בכל שנה, ביום ראשון השני בחודש מאי, חוגגים בברזיל את יום האם. החנויות השונות מפתות את הקונים לרכוש שלל מתנות ועושות מן הסתם רווחים נאים (ומי שלא הולך לו ביום האם, מרויח בהמשך ביום האב, יום הילד, יום התלמיד... יש פה בלי סוף). הבנות, בשיתוף פעולה עם עודד, הצטרפו לחגיגת הקניות, הפתיעו אותי בשלל תמרוקים ריחניים והוסיפו עשרות ברכות שהוכנו בכל אחד מהשיעורים בבית הספר. נראה שבשבוע האחרון לא למדו שם כל כך, אלא עסקו רוב הזמן בהכנת ברכות מכל סוג וחומר. בחוג הגלגיליות שבו גלי משתתפת הכינו מופע קטן לאמהות ובסופו כל ילדה נתנה לאמה מדליה ופרח.
גם אני תרמתי את חלקי לפסטיבל יום האם. לפני כחודש הצטרפתי כמתנדבת לארגון IWC (International Women Club) שמטפח ילדי פאבלות ומארגן עבורם פעילות העשרה מחוץ לשעות הלימוד בבית הספר. אני מלמדת קבוצה קטנה של ילדים חמודים וצמאים לידע והפעלות מכתה א', אנגלית בסיסית וקצת יצירה. ההתנדבות מוסיפה הרבה לשהות שלי פה ויש בצידה סיפוק רב. בשיעור בשבוע שעבר הכנו קופסאות עץ מקושטות לאמהות של הילדים והשמחה היתה רבה. אין תיעוד, למרות שהבאתי מצלמה. הייתי עסוקה מדי בעזרה לילדים ובניקוי השולחנות, הרצפ, הכסאות והבגדים מהצבעים שהם התיזו לכל עבר...
בערך באותו זמן שפה התקיים פסטיבל יום האם, בארץ צוינו ימי הזכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל. כמו בשנה שעברה, גם הפעם היה מוזר ולא כל כך נעים לעבור את הימים האלו פה, בלי האווירה המתאימה מסביב. בימים כאלו הגעגועים לארץ גדולים במיוחד ואנחנו מתנחמים בכך שיש לנו רק עוד פעם אחת לעבור את זה!
בערב יום העצמאות אכלנו במסעדה של יגאל הישראלי, אליה הגיעו נציגים שונים מהקהילה היהודית בעיר. חגיגה לאלביטאים תערך בהמשך, באיחור קל שנובע מכך שחצי מהמשתתפים הפוטנציאלים נוסעים וחוזרים לארץ, כל פעם מישהו אחר (גם עודד בדרך!).
בין לבין הספקנו לעשות גיחה יומית לפארק שמונת המפלים הקסום בו בילינו בחודש ספטמבר וידענו שנחזור אליו. חברנו למשפחות קורש ופז שבילו שם יומיים. בדרך, בסאו פרנסיסקו דה פאולה, העיר הסמוכה לפארק, התמוגגנו משלכת צבעונית.
בפארק נהננו מאוד ממסלול חלקלק ויפה עם צמחיה מגוונת - פטריות בשלל גדלים ומרקמים, עצים, שיחים ושרכים בדרך למפל מקסים. רגעים של בהלה נרשמו כאשר יואב, אוטוטו בן ארבע, סטה מהשביל והחליק במדרון. למרבה המזל, מלבד בהלה, לא קרה דבר. אפילו לא שריטה. דפי וסער, כיאה להורים לשני בנים שמורגלים בנפילות, חבלות ופציעות למיניהן, הרגיעו את הרוחות תוך זמן קצר והמסע אל המפל נמשך כסדרו.
מסלול ארוך יחסית, כשעתיים לכל כיוון. כמו שצריך! הצלחנו לסיים את הטיול קצת לפני שהתחיל מבול, ולהנות מארוחת צ'ורסקו במטבח המרכזי שבמתחם הפוסדות של הפארק. נשארו עוד 3 מפלים שלא ראינו בפארק הזה, ויש סיבה לחזור שוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה