אחרי חודש הבריאות האינטנסיבי ולפני התחלת חוג אורתודנטיה דו שבועי לנטע (החל משבוע הבא!), חשנו צורך עז להתאוורר קצת ולצאת אל הטבע. ההזדמנות לא אחרה לבוא. יום חמישי היה חג נוצרי כלשהו, לא ממש חשוב איזה, העיקר שיש חופש מהעבודה ומבית הספר. יום ששי גשר מהעבודה, בבית ספר לא, לא נורא... חיכינו לתחזית מזג האויר וממש ברגע האחרון, כשהיה נראה שהיא לטובתנו, הזמנו מקום בפוסדה באיזור שנקרא Quarta Colônia ונמצא במרחק כארבע שעות נסיעה מפורטו אלגרה. שמנו עין על האיזור הזה כבר מזמן. הוא אמנם לא על מסלול התיירות העולמי, בקושי על המסלול הברזילאי, אבל משהו בו קסם לנו. דודי וטל (את דודי הכרתם בפוסט על ליל הסדר, וטל היא בת זוגו), שגרים בעיר סמוכה לאיזור, הצטרפו להמלצות. מדובר על איזור כפרי, שבסוף המאה ה -19 הגיעו אליו מהגרים מאיטליה. שמו - המושבה הרביעית - נובע מכך שהוא האיזור הרביעי, מבחינת ציר הזמן והמקום, בו התיישבו איטלקים בריו גרנדה דו סול.
יום חמישי היה יום שמשי בלי פיסת ענן בשמיים. מושלם! התחלנו את החופשה בעצירה בעיר שנמצאת בדרך, סנטה קרוז דו סול. כנראה שרוב תושביה מתפרנסים מעבודה באחד מעשרות מפעלי הטבק והסיגריות שסביבה...עיר חמודה, רחוב ראשי יפה, כנסיה גדולה ופארק חביב במרכז העיר. בגלל החג רוב החנויות היו סגורות, אבל למזלנו המסעדות פתוחות. יש במה לרפד את הבטן, לפני שממשיכים הלאה.
בערך 20 קילומטר לפני הפוסדה, הגענו לגשר מעל נהר גדול וגילינו שאין גשר - התמוטט... מה עושים? נוסעים בעקבות שלטים שמכוונים לדרך עפר עוקפת ומקווים לטוב. השלטים מכוונים לנקודה בה אפשר לחצות את הנהר עם מעבורת, אבל למה שבברזיל דברים יסתדרו בקלות? לא מתאים... יותר מתאים שיהיה תור ענק של מכוניות ומשאיות שמחכות לחילוץ של איזו משאית שנתקעה בכניסה לנהר. כולם המתינו בסבלנות, חלק מהאנשים יצאו מהרכבים והתיישבו על כסאות מתקפלים בדשא... מחכים... זה נראה ככה:
לנו זה ממש לא התאים... עודד יצא לברר מה קורה אצל זוג שוטרים שעמדו שם ואולי ניסו לנהל את העניינים. הם הסבירו שהבעיה תיפתר אולי עוד שעה או שעתיים. בברזיל שעה או שעתיים יכולות גם להיות ארבע שעות וגם יותר. אבל בערך באותה נשימה הם גם הסבירו על דרך עוקפת לדרך העוקפת, עוד שביל עפר, וכמה קילומטרים ומתחברים חזרה ליעד שלנו. מיד עשינו אחורה פנה, ותוך זמן סביר ביותר הגענו לפוסדה. הברזילאים שחיכו שם על גדות הנהר, אולי עוד מחכים...
הפוסדה שבה הזמנו מקום היא היחידה באיזור שיש לה אתר באינטרנט... והוא מקסים. עודד הציע להנמיך ציפיות, אז הנמכנו... ולא התאכזבנו. להיפך!!! זו הפוסדה הכי יפה שהיינו בה עד כה! מבנה אבן עתיק משופץ, וסביבו עוד כמה בניינים מודרניים יותר שבכל אחד מהם כמה חדרים. המבנים מוקפים בצמחיה מדהימה, דשא רחב ידיים, שבילים מרוצפי אבן, והמוני עצי פרי - פקאן, אבוקדו, עצי הדר מכל מיני סוגים, ועוד כמה עצים שלא זיהינו. התאהבנו במקום ממש ממבט ראשון! נשארה שעה עד שיחשיך, זרקנו את המזוודות בחדר ורצנו החוצה להספיק להנות מהסביבה. קטפנו ואכלנו עשרות קלמנטינות, התלהבנו מכל ספסל ופרח שהיו שם, מהנוף ומהאויר הצלול והמדהים. כשהחשיך, עברנו לטורניר פינג - פונג סוער, ובערב התענגנו על ארוחת ארבע מנות קסומה שהוגשה במסעדה של המלון. אין תפריט. כל ערב מגישים מנות אחרות. זו היתה ללא ספק הארוחה הכי טעימה שאכלנו בברזיל!! חזרנו על החוויה גם בערב השני, לארוחה הזו הצטרפו גם דודי וטל, וכדי לשמר קצת מהתענוג עודד צילם את המנות הטעימות והיפות. הבנות אכלו תפריט שונה, אבל איכותי גם הוא, עם צ'יפס שהן אמרו שהוא הטוב ביותר שהן אכלו אי פעם!
ביום ששי מזג האויר התהפך לחלוטין וכל היום לא הפסיק לרדת גשם. תכניות לטיולים במפלים שבסביבה נגנזו, ובמקום זה הסתובבנו עם האוטו, יוצאים פה ושם רק לכמה רגעים. מבחינת נופים האיזור מהמם ביופיו - גבעות, נחלים קטנים, צמחיה וחקלאות בכל גוון של ירוק שרק אפשר לחלום עליו ועיירות קטנות. הזכיר לנו קצת את איזור היער השחור שבגרמניה, אבל להבדיל... הכבישים בחלקם דרכי עפר, העיירות חמודות אבל חסרות ליטוש עם בתים שחלקם יפים וחלקם מטים ליפול, חנויות שדמיינו שיהיו מעדניות משובחות התגלו כמכולות זעירות עם שתי שורות מדפים ועליהן קצת עוגיות וכמה צנצנות דבש... בקיצור, הרבה פוטנציאל לא ממומש.
היום, יום חזרתנו, שוב יצאה השמש. המשכנו בסיבוב בין העיירות, הפעם בצד אחר של האיזור, אותו הרושם כמו אתמול. חזרנו לקראת ערב הביתה, ועודד ארגן ארוחת ערב טעימה בהשראת המסעדה של הפוסדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה