ביום חמישי אחר הצהריים סבא אולי וסבתא נעימה נחתו פה, אחרי טיסה מתישה וארוכה שאותות הג'ט לג שלה עדיין ניכרים, אם כי הולכים ונעלמים. המפגש המחודש, הפעם אחרי זמן קצר יחסית, היה משמח מאוד. איתי בשדה התעופה, עם עודד בעבודה ומשם הביתה לפגוש את הבנות שחזרו כמה דקות לפני כן מבית הספר. לאחר השמחה מהמפגש עצמו, החגיגה נמשכה כאשר סבא שלף ארגז מלא בקרמבו. מוצר שלא זכינו לאכול כבר כמעט שלוש שנים והגעגועים אליו היו עזים.
ביום ששי בשעות הבוקר ביליתי עם סבא וסבתא בסנטר, בעיקר בתערוכת הביאנלה. בדקנו מה שלום הנמלים בדגלי מדינות דרום אמריקה. האמת לא השתנה הרבה.
קראנו בחלק מהגלויות הישראליות שבתצוגה, התרשמנו מיתר התערוכה ונכנסנו גם לשני מוזיאונים (סנטנדר והמוזיאון לאמנויות של ריו גרנדה דו סול) ובהם מוצגים נוספים של הביאנלה, ביניהם תערוכת הולוגרמות מעניינות.
הכיכר שליד שני המוזיאונים האלו, ככר אלפנדגה, שופצה לאחרונה ובימים אלו מתקיים בה שבוע הספר. רוב הביתנים היו סגורים עדיין בשעות בהן ביקרנו, אך נראה שלדוברי השפה (לא אנחנו) בהחלט יש פוטנציאל וסיבה לבקר במקום בשעות הנכונות. אנחנו הסתפקנו בפסלים שבכיכר, בהמשך עברנו ליד קתדרלה יפה ומבהיקה בלובנה ומשם לארוחת צהריים בקומה השביעית של בית האמנות על שם מריו קינטנה.
עודד חזר ביום ששי באמצע הלילה מיום עבודה מתיש בסאו פאולו, שחלק גדול ממנו עבר עליו בנסיעה במוניות בפקקי העיר האימתנית.
שבת - ראשון בילינו בהרכב מלא בטבע הירוק והמרהיב של ריו גרנדה דו סול. נסענו לסאו פרנסיסקו דה פאולה, הזכורה לטוב, על מפליה הרבים. התחלנו בפיקניק על שפת האגם החמוד שבעיירה, תוך כדי האכלת הברווזים ששמחו מאוד מהשלל שהגיע אליהם. משם נסענו לפארק שמונת המפלים המופלא. הצמחיה משגעת, המים שוצפים, המפלים מרהיבים. גם בפעם השלישית שלנו במקום, אנחנו עדיין מלאי התפעלות וקנאה.
סבא וסבתא גם התלהבו מאוד. סבתא טיילה איתנו למפל הראשון, ואחריו העדיפה לנוח. אחרי מפל נוסף, יפעת וגלי הצטרפו אליה למנוחה. סבא, עודד, נטע ואני המשכנו למפל שלישי ואחרון להפעם.
עקב התייקרות שערורייתית של הצימרים שבשטח הפארק, הזמנו לינה בפוסדה אחרת, במרחק חמש דקות נסיעה מהפארק. המבנה של הפוסדה נראה במבט ראשון מסכן ביותר, אבל בפנים חיכו לנו חדרים נעימים וספוני עץ. הזמנו שני חדרים, וקיבלנו שלושה. הנוף מהחדרים נפלא - צמחיה ירוקה וצפופה צפופה. בסיבוב בשטח הירוק והכיפי שסביב הפוסדה, סבא גילה שהחזית האחורית של המבנה דוקא יפה מאוד.
בקיצור - אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו. הצטרפנו לסבא להליכה בטבע שמסביב. ראינו נמלים שסוחבות חתיכות דשא למרחקים אדירים, פרחים בשלל צבעים, ציפורים מסוגים שונים והמון עצי ארקואריה מקסימים.
ארוחת ערב אכלנו במסעדה מוצלחת שעודד גילה ברחוב הראשי של העיירה, וארוחת בוקר (לא משהו) בפוסדה, במבנה עץ ענק עם לוק גאושי למהדרין שבעבר הלא מאוד רחוק שימש כמסעדת צ'ורסקו.
היום נסענו לכיוון קנלה וגרמדו. עצרנו בדרך בסכר סלטו, שגם הוא זכור לנו מטיול קודם באיזור. משם לסיבוב באוטו בקנלה, כולל כניסה לקתדרלה שלה, שהיא מקסימה מבחוץ אבל דוקא לא משהו בפנים. גם זה קורה...
הצלחנו להיות בקנלה וגרמדו בלי לאכול פונדו! במקום זה אכלנו צהריים במסעדת פריץ, בה מגישים אוכל בסגנון גרמני בשיטת הרודיזיו. האוכל זורם לשולחן, אוכלים כמה שרוצים. היינו בה לפני כשנתיים ואהבנו, הפעם קצת התאכזבנו. האוכל לא היה משהו, המסעדה היתה מלאה לעייפה בקבוצות מאורגנות, היה שמח אך רועש...
אחרי קפה לא רע, סגרנו מעגל וסיימנו באגם נוסף. הפעם בהליכה לצורך הורדת האוכל באגם השחור, Lago Negro, שבגרמדו.
עוד תמונות בקישור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה