לא סוד שלוחות הזמנים פה, של כולנו כמשפחה ושל כל אחד בנפרד, שונים מאלו שהתרגלנו אליהם בארץ. עודד ממשיך פחות או יותר באותה מתכונת, למעט סופי שבוע שמוקדשים יותר מפעם לבילויים משפחתיים. הבנות עברו משישה ימי לימודים קצרים לחמישה ארוכים שכוללים ארוחת צהריים וחוזרות מהם הביתה קצת מותשות בערך בשעה ארבע, אם לא ממשיכות לאיזשהו חוג או לביקור אצל האורתודנט. יפעת הצטרפה אתמול אל נטע ולמשפחת עונדי הגשרים!
אצלי כנראה השינוי הכי גדול. מתיזוז בין חמש מקומות עבודה שונים שנדחסו בשעות בהן הבנות היו במוסדות החינוך (איך עשיתי את זה...?!) זכיתי בשבע שעות חופשיות, חמש פעמים בשבוע. גם מינון עבודות הבית ירד פלאים עקב נוכחותה של פאולה בחיינו יומיים בשבוע. בדרך כלל השעות החופשיות האלו גורמות לעונג רב. מדי פעם מבצבצת תחושת סתמיות וגעגוע לפעילויות של מבוגרים שיש בהן תועלת (בשביל מה הזעתי שש שנים בטכניון...?). הידיעה שכל זה זמני מאזנת בין התחושות. אז איך מעבירים את הזמן? ספורט, שיעורי פורטוגזית, התנדבות בבית הספר (ספריה וקצת לימוד), הכרת העיר וסידורים, תכנון טיולים, מדי פעם התנסות קלה ביצירות למיניהן (עד כה ברזומה סריגה, הכנת מגנטים והכנת כרית. מינימלי.) ומפגשים עם בנות נוספות שהתגלגלו לפורטו אלגרה מרחבי העולם ונמצאות במצב דומה. כבר קראתם על מועדון הסריגה. היום בנות המועדון ואורחות נוספות התכנסו אצלינו לבוקר נעים של מפגש חברתי ויצירה, במהלכו קשטנו חולצות בשלל דוגמאות ויצירות, כל אחת כיד הדמיון הטובה עליה. קבלו את הנבחרת ואת היצירות. ממני והלאה בכיוון השעון:
מריאני מגרמניה, מקי מארה"ב, סופיה ממקסיקו, אווה מספרד, מרתה, אשת הקונסול הכללי של אורוגוואי בפורטו אלגרה, שהגתה והדריכה את הפעילות, יוליה ורות מכוחותינו בישראל, לאורה מאיטליה ונאדין מגרמניה. השתתפו, אבל לא נשארו לתמונת המחזור (החולצות שלהן כן!), גם אמבר וג'יני מארה"ב.
אצלי כנראה השינוי הכי גדול. מתיזוז בין חמש מקומות עבודה שונים שנדחסו בשעות בהן הבנות היו במוסדות החינוך (איך עשיתי את זה...?!) זכיתי בשבע שעות חופשיות, חמש פעמים בשבוע. גם מינון עבודות הבית ירד פלאים עקב נוכחותה של פאולה בחיינו יומיים בשבוע. בדרך כלל השעות החופשיות האלו גורמות לעונג רב. מדי פעם מבצבצת תחושת סתמיות וגעגוע לפעילויות של מבוגרים שיש בהן תועלת (בשביל מה הזעתי שש שנים בטכניון...?). הידיעה שכל זה זמני מאזנת בין התחושות. אז איך מעבירים את הזמן? ספורט, שיעורי פורטוגזית, התנדבות בבית הספר (ספריה וקצת לימוד), הכרת העיר וסידורים, תכנון טיולים, מדי פעם התנסות קלה ביצירות למיניהן (עד כה ברזומה סריגה, הכנת מגנטים והכנת כרית. מינימלי.) ומפגשים עם בנות נוספות שהתגלגלו לפורטו אלגרה מרחבי העולם ונמצאות במצב דומה. כבר קראתם על מועדון הסריגה. היום בנות המועדון ואורחות נוספות התכנסו אצלינו לבוקר נעים של מפגש חברתי ויצירה, במהלכו קשטנו חולצות בשלל דוגמאות ויצירות, כל אחת כיד הדמיון הטובה עליה. קבלו את הנבחרת ואת היצירות. ממני והלאה בכיוון השעון:
מריאני מגרמניה, מקי מארה"ב, סופיה ממקסיקו, אווה מספרד, מרתה, אשת הקונסול הכללי של אורוגוואי בפורטו אלגרה, שהגתה והדריכה את הפעילות, יוליה ורות מכוחותינו בישראל, לאורה מאיטליה ונאדין מגרמניה. השתתפו, אבל לא נשארו לתמונת המחזור (החולצות שלהן כן!), גם אמבר וג'יני מארה"ב.
בהמשך, החולצות ימסרו כמתנה לילדים משכונות עוני (פבלות) בעיר!
נדמה לי שיש על פעילותך ערוץ שלם בטלויזיה..."ערוץ החיים הטובים"
השבמחקלא תרצו לחזור בקצב הזה...
שנה טובה טובה טובה,
הזהבים.