רפטינג וחנוכה

סוף השבוע הנוכחי שמשי ויפה. החלטנו להשלים את החסר מהסופש שעבר בו תכננו בדרך לגראמדו וקנלה לעשות רפטינג ועקב תנאי מזג האויר החורפי שהיה לא עשינו.
אז נסענו שעתיים לכל כיוון, אבל היה שווה כל רגע. הדרך מקסימה, הפעם יכולנו לראות את הנוף – הרים, ירוק, פרות, סוסים...
הגענו למתחם שבו כמה חברות של רפטינג מציעות את שירותיהן וממוקמות סביב מדשאה נחמדה, איזור לקמפינג, איזור לפיקניקים וקצת שבילים לטיולים ביער ועל גדת הנהר.
התחלנו את הבילוי בפיקניק (שאריות של כל ארוחות חג החנוכה...) והמשכנו ברפטינג מענג ביותר.
חמושים בקסדות, חגורות הצלה ומשוטים ואחרי שלא הבנו כמעט מילה מההסברים שניתנו בפורטוגזית, עלינו עם חבורה עליזה ורעשנית של כשלושים בני נוער ברזילאיים למשאית שלקחה אותנו ואת הסירות לתחילת המסלול. שם התלווה אלינו לסירה המדריך היחיד שידע לדבר קצת אנגלית ונווט אותנו בהצלחה מרובה (היינו כמעט הסירה היחידה שלא התהפכה לאורך כל המסלול) במשך כשעה וחצי בנהר פראנינה, מוקפים בעצים יפים, פרפרי ענק צהובים והמון מים שוצפים.
פעמיים עוצרים ויורדים מהסירות – פעם אחת לקפיצה אל המים ופעם שניה למקום שבו נסחפים עם הזרם לאורך כמה מטרים בציפה על הגב ו/או התהפכויות למיניהן.
מרוב הנאה, חרגנו ממנהגינו וקנינו דיסק עם תמונות... מצורפות להנאתכם.
הוספנו גם קצת תמונות של חנוכה וסוף שנה:
גלי שרה עם ילדי הגן שירי חג המולד בכנסיה הסמוכה לבית הספר... מחזה סוריאליסטי למדי
נטע ושניים מבני כיתתה, פליפי וגילרמי, מלווים בגיטרה את שאר ילדי הכתה ששרים באסיפת הסיום בבית הספר
יפעת מקבלת מהמורה שלה תעודת הערכה על השתפרות מרשימה באנגלית באסיפת הסיום
וקצת תמונות מהדלקת נרות עם משפחות יהודיות תושבות פורטו אלגרה.
קישור לתמונות:

http://picasaweb.google.com/dancygier/200902#

כריסמס וחנוכה בגרמדו וקנלה

את סוף השבוע האחרון בילינו ביחד עם משפחת גרוסמן בעיירות גרמדו וקנלה שבהרים, מרחק של כשעתיים נסיעה מפורטו אלגרה. אילו שתי עיירות מתוקות ביותר שנבנו על ידי גרמנים, ולמרות שהן בברזיל האוירה בהן אירופאית, עם בתי עץ חמודים, מרפסות, פרחי הורטנזיה פורחים בשלל צבעים בכל פינה, מסעדות פונדו – ממש שוויץ בדרום אמריקה, ובנוסף הרבה טבע יפה מסביב.
לכבוד חג המולד שתי העיירות האלו מתקשטות בצורה מדהימה ונסענו לראות את הקישוטים ולחוות את אווירת החג. מקומות הלינה ומופע זיקוקים בשבת בערב הוזמנו כבר לפני כחודשיים.
כמו שאתם יודעים, דצמבר פה אמור להיות קיץ. לרוע מזלנו נפלנו על סופשבוע חורפי במיוחד, גשום וסוער, אוירת כריסמס אירופאית אמיתית (רק שלג היה חסר....) הצלחנו בין הטיפות להנות מהמראות והקישוטים. תכניות לבילויים באתרי טבע מסביב בוטלו לגמרי, ומצאנו את עצמנו בעיקר עוברים מחנות שמונצעס אחת לשניה וממסעדה לבית קפה, ובין לבין נהנים מהדקורציה המדהימה.
הקישוטים ברחובות פשוט יפהפיים, גם ביום אבל בעיקר בלילה כאשר אלפי מנורות בצורות שונות ומשונות ושלל צבעים נדלקות. העיירות מלאות בעצי אשוח, מלאכים, סנטה קלאוסים, איילים ומה לא?
עקב תנאי מזג האויר היינו בטוחים שמופע הזיקוקים יבוטל, מכיון שהוא מתקיים בחוץ מסביב לאגם. התקשרנו שלוש פעמים לבדוק אם יש מופע או לא, וכל פעם ענו שעוד לא יודעים. שעה לפני ההתחלה אמרו שיחליטו רק בזמן אמת... טוב, נו, ברזיל... אז הגענו – חמושים במעילים, מטריות ומעילי ניילון שכל האנשים בעיירה הסתובבו איתם בימים האלו, ישבנו קפואים מקור – והיה מופע, אחלה של מופע, עם מזרקות, זיקוקים מדהימים, אש על פני המים, שירים, מקהלה... מאוד מאוד יפה!
בראשון בבוקר, כשהשמש קצת יצאה, יצאנו מהמלון ונפלנו במקרה על מצעד צבעוני ונחמד עם תזמורת ושלל דמויות, שהסתובבו ברחובות העיירה קנלה, ועשו שמח.
כמובן שלא שכחנו את חג חנוכה, ובכל ערב הדלקנו יחד עם משפחת גרוסמן נרות בכמה חנוכיות. לביבות וסופגניות לא היו, עם זה נחכה להדלקת נרות בבית בהמשך השבוע. שיהיה לכולם חג אורים שמח!!!
תמונות מייצגות, מבין העשרות שצלמנו, כאן:

http://picasaweb.google.com/dancygier/ChristmasInGramadoAndCanela#

Halloween

חג הלואין הוא לא חג ברזילאי מסורתי, כפי שהסבירו לנו, אבל היות ובית הספר אמריקאי זכינו לציין את החג החביב במספר אירועים.
נטע יצאה עם בנות כתתה לערב של איסוף ממתקים בשכונה שבה גרה אחת הבנות, שברה את השיניים בלחזור פעמים רבות על הפתגם: דוסס או טרבטורס, משהו כזה... בקיצור – ממתק או תעלול בפורטוגזית. חזרה שמחה ומרוצה עם דלעת פלסטיק עמוסה לעייפה בממתקים מסוגים שונים.
ביום ששי החל משעות הצהריים אולם הספורט של בית הספר התקשט בדלעות וכרזות מפחידות והוצבו בו מתקנים שונים, חלקם כיפיים וחלקם מפחידים, להנאת הילדים. הילדים, המורים וחלק מההורים, הגיעו בשלל תחפושות – רובן על טהרת המכשפות, ערפדים ושלל יצורים. היה חם ודביק – אבל אושר גדול לילדים.
שבת בערב – אצל מריאני ודירק הגרמנים – מסיבת הלואין למבוגרים בלבד. מריאני קשטה את הבית בכשרון רב עם דלעות בשלל גדלים וצורות, קורי עכביש משתלשלים מהתקרה ועוד ועוד. גם האוכל כלל מוטיבים הלואיניים – גואקמולי מקושט במעין קורי עכביש, קרקרים בצורת רוח רפאים ואיך אפשר בלי בשר על האש (צ'ורוסקו). הקינוחים – מפתיעים ומדממים... למי יש אומץ לאכול עיניים מלאות נימים אדומים? או אוזן מלאת שעווה? ומה לגבי אף עם נזלת? או אצבעות קצוצות? המראה דוחה – הטעם מצוין, על טהרת המרציפן, ריבת חלב ושאר מתוקים. בתיאבון...

תמונות להנאתכםhttp://picasaweb.google.com/dancygier/Halloween#

החתונה

אחרי 6 שבועות ב AEL, קיבלתי הזמנה לחתונה. באלביט הייתי רגיל לקבל הרבה הזמנות. כאן חשבתי שלפחות מזה יהיה פטור.
אז מה קורה בחתונה ברזילאית – האמת – כלום.
נפגשים בכנסיה. 9:30 בערב. לאחר שכל המכובדים נכנסים צועדים החתן והכלה שלובי זרוע כאשר לפניהם – צמד ילדים קטנים בבגדים זהים. הצעידה כמובן לצלילי מרש החתונה. אחרי טכס דומה לשלנו מסיימים בשיר נוסף – Yesterday של החיפושיות. לא – זה לא ניתi לבחירה. תמיד אותו השיר.
לבוש – כל הגברים חליפות ועניבות. פק"ל. הנשים – כולן היו במספרה בבוקר – צבע בשיער, איפור, ציפורניים, תסרוקות ושמלות שחבל על הזמן. כולן קופאות מקור אבל העיקר להראות טוב.
לאחר הטקס נוסעים למסעדה להמשך החגיגות ממתינים כחצי שעה עד שהזוג המאושר מגיע. השעה 22:00 ולא אכלנו כלום. מלצרית עוברת עם סנדביצ'ונים זעירים בגודל של קרוטונים. לפני הכניסה המלכותית עוד רואים קליפ עם קצת תמונות מהילדות ואח"כ מקבלים במחיאות כפיים סוערות את החתן והכלה. לאחר שהם נכנסים הם והוריהם מקבלים מהמלצר הראשי צלחות והולכים לבחור אוכל. הבעיה שהם לא אוכלים אותו אלא רק מבצעים "פתיחה" רשמית של המזנון. רק לאחר שהם לקחו אוכל מותר לגשת. אבל רגע... יש סדר בבלגן. קודם כל חייבים להצטלם עם החתן והכלה. הם עומדים בכניסה, שולחן שולחן עובר על מנת ולהצטלם ורק אז באמת מותר לאכול. מזנון אחד קטן משרת 200 מוזמנים ש.... עומדים בתור ארוך ומתפתל על מנת ולקחת אוכל. בינתיים ממשיכים הצילומים ורק אחר כך החתן והכלה לוקחים אוכל על מנת ולאכול.
אז מגיע קטע הזוי שני. חולצים נעל אחת של הכלה ונעל אחת של החתן, עוברים עם שתיהם בין השולחנות וכל המוזמנים צריכים לשים כסף בנעל. אחרי שגמרו לאסוף מכריזים כמה כסף יש בכל אחת מהנעליים – כמו חתונה גרוזינית.
אחרי שכולם סיימו לאכול מתחילים לחלק כוסות שמפניה. עד שלא מחלקים לכולם אי אפשר לשתות. מלצר אחד עובר ומחלק – מה שלוקח כ 20 דקות בערך.
אחרי שמרימים לחייים מגיע הקטע המרגש של הערב אליו כולן ציפו – זריקת הזר.
כל הבנות הרווקות רצות למרכז העולם, דוחפות אחת את השנייה על מנת ולזכות במקום אטרקטיבי – מרימות שתי ידיים גבוה ומחכות. הכלה, עם הגב לקהל ממתינה ולספירת שלוש של הכרוז זורק את הזר. אין מאושרת מזו שתופסת...
2:00 בלילה. נמאס מהחתונה. הולכים הביתה

Cambara Do Sul

היום חזרנו מחופשה ראשונה שלנו בברזיל, שכללה לינה!! חג נוצרי כלשהו, לא ברור לנו איזה, האריך את סוף השבוע גם בבית הספר וגם בעבודה.
יצאנו ביום ששי בצהרים לכיוון עיירה בשם קמברה דו סול שנמצאת בהרים, במרחק נסיעה של כשלוש שעות מפורטו אלגרה. בברזיל כמו בברזיל, הנסיעה התארכה ליותר מחמש שעות. מאושרים מהניווט המוצלח שלנו, הופתענו למצוא את עצמנו אחרי כשעתיים בכביש הנכון אבל מול מחסום – שיבושים בכביש, אי אפשר לסוע. אחורה פנה וסיבוב של שעתיים מיותרות בדרך עוקפת הביאו אותנו בסופו של דבר למחוז חפצנו – בשעות הערב ובחושך מוחלט – עם שלוש ילדות מרוטות ורעבות... פריקת חפצים מהירה וריצה למסעדה הראשונה שמצאנו בעיירה – האוכל היה לא רע בכלל... סלטים, פסטות, בשרים על האש.
אז ההתחלה לא היתה משהו – אבל ההמשך מצוין. ישנו בפוסדה (השם המקומי לצימר) נעימה ונוחה, ספונת עץ – בכל זאת חג סוכות... בבוקר קמנו וראינו איפה אנחנו נמצאים – מתחם דשא מטופח ובו עשר בקתות עץ חמודות ומבנה ראשי עם חדר אוכל לארוחות בוקר, ג'קוזי, פינות ישיבה שונות והמון קישוטים בסגנון כפרי. הנוף מסביב ירוק ודשן – גבעות חמודות, צמחיה מעניינת, פרות, סוסים... העיירה עצמה קטנה עם לוק של מערב פרוע והרגשה של חזרה אחורה בזמן כמה עשרות שנים – רחוב ראשי מאובק, כמה חנויות לא ברורות, בתי עץ חצי מתפרקים וכמה מסעדות.
אבל הקטע העיקרי של המקום הוא הקניונים והמפלים שסביב העיירה – יש כמה אבל אנחנו בחרנו לטייל בשני המוכרים יותר – איטמבזיניו ופורטלזה. טיולים רגליים לא קשים מדי בנוף מקסים ומראות מדהימים של קניונים עוצרי נשימה בגובהם וברוחבם, מפלים שוצפים וקוצפים, הרבה עצי ארקוריה ושלל עצים וצמחים נוספים. נהננו מכל רגע!! ארוחות הבוקר בפוסדה היו מענגות, צהרים פיקנקנו, ובכל אחד משלושת הערבים הצלחנו לאכול במסעדה אחרת למרות מיעוט המסעדות בעיירה.
בערב השני, הופתענו למצוא את עצמנו בדרך חזרה לפוסדה בתוך שיירה של מכוניות שנסעה לאיטה ואולצה לעצור ליד כומר שהשפריץ על כל מכונית מים ונשים שחלקו צמידים עם צלב – לך תסביר להם שאנחנו יהודים... עשינו כמו כולם וברחנו משם.
בערב השני השתעשענו מנגן אקורדיון שהופיע במסעדה בה אכלנו, עם שירים שכללו חיקויים של חיות ושאר סלסולים.
תמונות כאן
http://picasaweb.google.com/dancygier/CambaraDoSul#

מחכים לחופשה הבאה...

ראש השנה 2009/חגיגות הפרופיליה

בצירוף מקרים חיובי ביותר יום ששי, ערב ראש השנה, היה יום קצר בבית הספר בעקבות חג שנקרא פרופיליה.
היום התחיל בטכס לכבוד החג, שמסמל נסיון של ריו גרנדה דו סול (האיזור בו נמצאת פורטו אלגרה) להתנתק מברזיל (לא הצליחו...). ההורים הוזמנו לטכס, וילדי בית הספר לבשו בגדים מסורתיים של גאוצ'וס ופרנדות – המתיישבים של פעם, או במילים שלנו – בית קטן בערבה... הבנים עם מגפיים, מכנסי בוקרים, חולצות לבנות ועניבות. הבנות עם שמלות צבעוניות מתנפנפות וסיכות פרחים בשערות. כולם רוקדים ושרים.
גלי קבלה שמלה אדומה מאחת החברות בגן, השקעתי בקנית סיכת פרח בחנות של גאוצ'וס בדאון טאון, צרפנו גרביונים ונעלי בובה – קבלנו פרנדה אמיתית שרקדה לצלילי מוזיקה ברזילאית עם גאוצ'ו מלוכסן עיניים בשם ליאו, יחד עם כל ילדי וצוות הגן.
הכתה של יפעת שרה ודקלמה בפורטוגזית. יפעת קבלה שחרור בכתב מהמורה ולא השתתפה, אבל צלמה ותעדה.
תלמידי השכבה של נטע, עקב גילם המופלג, היו פטורים מהתלבושת ורק צפו בטכס.

בערב עברנו לארוחת ראש השנה יחד עם כל עובדי אלביט שנותרו בעיר: משפחת גרוסמן (איציק, מירב, הדר, אופק ועדן) ואיילת אחות של מירב שהגיעה מישראל יומיים קודם, אצל הנרי ויוליה הותיקים שבחבורה (כבר שנתיים בעיר). יוליה, מירב ומיכל חלקו מטלות אוכל מראש ובתפריט: מרק עוף עם שקדי מרק של אסם (מירב, אחלה מרק!), סלט כרובית, סלט אבוקדו, סלט חסה, חלות תוצרת מיכל (התאמנתי שבוע בהתאמת המתכון הישראלי למצרכים ולתנור הברזילאיים... ועדיין יש מקום לשיפור), עוף עם תפוחי אדמה, אורז עם הפתעות, דגים מכל הסוגים והמינים שיוליה הכינה, ושלל קינוחים שגם להם יוליה אחראית – עוגת דבש, קוגל, סלט פירות ואפילו היו עוגיות דבש של שמו (איילת הביאה...). היה טעים ביותר!!!

יום החג עצמו עבר בעיקר בהמשך סידור הבית...

יום החג השני עבר בבילוי עם הנרי ויוליה – ארוחת צהרים משותפת אצלנו (פעם ראשונה שארחנו פה!! איזה אושר!!) ואחריה נסענו כולנו לראות חגיגות של גאוצ'וס לכבוד חג הפרופיליה, במתחם אינסופי שבנו בקרבת מפרץ הגויבה. בדרך אל ומהמתחם הרווחנו גם הצצה על הנוף היפה, כולל שקיעה מרשימה.המתחם המדובר כלל עשרות, אם לא מאות, בתי עץ ובכל אחד מהם אוכלים, שותים ורוקדים לצלילי מוזיקה ברזילאית קצבית (בחלק מהבתים מוקלטת ובחלקם הופעות חיות של מיטב להקות האיזור) בתלבושות הגאוצ'וס והפרנדות. מה שותים? בירה בעיקר. מה אוכלים? בשר בעיקר, מכל הסוגים, הגדלים והמינים. בכל פינה בשר על האש, עשן מתמר מכל עבר... ופה ושם מבחינים גם בבשר שבדרך לאש, עדיין חי ונושם. אלפי אנשים מסתובבים בין הבתים האלו, חלקם רכובים על סוסים, ילדים מתרוצצים, בין לבין יש גם קצת בתים שמשמשים כחנויות לממכר מוצרי ובגדי גאוצ'וס ודוכני מזון בודדים של אוכל שאינו מן החי... בקיצור, שמח ואותנטי ביותר, התנאים התברואיים, לעומת זה, לא משהו... (איפה הקולגות שלי מהמחלקה לבריאות הסביבה?)

תמונות - כאן http://picasaweb.google.com/dancygier/2009#

Rua Freire Alemao 906

אחרי חודשיים, כמובטח, פרק הנדודים נגמר, וסוף סוף התאחדנו עם חפצינו וסדרנו אותם ברווחה בדירתנו השכורה בפורטו אלגרה, משתאים איך כל זה הצליח קודם להכנס לדירה באלכסנדר ינאי...
נרשמה התרגשות גדולה למראה המיטות, הפופים השונים שקבלנו במתנה (תודה!), הספרים למיניהם, ואפילו חפצים פשוטים כמו סירים ומחבתות מלאו אותנו בשמחה אחרי שבמשך שבועות הסתפקנו בבישול ארוחות בסיר אחד ומחבת אחת.

כולם מוזמנים לבקר, הדירה נמצאת ברחוב Freire Alemao 906/901
למה 906? לא, אין ברחוב הזה יותר מ – 450 בתים. המספור פה מוזר ביותר, וכמעט שאין דבר כזה בית מספר 1 או 2 ברחוב. המספור נעשה על פי גודל הבניין, בית ראשון ברחוב יכול להיות מספר 10, או 20 או יותר... וכן הלאה.
ולמה 901? 9 בשביל קומה מספר 9, ו – 1 בשביל מספר הדירה בקומה. במקרה שלנו, דירה בודדת בקומה.
בבנין יש 14 דירות, דירה בקומה, ובנוסף שתי קומות ראשונות משותפות – קומת כניסה ובה לובי קטן ושומר (פירוט בהמשך) וחניה סגורה בשער חשמלי ובה בין שתיים לשלוש חניות לכל דירה. קומה נוספת ובה סלון אירוח גדול, עם פינת אוכל, גריל, מטבחון, כלים לאירוח – אם רוצים להשתמש באיזור הזה, צריך להודיע מראש לאיש התחזוקה של הבנין (כן, גם זה יש פה על בנין של 14 משפחות...), והכי חשוב – יציאה לדשא כיפי ובריכת שחיה. מחכים לקיץ...
מה עושה השומר? בעצם יש שלושה שומרים (אולי יותר, בינתיים הכרנו שלושה), שעובדים במשמרות סביב השעון, וקופצים על כל דייר שמגיע – פותחים לו את השער, פותחים לו את הדלת למעלית, עוזרים להעביר קניות מהאוטו לעגלות שיש בבנין ומשם למעלית שירות... כשמגיע אורח, השומר לא פותח לו את הדלת עד שלא מוודא בטלפון פנימי עם הדייר שאליו הוא מוזמן, שהוא אכן מוזמן.
ומה עושה איש התחזוקה? מנקה את הבריכה, גוזם את הדשא, מנקה את כל השטח הציבורי של הבנין, עוזר לתקן דברים קטנים בדירה אם צריך, עובר פעם ביום בין הקומות לאסוף את הזבל... מחלק שקיות זבל לכל דורש.
הלאה, הדירה עצמה – אפשר להגיע בשתי מעליות, מעלית שירות – רק כשבאים עם קניות ובשביל העוזרת, החשמלאי, הטכנאי, המובילים... ומעלית נוספת – לדיירים ואורחיהם. כל מעלית מגיעה לאיזור אחר במבואת הכניסה לדירה, האיזורים מופרדים בדלת, ולכל אחד מהם דלת אל הדירה.
הדירה במושגים שלנו ע – נ – ק – י ת... 300 מ"ר פלוס מינוס שבהם: סלון גדול ובו אח וספרית עץ (מכוערת אבל פונקציונלית) – שמנו בה את כל הספרים (עם מקום של כבוד לספרים של סבא צבי), אלבומים, צעצועים, דיסקים, דיוידיאים ועוד נשאר מקום...פינת אוכל ענקית עם צ'ופר – ארון לשים בו את הסרויס של הדנבי ושאר כלי ההגשה, מטבח גדול (מצרך נדיר למדי בפורטו אלגרה, ברוב הדירות המטבח פצפון), מרפסת שירות גדולה שבה בין היתר תולים כביסה (לא רואים פה כביסה תלויה בחוץ כמעט בשום מקום!), חדר לעוזרת (למי שהעוזרת ישנה אצלו בבית, אצלנו ישמש כמחסן) כולל שירותים וטוש, ובהמשך מסדרון לאיזור המגורים ובו חדר שינה לכל אחת מהבנות (יפעת באופוריה!), שני חדרי אמבטיה ויחידת הורים.
הנוף מהחלונות בסלון, בפינת אוכל ובחדרים של הבנות מקסים!!! רואים חצי עיר, רואים את מפרץ הגויבה, וכל פעם שמסתכלים – מגלים עוד משהו.
הדירה מלאה בארונות בכל פינה. דקה אחרי ששמנו משהו שיצא מאחד הארגזים באיזשהו מדף, לא זכרנו איפה שמנו. שוקלים לשים פתקים עם הסברים על התכולה על כל ארון...
צער גדול נרשם כשגילינו שמכונת הכביסה לה חיכינו בכליון עיניים לא מסתדרת עם החשמל הברזילאי ומסרבת לעבוד. חשמלאי שהגיע לסייע לא ראה מעולם מכונות כביסה תוצרת גרמניה ואין לו מושג מה לעשות. הפתרון נמצא בחנות קולומבו – שתמורת סכום סמלי שמחה להביא לנו תוך יום מכונת כביסה ברזילאית טיפוסית. אין למכונות פה תוף, פותחים אותן מלמעלה ובאמצע יש ציר עם כנפיים שמסתובב ואמור לכבס. השמועות אומרות שהבגדים נהרסים מזה... אנחנו בשלב הבדיקה של הענין הזה.
גם המדיח לא ממש אוהב את החשמל פה, בינתיים רוחצים כלים ביד – חלק אנחנו וחלק פאולה, עוזרת הבית שמבלה פה יומיים בשבוע. המיקרוגל מתעייף אחרי שלוש דקות עבודה וצריך לנוח שעה עד שמתאושש, מייבש הכביסה דורש זמן כפול עבור אותן תוצאות לעומת איך שפעל בארץ. יתר מכשירי החשמל עברו אדפטציה מהירה לתנאים החדשים, וכנראה שגם אנחנו.

מסעדות בפורטו אלגרה

בתור חובבי אוכל ידועים לפורטו אלגרה יש מגוון רחב של מסעדת ושיטות אכילה להציע. כמובן שלא יצא לנו עדיין לדגום את כל המסעדות אבל את השיטה כבר הבנו.

לארוחת צהריים יש בגדול 3 אפשרויות

1. מרכז אוכל מהיר באחד הקניונים. מגוון רחב של מסעדות (פיצות, המבורגר, בשר, ארוחה בצלחת) אבל זו האופציה הפחות עדיפה.

2. אוכל לפי משקל - לוקחים צלחת, מערימים עליה מה שרוצים ואח"כ שוקלים. המחיר אחיד. דין בשר כדין לחם. דין אורז כדין קינוח. גם אופציה זו לא הכי טובה כי לא תמיד הכל טעים. לקחת - שילמת.

3. מזנון חופשי זו האופציה הטובה מכולם. משלמים מחיר אחיד - בין 10 ל18 ריאל (להכפיל ב 2 לשקלים) והאוכל חופשי. לוקחים מה וכמה שרוצים. סלטים, תוספות, בשר, קינוחים, סושי, פסטות - הכל לפי סגנון המסעדה.

בכל אחת מהאפשרויות המגוון עצום. והאוכל מאוד טעים

לערב אפשר לאכול באחת מהשיטות הבאות (טוב, אפשר גם צהריים אבל פחות כלכלי)

1. מנות בהזמנה - אופציה נחמדה אבל משעממת, אלא אם חולקים כמה מנות עם חברים
2. אוכל בסבב - דומה למזנון אבל במקום לקום לאוכל - האוכל מגיע אליך.
תחת הקטגוריה הזו הסגנון הפופלרי ביותר היא הצ'ורוסקריה. זו לא מסעדה ספציפית אלא שיטת בישול של הבשר. עשרות שפודי ענק ( יש הקוראים להם חרבות) זורמים אל השולחן עם כל החיות (עוף, בקר, כבש, חזיר) ועם עשרות נתחים (פילה, פקניה, אנטריקוט ועוד כל מיני). יש בר סלטים ליד איתו מתחילים. על השולחן שמים קצת תוספות (אבל ממש קצת כי באנו לאכול בשר). כל התענוג עולה 40 ריאל.

לאחרונה גילינו מסעדת פיצה בסגנון. אוכלים במקום בשר - פיצה. גם כאן בר סלטים לפתיחה ואח"כ הפיצות זורמות. מרגריטה, מוצרלה, אמריקאית (עם המבורגר ותפוצ'יפס), פרות ים, 4 גבינות, 6 גבינות, אורוגולה (מגיע פיצה ועליה הר של אורוגולה), פפרוני, פטריות, תרד, ברוקולי ועוד ועוד. שבענו מהפיצות? הגיע תור הקינוחים. מה יש לקינוח? נכון, פיצה! עם שוקולד, עם תפוחים, עם תותים וקצף ביצים, עם קרם פסיפלורה, עם קוקוס ועוד ועוד... והמחיר? 27 ריאל. ילדים משלמים חצי

בדומה - מסעות איטלקיות שהפסטה זורמת...

סוף שבוע טיילנו באזור גרמדו - כפרים שנבנו על ידי מתיישבים אירופאיים. יוקדש פרק נפרד לטיול אבל האוכל - הספציליטה של המקום זה פונדו. מנהראשונה -פונדו גבינות. טובלים לחם, תפו"א ותירס גמדי בגבינה נוזלית מבעבת. מנה עיקרית - פונדו בשר - פלטה לוהטת מגיעה לשולחן עם מבחר בשרים אשר מוכנים על ידי הסועדים. ליד הבשר - כ 15 רטבים שונים. חלקם מתוקים וחלקם מלוחים. קינוח? נכון, פונדו שוקולד. רוטב שקוולד חם ולידו מבחר פירות - בננה, תפוח, אננס, תפוז, פפיה, תותים, מלון, ענבים, וופלים. התענוג כולו - 40 ריאל לאדם.

ואנחנו כאן רק חודש.... מיכל - דחוף מועדון ספורט....

Bento Goncalves

היום נסענו לטיול הרציני הראשון שלנו - לאזור היין בסמוך לעיירה Bento Goncalves.
Maicon וחברתו באו לקחת אותנו מהמלון, הצטרפו לאוטו שלנו וביחד עם הגרוסמנים נסענו לטייל. על מנת ולהגיע לדרך היין צריך להשקיע בנסיעה של כשעתיים. מיד לאחר שיורדים מהאוטוסטרדה הנוף בחוץ נהיה יפה, אירופאי משהו. כל הדרך מתאפיינת באזור הררי וכאשר מתקרבים לעיירות היין - מלא גפנים. עדיין מקלות כי כאן חורף אבל בהחלט יש פוטנציאל למראות של גפנים עמוסות ענבים בפברואר (מוזר אבל כאן זה הקיץ).

פתחנו את הצהריים במסעדה איטלקית. מתיישבים ומתחילים לאכול - מה שיש. מרק עוף עם קפילטי, סלט ירוק כלשהו (ירק בלתי מזוהה), על השולחן קוביות פרמזן ופרוסות נקניק,אח"כ עוף, כמה סוגי בשרים ואז מתחילות להגיע הפסטות. רביולי וכמה סוגים של ספגטי זורמים בזה אחר זה אל השולחן. טעים - מבקשים עוד, לא טעים משאירים בצלחת. יותר מידי לא טעים או שיש עומס על הצלחת - מבקשים שיחליפו. ככה זרמו פסטה בולנז, שני סוגים של פסטות ברוטב עגבניות, פסטה 4 גבינות, עם פסטו, עם פטריות ועוד ועוד. כמובן שלקחנו גם יין. המחיר - לכל המשפחה כולל יין, שרות ושתיה קלה - 150 ריאלס (כ 300 ש"ח). שווה כל ריאל.

אחר כך להמשך התכנית - סיור ביקב שלאחריו, איך לא, טעימות.

הלכנו ליקב ע נ ק י שעושה כמה מיליוני בקבוקים (וצריך לזכור שברזיל היא לא ממש מעצמת יין)
http://www.miolo.com.br/

לאחר סיור מודרך ביקב (חדר חביות מדהים - אלפי חביות) - טעימת יינות. מכיוון שליקב עשרות יינות בוחרים בתחילת הסיור איזה רמה של יין רוצים לטעום. 5 ריאל - יינות פושטים. 10 ריאל כרטיס כסף - יינות סבירים+. 15 ריאל כרטיס זהב - השופרא דה שופרא. למחיר בעצם אין משמעות כי קניה בחנות היקב מזכה במחיר הכרטיס (וכמובן שקונים - למה נסענו?)

טעמנו 5 יינות - לבן 3 אדומים ושמפניה. אח"כ כבונוס קיבלנו לטעום את יין הדגל של היקב.

לאחר הסיום התחלנו לחזור. בדרך עצרנו בעוד יקב כדי לקנות את היין ששתינו במסעדה. מלאים ב 8 בקבוקי יין (טוב, יספיק לאיזה ארוחה או שתיים - מי מצטרף?) התחלנו במסע הארוך הביתה. בחרנו בדרך שונה לחזור - יפה יותר וארוכה יותר. לקח לנו יותר מ 3 שעות לחזור אבל היה יום מהנה ביותר.

תמונות כאן
http://picasaweb.google.com/dancygier/BentoGoncalves#

ארוחת בוקר למשפחות חדשות ב PAS

באיחור של כשבוע מהמובטח התקיימה ארוחת הבוקר למשפחות חדשות בבית הספר.

ביום שימשי ונעים הזמינו את כולם לשעה 10:00 למפגש, הצגת צוות ומשחקי חברה.

הארוע התחיל במצגת של המנהל, ג'ף, על עצמו.

המשיך בהצגת מורי העזר לאנגלית ולפורטוגזית


והכל בהנחית היועצת הקומפקטית - לא להאמין כמה שהיא קטנה...

לאחר המצגת הוגשה ארוחת בוקר - מיצים, קפה פשטידות שהוכנו על ידי צוות המורים, עוגות וסנדביצים. תוך כדי ארוחת הבוקר הייתה גם הפעילות החברתית - כשהגענו היינו צריכים לרשום את השם שלנו ומשהו מזהה על מדבקה. המדבקות חולקו באופו רנדומלי וכל אחד היה צריך למצוא את האיש/ה השייך למדבקה. בדוף הצלחנו ותוך כדי הייתה הזמנות לשוחח עם כמה מההורים החדשים.
התידדנו עם זוג שהגיע מבלגיה, אמריקאי שנמצא כאן כבר הרבה שנים וזוג נוסף - הוא מדנמרק - היא מארהב והם גרים ממש בשכנות אלינו - רחוב מעלינו.

בנוסף הייתה פעילות לילדים - כל ילד אמר מספר וזכה בפריט כלשהו. נטע קיבלה קופסא של ריבת חלב, יפעת - צ'יטוס וגלי סוכרית שוקולד
עוד תמונות כאן http://picasaweb.google.com/dancygier/NewFamiliesBreakfastAtPAS#

יום ראשון ב PAS

לאחר דחיה של 10 ימים עקב שפעת החזירים הגיע סוף סוף היום המיוחל - פתיחת שנת הלימודים.

פעם ראשונה (וכנראה גם אחרונה) שהבנות ממש רצו ששנת הלימודים תיפתח.

תיקים וקלמרים קנינו כבר בארץ. ליפעת וגלי קנינו תלבושת אחידה של בית הספר (חטיבת ביניים ותיכון פטורים).

הכל מוכן לפתיחה החגיגית, רק מזג האוויר לא האיר לנו פנים - גשם שוטף ירד כל היום אבל לא הצליח לקלקל את האווירה המיוחדת.

לכל הילדים החדשים חיכה פוסטר (חפשו את השמות)




נטע הלכה עם כל ילדי החטיבה והתיכון לכינוס באולם הספורט.

יפעת הלכה לכיתה שלה שם חיכה לה מתלה ושולחן מסומנים עם שמה



גלי הלכה לגן החובה שם חיכתה לה מחברת ציור עם השם שלה


בסוף היום היא ידעה לכתוב את השם שלה באנגלית!!!

חדר האוכל קושט בצורה חגיגית לכבוד הפתיחה



וכל הילדים אכלו ונהנו מאוד מהאוכל


מערכת הלימודים רגילה מהיום הראשון. נטע ואופק בסוף באותה הכיתה. כל הילדים קיבלו שיעורי חיזוק בשפה. נטע באנגלית ופורטוגזית. יפעת רק באנגלית.

המורה של גלי - מיס ננסי
המורה של יפעת - מיסטר מייקל
לנטע אין מישהו קבוע - עוברים בין הכיתות

ראיון הבנות לחוויות מהיום הראשון:

איך היה היום הראשון ללימודים:
גלי: כיף
יפעת: בסדר
נטע: אחלה

מה הכי אהבתם היום:
יפעת: שיעור ספורט
נטע: הכל

מה המקצוע הכי מעניין:
יפעת: ספורט
נטע: Social studies

מה היה הכי טעים באוכל
יפעת: שניצלונים
נטע: שניצלונים

למה אתם מחכים מחר:
יפעת: שלא יהיו דברים משעממים ושלא יהיה מבחן
נטע: שנקבל לוקר

האם הצלחתם להבין בשיעורים:
יפעת: בערך
נטע: את הרוב

האם אתן רוצות ללכת מחר לבית הספר:
יפעת: בערך
נטע: כן


גלי לא משתפת פעולה עם הראיון...

מיכל היתה כל היום בבית הספר. חלק מהזמן עם גלי בגן, לעזור לה עם קשיי ההתאקלמות, וחלק מהזמן בשיחות ובשתית קפה עם אמהות אחרות - מירב מישראל, קתלין מבלגיה וליזי הברזילאית המקומית.

מלון הדירות

OK. אז אנחנו במלון דירות נחמד ממש במרכז העיר.

בראש ובראשונה הדירה מצויידת בגריל.





מסביב לגריל יש:

קומה עליונה עם חדר שינה גדול מרפסת נחמדה ושרותים

בקומה התחתונה עוד חדר שינה זוגי עם שרותים ומקלחת סלון קטן עם מיטה נפתחת ומטבחון. בנוסף, פינה שמשמשת כעמדת מחשב




מכשירי חשמל: כיריים חשמליות, מכונת כביסה, מייבש ומדיח כלים


כמה כללי התנהגות:


1. בשרותים לא זורקים נייר. רק לפח. אם זורקים נייר - השרותים נסתמים (האמת שהם נסתמים גם אם לא זורקים ניירI)

2. מכונת כביסה קורעת בגדים. לא לשים דברים עדינים (בהמשך מצאנו שקית מיוחדת בה אפשר לשים דברים עדינים על מנת שלא יקרעו)

3. המייבש מכווץ את הבגדים. הבעיה שגם חורף אז תולים את הבגדים על כל מה שאפשר בדירה והיא נראית קצת כמו מעברה

4. צלחות גדולות ולא נכנסות למדיח. לזה יש פתרון פשוט. לא רוחצים. המנקה רוחצת בבוקר (אבל אז, אין לה זמן לנקות את הריצפה והיא מזה מלוכלכת)


בנוסף, יש ארוחת בוקר במלון. טכס ארוחת הבוקר לוקח חצי שעה (מה נעשה כשיתחיל הבצפר...) יש מיצים, לחמים, גבינות ונקניקים, קורנפלקסים ופירות.


אחרי שאוכלים על מנת ולהוריד את האוכל יש חדר כושר נחמד ובריכה מגניבה - ארוכה וצרה כך שאפשר לשחות ומים שהם גם חמים וגם קרים (נשמע מוזר, נכון אבל זה ממש ככה)

יציאת ישראל

אז זהו

הגיע היום המיוחל. כל מה שנשאר זה לארוז את הקצת דברים שנשאר בבית ויאללה למטוס. אז העניין הוא שזה ממש לא קצת דברים. זה לא יאומן כמה דברים נשארים אחרי שארזו את כל הבית

חוץ מ 5 מזוודות שהיו לנו בבית השאלנו עוד צ'ימידאן מהסבתא עוד אחד רצנו לקנות עוד 2 תיקי גב ואיכשהו דחסנו הכל

אז הרשימה כללה:
מזוודה אחת גדולה
3 מזוודות בינוניות
צ'ימידאן מסבתא
צ'ימידאן ירוק גדול
מזוודת טרולי קטנה
2 תיקים על מחשבים ניידים
2 תרמילים דחוסים
גיטרה
3 תיקי בית ספר של הבנות
בוסטר

רק מלספור כואב הראש

לאחר הנחיתה בסאו פאולו מחכים לדברים
חוץ מהתיקים שעלו איתנו למטוס התחילו להגיע:
בוסטר
2 תרמילים
מזוודה בינונית

מחכים ומחכים וזהו. המסוע נעצר ומודיעים - אין יותר מזוודות

מה אין? 5 מזוודות הלכו לאיבוד? הייתכן?

מחפשים את האחראי שבודק שוב ופוסק: אין מזוודות. תמלאו תלונה
אבל מה אנחנו עושים? כל הבגדים שלנו במזוודות? כל החיים שלנו לשבועיים הקרובים...

יש פתרון הוא מכריז בחגיגיות. תבואו למשרד ותקבלו קיט עם חולצת טריקו ומברשת שיניים

אתה צוחק אנחנו אומרים לו, אבל הוא בשלו. זה המקסימום שאני יכול לעושת

OK, קדימה למנהל אלעל בשדה.

לשמחתנו, בדרך הוא מקבל הודעה - נמצאה האבידה - הלכה בטעות למקום אחר

מכאן ועד למלון הכל הלך חלק

ברוכים הבאים לברזיל

מכולה מספר MEDU2701928

אז זהו... עכשיו זה סופי

כל תכולת הדירה שלנו הצליחה להיכנס למכולה בגודל 20 פיט והיא עכשיו אי שם בין חיפה לברזיל. להתראות בעוד חודשיים? שלושה? מי יודע

אז ככה זה הולך. 4 חברה באים לבית, יחסית מסודר, בשעה 10 בבוקר. עובדים בנחת ובשעה 1700 יש מכולה ארוזה.

החברה אורזים כל מה ש(לא) זז.

המיטה של החתול - הופ במכולה. כרית של נטע - רגע של חוסר ערנות ונעלם. חאקי- גם כן. כל הארגזים נראים אותו הדבר והסיכוי למצוא משהו - אפסי.

החתול היה בהיסטריה כל היום. התחבא מתחת לספה, אח"כ בכוורת הספרים, במיטה ובין הארגזים. לא אכל כל היום. בערב קיבל פטה...

אז זהו בית. אתה כבר בדרך. נקווה לפגוש אותך במהירה. דרך צליחה

ההחלטה

אז זהו.

עושים Relocation.

הרבה זמן מדברים על זה - אבל רק מדברים. יום אחד מצאנו את עצמנו אומרים - אם זה לא השנה אז לא יקרה.

חבר שעשה Relocation מצית מחדש את ה passion.

ומתחילים לבדוק...

הכיוןן הראשון - ארצות הברית. הכי ברור והכי טרוויאלי. לא עובר זמן רב ויש הצעה. קצת מגששים ומבררים על התפקיד - לא נשמע אטרקטיבי מידי. התיעצות קצרה בבית ומחליטים לסרב. בחברה בארה"ב דווקא מתלהבים ומפעילים לחץ - היישר מהמנכ"ל. " תבוא... אנחנו מאוד רוצים אותך ויש לנו הרבה מה להציע". טוב המנכ"ל מבקש - אי אפשר לסרב. נוסעים לבדיקה ראשונית וגם אחריה מחליטים - לא מתאים.

חוזרים לארץ ואז מגיעה הצעה מהמנכ"ל המקומי - יש כנראה תפקיד טוב בברזיל. פרויקט מאתגר צריך להחתם. מעוניין?

ברזיל? מי בכלל חשב על הכיוון - ממש לא יודע.

מבררים מה מי מו - נשמע בהחלט מעניין ומאתגר אבל... איך מבשרים בבית - יזרקו אותי מכל המדרגות...

כבר עוברות המחשבות - טוב... נחכה כמה ימים ונגיד: לא מתאים.
אבל בכל זאת מספרים ודוקא יש התלהבות גדולה: " זה נשמע הרבה יותר טוב מארה"ב. יאללה הולכים על זה...

מחכים עוד קצת בהמתנה על מנת שיהיה ודאי מכל הכיוונים ואז מגיע ההודעה (באפריל) - יש פרויקט אפשר לנסוע.

היעד לנסיעה - אוגוסט לקראת שנת הלימודים

והמרוץ מתחיל...