יום הביקור עם אילת וטל בגרמדו היה חזרה כמעט מושלמת של תכנית הבילוי במקום עם סבא וסבתא. גן חיות, פונדו משובח, סיבוב ברחובות העיירה ולקינוח פארק קרקול ובו המפל היפה. הפעם לא ירדנו 800 מדרגות לראות את המפל מלמטה, אבל כן עשינו סיבוב ארוך יותר בפארק עצמו, וגילינו פינות חמד וטבע כיפי.
אחרי יומיים נוספים של בילויים בפורטו אלגרה בין הקניונים, הפארקים, בתי הקפה ומכוני הציפורניים יצאנו לשמונה ימי חופשה ברזילאית אולטימטיבית - ים וקרנבל, ביעד שזכור לנו לטובה מחופשת הקיץ בשנה שעברה. האי של סנטה קתרינה, הידוע בכינויו פלוריאנופוליס. טל ואילת, שחגגה יום הולדת ביום בו התחילה החופשה, הגיעו באלגנטיות בטיסה בת כארבעים דקות, בסיומה כל הצוות הרפואי של שדה התעופה החיש פעמיו אליהן. טל רגישה לטיסות וסיימה את הטיסה הקצרה בפרץ הקאות נמרצות... אנחנו בינתיים הסתרחנו באוטו בפקקים אינסופיים. אחרי יותר משמונה שעות הגענו, עייפים ומסוחררים, כשלפנינו שעות מעטות עד הקרנבל. ניסינו לנצל אותן, ללא הצלחה, למנוחה. הנוער סרב בתוקף למנוחת צהריים בטענה שרק זקנים וילדים קטנים עושים זאת.
בשלב תכנון החופשה לא כל כך הבנו את תאריכי הקרנבל. באינטרנט פורסמו רק אלו של זה הידוע בריו דה ז'נירו, והנחנו לתומינו שמדובר באותם תאריכים. מעקב צמוד באתר האינטרנט של עיריית פלוריאנופוליס, בסיוע יוליה ואידה דוברות הפורטוגזית השוטפת, חשף אותנו בשלב מאוחר יחסית לעובדה שבמקרה הזה הקרנבל מתחיל כבר ביום ששי, רביעי למרץ, ושיאו ביום למחרת, היום בו התחילה חופשתינו. המשך המעקב באינטרנט היה אחרי האופציה לקניית כרטיסים. ביום המיועד, בערך ארבעה ימים לפני תחילת הקרנבל, התיישבנו בשמונה בבוקר, שעת פתיחת המכירה, מול המחשב ו - אין כלום! תוך מספר רגעים האתר קרס, ונמסרה הודעה שרק בשתים עשרה בלילה יפתח שוב. דוקא סימן טוב לכך שהאירוע מבוקש. אולי לא כמו אחיו הגדול בריו, אבל בכל זאת. בשתים עשרה בלילה, ביצענו כניסה נוספת. כמעט שעה של נסיונות לחדור את חומות האתר, בשני מחשבים במקביל, הסתיימה בקנית כרטיסים מהסוג הזול ביותר (מחיר שערורייתי של 5 ריאל = בערך 10 שקלים). הכרטיסים היקרים יותר, 10 ריאל, אזלו.
הקרנבל עצמו היה פשוט אירוע מקסים! צבעוני, מושקע, שמח, מרגש. נהננו מכל שניה!!! חמישה בתי ספר לסמבה השתתפו וצעדו בסך, כל אחד במשך כשעה וחצי שתחילתה מופע זיקוקים מרהיב. עקב תנאי העייפות של הנוער (מי אמר שלנוח צהריים זה רק לזקנים וילדים קטנים? כל זה הצטרף גם לגשם שהתחיל ולחבלות לא נעימות של טל שבכניסה לאתר צנחה לבור במדרכה...) נאלצנו לצערינו לנטוש קצת אחרי שהתחילה התהלוכה של בית הספר השני. הבנות נהנו אך מיצו. עודד, אילת ואני לגמרי הרגשנו שהיינו יכולים להשאר שם עד הבוקר ולראות עוד ועוד. לכל בית ספר מוזיקה שמלווה אותו בלופ אינסופי שנמשך לאורך כל הצעדה. לחלקינו עד היום תקועה המוזיקה הזו בראש. אלפי רוקדים מאושרים בשלל תלבושות ססגוניות ומושקעות, חלקם על עגלות מקושטות, רובם ברגל, חלפו על פנינו ושימחו אותנו עד מאוד. כמובן שלא נפקד מקומן של מנענעות הישבנים השחומות עוטות החוטיני ונעלי העקב. האווירה מקסימה, כל הקהל משתולל ושמח, גם אנחנו. פשוט תענוג אמיתי. קצת דוגמאות:
בדרך אל האוטו, מצאנו את עצמנו בתוך יער של תלבושות ותחפושות. רוקדי בית הספר השלישי שהמתינו לכניסה ואילו של הראשון שכבר סיימו. האמת שזו היתה חוויה נפלאה בפני עצמה. התלבושות מקרוב מדהימות. החבר'ה שיתפו פעולה ושמחו להצטלם איתנו ובלעדינו.
שלושה ימים אחרי, חזרנו שוב למקום. הפעם לאירוע שנקרא מצעד המנצחות, אליו הכניסה חופשית. שוב לתומינו חשבנו שרק אותו בית ספר שניצח יופיע. שוב טעינו. כל בתי הספר הופיעו במהדורה יחסית מקוצרת, אם כי משוחררת יותר. אבל אנחנו שוב עם נוער עייף יחסית ושוב התחיל גשם. ראינו רק חלק קטן, נהננו מאוד ונשארנו עם הרבה טעם של עוד.
חוץ מפעמיים קרנבל, בילינו והתענגנו על הבית בו ישנו. בחופשה הקודמת באי הסתכלנו בקנאה על ברי המזל שבבתים ממש על קו החוף. הפעם הצלחנו גם אנחנו לחדור לבית שכזה. בית עץ יחסית קטן, אבל מספיק לכולנו, שגולת הכותרת בו היא מרפסת עם שולחן פיקניק ששמש אותנו למרבית הארוחות ושלל ערסלים לרביצה, קריאה והתבוננות מקרוב על החוף העמוס באנשים ובמוכרים למיניהם (בגדים, בגדי ים, מיצים, אוכל שחלקו גרם לחלקינו לכאבי בטן, צדפים, תכשיטים....... מה שכחתי?)
מהמרפסת אל החוף, שלוש מדרגות. תענוג שמאפשר גמישות רבה למשתתפים. מי שרוצה - תוך שניה בים. מי שלא רוצה - ממשיך לרבוץ על המרפסת. אילת סיימה שני ספרים.
העברנו את הימים בהרבה הליכות לאורך החוף היפה שהסתיים בדיונה כיפית ובעליה לתצפית על צלע הר. הנוער עסק בגלישה על בוגי, משחקי כדור למיניהם, התפלשות בחול וסתם רביצה תוך גילוי סרטני ים קטנים שמתחפרים לתוך החול.
כשלא היינו בחוף שלנו, ששמו אינגלסס, נסענו לראות קצת אתרים באי: חופים אחרים, אגם ומרכז לגידול צבי ים.
נטע, שביום החזרה מהחופשה חגגה יום הולדת ארבע עשרה, ציינה את האירוע בצלילת נסיון שנמשכה בוקר שלם וכללה הפלגה לאי קטן שמול החוף שלנו. ההפלגה גרמה להקאות קלות, הצלילה לאושר גדול.
טל זכתה לחווית רחיפה עם מדריך, שלמרבה הצער לא היתה מוצלחת במיוחד. עקב תנאי הרוח ו/או המדריך שתוכלו להתרשם ממימדיו בתמונה, תוך חמש דקות לחלוטין לא ממצות, הם נחתו.
התכנון המקורי היה שכל הבנות ירחפו. זה לא קרה. מזג האוויר פשוט לא איפשר ונגנזו גם תכניות נוספות לבילויים כמו בננה במים וקיאקים. בערך שלושה ימים אחרונים על האי היו גשומים. הצלחנו בין הטיפות להיות קצת בים (יש אפילו יתרונות. לא חם ולא נשרפים) ויתר הזמן במקומות סגורים. קניונים למיניהם ובתוך הבית. הבנות היו מאושרות מלהיות בבית והעבירו את הזמן בכיף גדול במשחקים שונים ובעיקר בשיעורים אינטנסיביים של המורה טל. נושאי השיעורים: חידושי הלשון העברית ומיטב שירי ארץ נהדרת בכיכובם של להקת אפליקציה, יוקנת ורחווול. טל מורה מעולה. נטע, יפעת וגלי תלמידות שקדניות שלמדו בעל פה את מילות כל השירים.
בערב האחרון, בגשם שוטף, יצאנו למסעדה יפה וטעימה. בלילה הגשם הפך לסערה איומה, שטלטלה את כל בית העץ. הדיווחים בחדשות על הצונאמי ביפן הוסיפו להרגשה הלא נעימה, אבל איכשהו בשעות הבוקר הכל נגמר, העננים התפזרו והשמש הפציעה. אילת וטל יצאו לדרך הארוכה חזרה לארץ, ואנחנו לפקקים של הדרך חזרה לפורטו אלגרה, שהפתיעו וכמעט ולא היו.
תודה לכן, אילת וטל היקרות, על הביקור המקסים. נהננו מאוד.
