יום שישי, 1 באוקטובר 2010

קצת יידישקייט

המעבר הזמני לגולת ברזיל חושף אותנו לצדדים יהודיים שבארץ לא הקפדנו לעסוק בהם. הפן היהודי של פורטו אלגרה מתגלה לנו לאיטו... מסתבר שכמו בארץ, ולמעשה כמו בכל מקום בו יש יהודים, קיימים זרמים שונים. על החב"דניקים כבר כתבנו. הפעם קצת חוויות מהעולם הרפורמי ובלי קשר לדת, גם קצת על נעמ"ת.
נתחיל מנעמ"ת. יוליה חברתנו היקרה שנמצאת פה כבר שנה חמישית, מקושרת בדרכים רבות ושונות לקהילה היהודית. אחד מהקשרים הללו גורם לה לארח מזה כחודשיים חוג בישול מטעם אירגון נעמ"ת המקומי בחדר האירוח בבנין בו היא גרה (מפעל ברזילאי מבורך. בכל בניין רב קומות, גם בשלנו, יש בקומת הכניסה חדר אירוח בו כל אחד מדיירי הבניין יכול להשתמש בהזמנה מראש. במקום סלון, צ'ורסקו - ברור, מטבח מסודר, פינת אוכל עם כלים, שירותים. כשמסיימים להשתמש כמובן שלא צריך לנקות. ברזיל. תמיד יש מי שינקה אחריך. תמורת תשלום). אחת לשבועיים מתכנסת חבורה של נשים וגברים יהודים, חלקם בגיל העמידה, חלקם צעירים יותר. יחד הם לומדים הכנת מאכלים מסורתיים למיניהם. במפגש הבא, בעוד שבועיים, יוליה אמורה ללמד ובקשה את עזרתי. בתכנית מרק עוף עם קרפלעך (מתכון של סבתא נעימה!), סלט תפוחי אדמה וצימעס. כדי שאתרגל ל"תפקיד" יוליה הציעה שאבוא לראות את החבר'ה ואיך מתנהל שיעור וכך מצאתי את עצמי מעבירה ערב הזוי בו החברה מרים לימדה להכין בורשט וגפילטע פיש (סליחה, קציצות דג. מרים הקפידה להבהיר לתלמידים מה ההבדל בין דג ממולא לסתם קציצות).
מילא לראות איך מכינים, אבל בסיום הערב גם צריך לאכול את התוצרת. כולם אוכלים, אין פטורים. קציצות הדגים הוגשו בליווי עיגולי גזר חינניים כפי שהיטיב לתאר צביקה הדר בקומדי סטור. הגזרים שעושים קוקו...

למרות היכרות רבת שנים עם חמותי עירית שמכינה את המאכל פעמים רבות, לשמחת יתר המשפחה, אני אף פעם לא טעמתי. עד שלשום. הגרסה הברזילאית ממש לא מצאה חן בעיני. היא גם לא נראתה דומה בכלום לזו של עירית, וכשתארתי לעודד את תהליך ההכנה הקצרצר ואת המראה הסופי, הוא מיד פסק שאין סיכוי שזה יתקרב לטעם של הגפילטע פיש האהוב עליו מבית אמא. טוב, ככה זה כשאין קרפיון ואמא בסביבה... הבורשט, לעומת זאת, הפתיע בטעם מעניין ושולבו בו תפוחי אדמה סגולים.

אל בית הכנסת הרפורמי נחשפנו אתמול בחגיגות שמחת תורה, שוב בזכותה של יוליה שמקבלת עדכונים במייל על כל האירועים שמתקיימים בו. יוליה העבירה לנו הזמנה חביבה לאירוע של ריקודים וממתקים. החלטנו ששווה בדיקה, ויחד עם יוליה הגענו בהרכב מלא לבית כנסת נעים ויפה, עם אוירה כיפית וכיאה לרפורמים פתוחה לחלוטין. נשים וגברים ביחד, במלבושים שלאו דוקא מתקשרים למקום כמו בית כנסת, ורב צעיר בשם גרשון עם קול מקסים שהפליא בשירה בעברית. יכולנו לעקוב אחרי מילות השירים בעזרת ספרים בהם כל הטקסטים בעברית ובפורטוגזית. בהמשך הצטרפנו לריקודים ולשירים (שישו את ירושלים, באילו הידיים ועוד ועוד...) במעגלים שבמרכזם התחלפו האוחזים בספרי התורה. הבחורה עם החולצה הסגולה שרוקדת ליד נטע היא אשת הרב. חלוקת ממתקים היתה שיא הערב, לפחות מבחינת גלי ויפעת, שחזרו כל אחת עם שקית עמוסה בשלל ממתקים מכל הסוגים, הגדלים והצבעים. מישהי אפילו חילקה שוקולדים בצורת ספרי תורה שהיא הכינה לבד... לקראת סיום כל הנוכחים עמדו בשתי שורות, זו מול זו, הרב פתח ספר תורה לכל אורך השורות וכולם אחזו בו. מולי עמד בחור שהציג את עצמו בתור נשיא בית הכנסת ואמר שהם מאוד מתרגשים מכך שבאנו לחגוג איתם. האמת שגם עבורינו האירוע היה מרגש. עודד הכיר בחור מהעבודה, דבורה חברה של גלי מבית הספר וכל משפחתה היו גם ובנוסף לא מעט פנים מוכרות מערב הגפילטע פיש...

בלי קשר, ואולי עם, האסיפה המסורתית של יום ששי בבית הספר עסקה הפעם בנושא השלום בעולם עם הרבה שירים יפים כמו הללויה של לאונרד כהן ודמיין של ג'ון לנון. בסיום האסיפה חלק מהמורות הפתיעו אותנו בשירה בעברית, ואחריה תרגום לאנגלית. קבלו את פטי - מורה של כתה ב', מרגרט - המורה של גלי, ליה - מורה לחשבון, לורי - מנהלת בי"ס יסודי, בטסי - מורה למוזיקה, ג'ן מורה לאנגלית, מורה של כתה ב' ששכחנו את שמה וקרלה- מורה לפורטוגזית לזרים. לכולן צריך להוסיף את הפניה מיס לפני השם...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה