נר ראשון של חנוכה

אתמול בערב, נר ראשון של חנוכה. בשעה שמונה וחצי בחוץ עדיין אור ומזג אויר מהביל, לחות וטמפרטורה מעל 35 מע"צ! החופשה הרשמית של החברה התחילה בתחילת השבוע, ובבית הספר היום יום לימודים אחרון לסמסטר. מרבית חברינו הישראלים התפזרו ברחבי העולם, מי לביקור מולדת ומי לטיולים בדרום או מרכז אמריקה.
את חיבתנו הרבה ללביבות, סופגניות ובכלל לחג החנוכה ניתבנו הפעם להדלקת נר ראשון ביחד עם משפחת פז שגם הם עדיין פה ומכרים נוספים, מרביתם יהודים. אדי וג'ולי, היועץ והספרנית בבית הספר. אדי ישראלי קיבוצניק בעברו וג'ולי קולומביאנית. זוג נעים ונחמד שהצטרף לצוות בית הספר השנה, וכבר בתחילתה התנודבנו על ידי ג'ף, המנהל, להיות מעין משפחה מאמצת עבורם ואנחנו עושים את זה בשמחה רבה (אם כי מבחינת גילאים הם היו יכולים להיות הורים מאמצים עבורינו...). סנדרה ובעלה ז'קי, סנדרה אישה מקסימה שמנהלת ביד רמה עסק ליעוץ ועזרה לזרים שמגיעים לפורטו אלגרה. היא חיכתה לנו בשדה התעופה וסובבה אותנו במשך שבוע בכל העיר, כאשר הגענו לפה במאי 2009 לבדוק את השטח ביחד עם איציק ומירב, ובעזרתה נשכרה הדירה בה אנחנו גרים. את בעלה פגשנו זו הפעם הראשונה. הזמנו גם את רחל, קרובת משפחה של סנדרה, אותה הכרנו לראשונה לפני כשבוע בארוחת ערב שסנדרה ארגנה ואת סימוני, מורתינו היקרה והאהובה לפורטוגזית.

אחרי הדלקת נרות על רקע השקיעה וקצת שירי חנוכה שדעכו די מהר, עברנו לשלב הטעים.

 

לביבות, מאפים וסלטים מעשה ידי וידי מיכל פז. לקינוח ספינג' טעים עבודה של מיכל וסופגניות עבודה משותפת של עודד ושלי, משובחות במיוחד עם ריבת חלב שהבאנו מאורוגוואי (ואז גילינו שאפשר לקנות אותה גם פה כמעט בכל סופרמרקט).

שאר ימי החנוכה יחגגו באקוודור, ושנה הבאה בארץ עם סופגניות של רולדין/אוטמזגין/שמו וכו'!!

קצת תמונות.

יריד מדע בבית הספר וסופשבוע בבנטו גונזלבס

ביום ששי נערך בבית הספר יריד מדע לתלמידי חטיבת הביניים והתיכון בניצוחה של מיס מריגן, המורה למדעים. מזה מספר שבועות התלמידים עומלים על ניסויים במדע ביחידים, בזוגות או בשלשות. את הרעיונות לניסויים התלמידים בחרו בעצמם והגישו למורה לאישור. התוצאות הוצגו בפוסטרים יפים ומושקעים ביריד. נטע ואיירין ערכו ניסוי למציאת תנאי אחסון אופטימליים לבננות. במשך מספר ימים עשרות בננות הוצבו בסלון ביתנו בתנאים שונים. בקערה עם מים, בקופסא סגורה, בשקית אטומה ועוד ועוד... היה קשה להסביר לפאולה העוזרת שהיא לא אמורה לזרוק את זה לפח, גם כשחלק מהבננות החלו להראות סימני רקב מתקדמים. הנה זוג המדעניות עם הפוסטר החינני.

יפעת וחברתה לאורה בחרו להתמקד בחקר המוח והכינו 15 כרטיסיות  אשר בכל אחת מהן נרשם שם של צבע, צבוע בצבע אחר. הכרטיסיות הוצגו בזו אחר זו בפני תלמידים, מורים והורים אשר התבקשו להגיד את שם הצבע בו המילה כתובה. צמד החוקרות הקציבו לכל נסיין שניה כדי להגיד נכון את הצבע ופסלו כל מי שטעה או התמהמה במתן התשובה. עבור כל נסיין הן רשמו אחרי כמה כרטיסיות נפסל וחיפשו מי הקבוצה שתשיג את התוצאות הטובות ביותר. התוצאות שהתקבלו היו חד משמעיות. מבין ארבע הקבוצות שנבדקו (ילדים, ילדות, גברים, נשים) קבוצת הנשים השיגה את התוצאות הטובות ביותר!! איך לא?

בתמונות יפעת ולאורה עם הפוסטר ובהדגמה של הניסוי במהלך היריד, עם הלנה, בת דודה של לאורה.

נושאים רבים ומגוונים נוספים הוצגו ביריד. אי אפשר היה להתעלם ממספר עבודות, כולן של בנות, שהתמקדו בתחומים מדעיים מובילים בברזיל: השוואה בין איכות של לאקים מסוגים שונים, מייק אפים למיניהם ושמני שיזוף. העבודה על שמני השיזוף סקרנה אותי במיוחד, הייתי חייבת לברר אם יש בה אזכור לסכנה שבשימוש במוצרים הללו, ולשמחתי הרבה היה. באותיות קטנות, בקצה הפוסטר, נרשמה המלצה של רופא עור על שימוש בקרמים עם מקדמי הגנה במקום בשמנים.
מבחינת נטע ויפעת היריד היווה כמעט את סיום הסמסטר. השבוע יתקיימו מבחני סוף סמסטר, וגם הפעם מי שקיבל ממוצע של 90 ומעלה בבחנים, עבודות וכו' פטור מהמבחנים. לנטע זהו סמסטר רביעי ברציפות של פטורים מכל המקצועות! יפעת, שרק החלה את דרכה בחטיבת הביניים, הבינה מנטע מה טוב, וזכתה גם היא לפטורים מלאים!!! גאים בכן מאוד!!!!!! גלי (וגם אנחנו) נאלץ להתמודד עם הליכה לבית ספר, בעוד אחיותיה מבלות בבית. זה לא הולך להיות קל... ביום ששי הבא, חזרה לשגרה וביום רביעי שאחריו יום אחרון ללימודים.

את סוף השבוע בילינו בבטלה נעימה, שהופסקה מדי כמה שעות לצורך אכילה, בחופשה מאורגנת לעובדי החברה לציון סוף השנה. בשנתיים הקודמות סיום השנה צוין באירועים חד - יומיים (בשנה שעברה בפארק מים, בשנה לפני כן במתחם כפרי ויפה עם שלל פעילויות). השנה הגדילו לעשות והזמינו עבור כל העובדים ובני משפחותיהם לילה במלון בשכונה פסטורלית בבירת עמק היין, בנטו גונזלבס. היה מאורגן ומתוקתק. עבורינו מלבד מנוחה והנאה, זו היתה גם הזדמנות להכיר עוד עובדים מהחברה, לנסות לנהל שיחות בפורטוגזית ולבלות עם חברינו הישראלים.

בין הארוחות הרבות הספקנו גם להצטרף לסיור מאורגן בשני יקבים בסביבה. יפעת ונטע העדיפו בשלב זה להשאר במלון ובילו בעיקר בחדר המשחקים של המלון ובקריאה בחדר. כבר היינו בעבר בלא מעט יקבים, תכלס כולם די דומים. נכנסו עם כל הקבוצה ליקב הראשון שבסיור, צעדנו בין החביות והמרתפים ולסיום טעמנו מהיינות. ליקב השני רק עודד וסער נכנסו עם יתר המשתתפים. דפי, יואב, ענבר, גלי ואני טיילנו באוויר הפתוח בין הכרמים.

 

משם דפי והילדים חזרו למלון באוטו עם שלמה ודינה, עקב משבר רעב קשה שתקף את הדור הצעיר. הם הגיעו בדיוק בזמן לארוחה שהוגדרה כארוחה קלה וכללה בליסת אינספור פאו דה קז'ו (לחמניות גבינה ברזילאיות שאהובות על מרביתנו), למול מבטיהם המשתאים של הברזילאים (וגם של דינה).

הבליסה איפשרה לדור הצעיר להמתין לארוחת הערב (בערך שעתיים אחר כך) תוך כדי בדיקת איכות של כל המיטות בכל החדרים - על איזו מיטה אפשר לקפוץ גבוה יותר ולעשות ערימת ילדים גבוהה יותר. בין לבין נערך טורניר משחקים באייפודים, אליו גם תומר הצטרף.

ארוחת הערב היתה יפה וחגיגית. כל השולחנות בשחור ולבן, וכמוהם גם כל המלצרים והסועדים, בהתאם להנחיות שנמסרו מראש. עם תום הארוחה, נאומים וטכס הענקת פרסים לעובדים מצטיינים. לסיום הערב מסיבת ריקודים שאנחנו היינו בה עשר דקות וזחלנו עייפים למיטה, אבל שמענו שהיה בה שמח מאוד.

יום שבת עבר באכילה, שיחות עם מכרים חדשים וישנים, מנוחה בחדר והליכה קלילה של גלי ושלי לגן משחקים סמוך, תוך כדי התפעלות מהבתים היפים ברחוב, שלא היו מביישים שום שכונת וילות בארץ. כוונות לטבול בבריכה במלון סמוך (במלון בו שהינו הבריכה היתה בשיפוצים) הסתיימו בעליה במעלית לקומה האחרונה של המלון. הנוף היה נהדר, אבל הבריכה המקורה והמחניקה קטנה יותר מאמבטיה. עשינו אחורה פנה ושבנו לנוח בחדר.
בדרך חזרה עשינו סיבוב באוטו בעמק היין היפה והירוק, ומשם לפורטו אלגרה תוך עצירה בחלק מהדוכנים הרבים הפזורים לצד הכביש. רכשנו מוצרים נפלאים ישר מהשדה. תירס, תותים, פטל... ארוחת הערב בבית היתה נהדרת. 
עוד תמונות כאן.

סופשבוע בחוף הים בטורס

הקיץ בעיצומו. בעוד שלושה שבועות יוצאים לחופש הגדול. בתכנית אקוודור, אבל בלי כוונות לבלות בחוף האוקינוס השקט. עד אז אנחנו מנצלים הזדמנויות לבלות בחוף האוקינוס האטלנטי.

חזרנו שזופים ומרוצים מסוף שבוע בעיירת החוף טורס, הזכורה לטובה מבילוי בפסטיבל הבלונים הפורחים לפני כשנתיים. הפתעה ראשונה היתה הדרך מפורטו אלגרה. מסלולים חדשים נוספו לכביש וגם מנהרה לקיצור הדרך. הנסיעה שלפני שנתיים ארכה כשלוש שעות, התקצרה לכשעתיים. יצאנו מפורטו אלגרה בערך בתשע וחצי בבוקר. בשתים עשרה בצהריים כבר היינו בחוף הים, אחרי שהכנסנו את חפצינו לשני חדרים בפוסדה מוצלחת  ושמה פונטה סרנה, לבשנו בגדי ים והתארגנו.

בחוף הים התרשמנו מאוד מהציוד של המצילים. חבל ארוך מגולגל, מצופים קטנים וכוס שימהאו. מה עם המגאפון?

לפחות יש מצילים. כבר היינו בלא מעט חופים בברזיל בהם לא שמעו על המושג הזה.

הפתעה נוספת ולמרות שכבר קיץ, היתה הרוח החזקה שנשבה וקצת קלקלה את חווית השהייה בחוף. גם המים, שזכרנו ככחולים ונעימים בניגוד לאילו שבחופים הקרובים יותר לפורטו אלגרה, היו הפעם חומים למדי. כנראה בגלל הרוח והגלים החזקים. התעלמנו ונהנינו מאוד מאוד מהשהייה בים. טיולים על החול ועל הסלעים, נטע בביצועים מרשימים בבוגי, משחקים בחול, מטקות, ישבנים (לא שלנו) עם חוטיני והרבה אוכל טעים שנקנה בדוכנים שבטיילת הסמוכה  ו/או מעשרות הרוכלים שהסתובבו בחוף. 

בשבת אחר הצהריים טיילנו בפארק היפה שעל חוף הים ובו שלוש גבעות גדולות. על שתיים מהן אפשר לטייל. בחרנו בזו שלא טיילנו בה בביקור הקודם. הגבעה טובלת בירוק, והנוף הנשקף ממנה מקסים. האוקיינוס מצד אחד, העיר והדיונות מצד שני ובין לבין הגבעות של הפארק. תענוג.

מצאי המסעדות של טורס השביע  מאוד את רצוננו. בשבת בערב נהנינו במסעדת דגים על גדות נהר ממפיטובה. הנהר בקצה העיירה, והוא מהווה גבול בין ריו גרנדה דו סול למדינה הצפונית לה, סנטה קתרינה. בראשון בצהריים, אחרי בילוי של בוקר בים, אכלנו באחת המסעדות שבטיילת על החוף. למען האמת, נראה שבכל המסעדות שם מגישים בערך אותו אוכל. דג/בשר/חזה עוף ולצידם הר של צ'יפס, אורז, שעועית וסלט חסה. הגרסא הברזילאית למסעדות מזרחיות.

שבעים ומרוצים עזבנו את טורס ונסענו לראות קצת את הסביבה. קראנו באינטרנט על אתר בשם "גבעת הקופים", שנמצא בסנטה קתרינה ובו להקת קופים המונה כשמונים חברים, אבל לא היה ברור כל כך איפה זה. כל מי ששאלנו בטורס על האתר, כולל בלשכת התיירות, שמע עליו אבל לא ידע איפה הוא. ניסינו את מזלינו, והופתענו מהמהירות בה מצאנו. הברזילאית הראשונה מחוץ לטורס שעצרנו בדרך ושאלנו אם היא מכירה, הצביעה על דרך עפר שתוך דקות ספורות הובילה אותנו למקום היפה. גבעה מיוערת על גדות אגם. בכניסה איזור פיקניקים שהמוני ברזילאים מגובים ברמקולי ענק גדשו אותו, ובהמשך שביל היקפי נעים להליכה ובו הרבה שאריות של בננות שהמבקרים שקדמו לנו השאירו. קופים לא הצלחנו לראות. אפילו לא זנב. כנראה ברחו מהמוזיקה הרועשת. החיה היחידה שנראתה באיזור היתה הפרפר הצבעוני הזה.

בדרך חזרה לפורטו אלגרה עצרנו בתצפית היפה באוסוריו בה הייתי לפני כחודש עם סבא וסבתא. גם לעודד ולבנות מגיע לראות. עודד ואני נהננו, המקום הזה באמת יפה (אם כי היה רוחי בצורה מפחידה) וגם הדרך אליו מקסימה. הבנות התלוננו למה סוחבים אותן לכל תצפית משעממת שקיימת ברחבי ברזיל... ואם לא די בזה, גם סחבנו אותן לחיפושים אחרי מפל בעקבות שילוט שהיה סמוך לתצפית. הדרך היתה נפלאה (לפחות בעיני המבוגרים שבינינו). צמחיה ירוקה ונהדרת, בתים כפריים קטנים שכמעט ליד כל אחד מהם אגמון עם ברווזים. את המפל לא מצאנו. השילוט הפסיק באיזשהו שלב. לא נורא, כמו שעודד אומר, באקוודור מחכים לנו הרבה מפלים.

תמונות מסופשבוע נעים בקישור.