נראה לי שבסוף החודש לא נוכל לראות יותר צבעי ירוק וצהוב... אבל בינתיים אנחנו עוד מתרגשים מהענין. אתמול מירב ואני נסענו לבילוי של בוקר בסנטר, משוטטות בין חפצים ואנשים בצבעי ירוק וצהוב. שמחנו לראות שבככר הסמוכה לשוק התקינו מסכי ענק להקרנת המשחקים. לא נשארנו לראות, צריך לאסוף את הילדים מוקדם מבית הספר... כשעה לפני שהמשחק התחיל התנועה בעיר נהייתה עצבנית ביותר, בסופרמרקט שליד בית הספר תורי ענק... אנשים קונים פיצוחים לצפיה במשחק...
נטע נשארה לראות את המשחק עם חלק מילדי בית הספר, מועצת התלמידים ארגנה פינת ברזיל נחמדה לכבוד האירוע. יפעת הלכה אל עדן, שתיהן לא ממש התעניינו במשחק, עודד ועוד כמה ישראלים צפו במשחק בבית של יובל, ומי היה מאמין שדוקא אני, שהספורט הזה הוא לגמרי ממני והלאה, אתגלגל לראות את המשחק עם ברזילאים אותנטיים?
לגלי היה מפגש עם קלינאית תקשורת שהתחיל רבע שעה אחרי שהמשחק התחיל... בדקתי שלוש פעמים שהמפגש מתקיים למרות המשחק, וכן... הבחורה לא מתעניינת בכדורגל, אולי הברזילאית היחידה בסביבה... אז נסענו. נסיעה שבדרך כלל אורכת 20 דקות נמשכה פחות מחמש דקות. העיר בעוצר!!! אין מכוניות בכבישים, אין אנשים ברחובות, כל החנויות סגורות... יום הכיפורים! המקומות הפתוחים היחידים הם בתי קפה, מסעדות, פאבים וכו' בהם אנשים מתכנסים לראות את המשחק ביחד. השארתי את גלי במפגש ונכנסתי לקניון הסמוך לחוות קצת את החוויה. גם פה הכל נטוש. רק מאבטחים שלא הצליחו להשתחרר מהמשמרת שלהם, עומדים ובוהים בטלוויזיה הקרובה שהצליחו למצוא. אבל בקומת המזון המהיר עשרות אנשים. חלקם בבגדים בצבעים הנכונים, חלקם לא, כולם אוכלים, שותים ומסתכלים על מסך גדול שהותקן שם. הספקתי לראות את הגול הראשון שברזיל הבקיעו, אני מניחה שהצעקות והשמחה שהיו שם מזכירים מה שקורה בארץ במשחקי כדורגל... האמת, נחמד מאוד ושמח מאוד!
הספקתי להוציא את גלי מהמפגש ולהגיע לבית הספר כמה רגעים לפני שהסתיים המשחק ולצלם קצת את ילדי וצוות בית הספר צופים במשחק בצוותא, צבועים כמו אינדיאנים...
ומכל הלב, אנחנו מאחלים לברזיל היקרה להמשיך ולנצח במשחקים, להעפיל לגמר וגם לנצח בו. אם זה יקרה, 200 מיליון ברזילאים יחגגו איתי יום הולדת עגול....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה