסתבר שבכל שנה בתחילת ספטמבר היריד מתקיים למשך מספר ימים. השנה יוליה, הדס ואני דגמנו אותו יום לפני יום העצמאות, בעוד הילדים בבית הספר והבעלים בעבודה. היה נינוח, מהנה ופורה מאוד. אין ספק שנעליים הן בין ענפי הייצור היותר מוצלחים בברזיל ובהחלט ראויות לציון במסגרת חגיגות העצמאות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה