תאריך הלידה של גלי הוא 12 במאי, ולמרבה הפלא היא כבר בת שבע. החגיגות נפתחו השנה יומיים לפני התאריך, בארוחת ערב משפחתית במסעדת פסטות טעימה, והמשיכו ביום המיועד בטכס קטן של עוגה ושירת יום הולדת שמח עם כל ילדי כתה א' בהפסקת עשר בבית הספר. עודד, שמורגל פחות ממני לאווירה בבית הספר, והיה בדרכו לשדה התעופה למסע ליעדים שונים, הצטרף והתפעל עד מאוד מהסדר המופתי בו הילדים עמדו וחיכו לתורם כדי לקבל פרוסה מעוגת השוקולד בצורת פרח, שלא נותר ממנה פירור.
חגיגה נוספת נדחתה ליום שני, 30 במאי. מהר מאוד נוכחנו לדעת שבברזיל מייחסים חשיבות רבה לימי ההולדת. מרביתם נערכים באולמות משחקים ייעודיים, עם צוות מלצרים וכיבוד אינסופי לילדים ולמלוות (אמהות או מטפלות... כן, גם בגיל שבע יש פה ילדים עם מטפלות צמודות, או בשמן הברזילאי בבות. החיים בסרט). הפעילות באירועים הללו היא לרוב חופשית, כל ילד לעצמו מסתובב בין המתקנים והמשחקים שבאולם. האינטראקציה החברתית שואפת לאפס. העלות, לעומת זה, שואפת לאינסוף. לגמרי מחוץ לתקציב ולמוכנות שלנו להשקיע. מעודדים מיום הולדת מוצלח של יפעת מתחילת השנה ושל גלי משנה שעברה, בחרנו לארגן יום הולדת בסגנון ישראלי עם קצת יצירה והרבה משחקי חברה בבית. בסיום הגענו למסקנה שימי הולדת הם בכל זאת עניין של גיאוגרפיה... או של גיל, או אולי שניהם. בקיצור- עם כל הרצון הטוב, הפעם לא ממש הלך.
ההתחלה דוקא היתה מבטיחה. הזמנו את כל בנות השכבה, עשרים במספר, ולתגבורת שני בנים אהובים במיוחד, ענבר ולוקס שהוא אח תאום של אחת הבנות. הילדים הגיעו אלינו בסיום יום הלימודים בהסעה מאורגנת של הדוד מירו החביב, Tio Miro, אחראי ההסעות של בית הספר. לעניין הזה היו מבחינתינו רק יתרונות:
מירו דאג מראש לוודא עם כל האמהות מי מהמוזמנים יגיע, ועידכן אותנו און - ליין. יום לפני האירוע ההיענות היתה 100%! אולי הוא גם עושה פעולות שיווק? בפועל, הגיעו כולם חוץ משלוש בנות.
כמעט כולם הגיעו עם תלבושת בית הספר. נחסכה תצוגת אופנה...
החשוב מכל - מינימום אמהות ו/או בבות. הצליחו להסתנן רק שתי בבות, זניח יחסית.
את גלי הוצאתי מוקדם מבית הספר, כדי שתספיק לנוח, להרגע וגם לעזור לארגן את שולחן היצירה ושולחן הכיבוד. מרבית השולחנות והכסאות באדיבות אדוארדו, איש האחזקה בבניין, שהזיע קשות בכדי להעלות אלינו את כל הציוד. הכיבוד - ברזילאי אותנטי. מינימום עבודה שהסתכמה בטלפון אחד למוסד ידוע בעיר הקרוי טוטוזיניו. שעה לפני החגיגה הגיע שליח עם עשרות לחמניות חמודות, ובתוכן נקניקיה או המבורגר. כל לחמניה עטופה בנייר עליו רשום מה יש בתוכה. מזון הגורמה הזה נטחן על ידי הילדים במהירות הבזק, להפתעתו של עודד שהיה בטוח שכרגיל אני מגזימה בכמויות, אבל לא התווכח. ניסינו להכניס גם קצת בריאות תוצרת בית - צלחת עם רצועות פלפלים וסנדביצ'ונים עם זיתים וקוטג' (האמת שהוא די נוראי פה... מתים מגעגועים לקוטג' הישראלי). לא נגעו.
לקראת השעה ארבע הגיע האוטובוס עם הילדים. מלאי אנרגיה, שמחים ומרוצים.
התחלנו ביצירה. קישוט מסגרות לתמונות בשלל נוצצים, ורודים וסגולים. הפעילות זכתה להצלחה גדולה. חלק מהבנות המשיכו בה עוד ועוד, עם אילתורים שונים, גם הרבה אחרי שהאחרים עברו למשחקים.
המשחקים, מה לעשות, היו הצלחה קטנה יותר. התחלנו מחבילה עוברת. בשניים - שלושה סיבובים ראשונים החבילה גרמה להתרגשות מסוימת, שמהר מאוד התחלפה בחוסר עניין בולט של מרבית המשתתפים שהתחילו להתפזר בכל הבית. בהמשך - חלוקה לשתי קבוצות, אחת בהנהגת נטע והשניה בהנהגת יפעת שעשו יופי של עבודה במסגרת המגבלות, ושלל תחרויות כמו משחק המישוש, העברת בלונים ועוד. המשחק שזכה להצלחה הגדולה ביותר היה זה שבו העבירו פופקורן (פיפוקה בפורטוגזית) מצלחת אחת לשניה בעזרת קש בלבד. רגעים נדירים של שקט מופתי נרשמו במהלך המשחק הזה.
בסיום הרעש חזר והתחילה בליסה אינסופית של פופקורן. חצי נפל/נזרק על הרצפה. אחרי רגעי השיא הללו, היה כבר ממש קשה לארגן את הילדים מחדש והמשיכה שמחה גדולה אך בלתי מאורגנת לחלוטין. גלי, ענבר וקלאודיה האיטלקיה בחרו לברוח לחדר של גלי... אני הייתי עסוקה בנסיונות להרגיע ילדה קוריאנית חמודה שהצטרפה לשכבה לפני כחודשיים וזה לה יום הולדת ראשון (ואולי גם אחרון?) אליו הסכימה לבוא. בתוך כל הבלאגן הזה התחילו להגיע אמהות לאסוף את ילדיהן וניסו לשמור על ארשת פנים מחייכת... איכשהו הצלחנו לארגן את טכס שירת יום ההולדת ואכילת העוגה עם קישוטים תוצרת יוליה.
העוגה קצרה הצלחה על חשבון הבריגדרוס, גרסא ברזילאית לכדורי שוקולד (כדורים מתוקים עד אימה, עשויים חלב מרוכז ממותק ושוקולד לבן או חום) אשר גם הם הוזמנו מטוטוזיניו ומרביתם הועברו לאדוארדו כאות הוקרה על הבאת הציוד, ולפאולה העוזרת שיום העבודה שלה למחרת המסיבה היה בין הימים היותר קשים שלה פה.
אני חושבת שלסבתא נעימה יש איזה זכרון או שניים מאירועים דומים מהכתה בה הייתי ביסודי... אנחנו בכל אופן ממשיכים הלאה. באירוע הבא, יום הולדת 11 ליפעת, אנחנו בארץ!!
