ריו דה ז'נרו

חזרנו אתמול בערב מסופשבוע ארוך, לציון יום הולדתה ה – 13 של נטע, בריו דה ז'נרו.
היה חם בטירוף. כמעט בכל זמן נתון, למעט בשעות החשיכה, הטמפרטורות התקרבו ל – 40 מעלות. סביבנו המוני תיירים בשלל שפות, כמובן שביניהן גם עברית – הצלחנו אפילו להיתקל בקבוצה רעשנית של ישראלים שזכו בשבוע בריו מטעם מפעל הפיס...
ישנו בדירה, פשוטה אך מספקת, בלב שכונת איפנמה – שתי דקות הליכה מחוף הים, מהאגם שבאמצע העיר ומשני פארקים. ברחובות מסביב המוני חנויות אופנה יוקרתיות ובלי סוף מסעדות, בתי קפה ופאבים שאפשרו לנו לאכול כל ארוחה במקום אחר. הבניינים מבחוץ מכוערים למדי, אבל נוף ההרים, האגם והים מכל הכיוונים מרשימים מאוד.
ריו עיר ללא הפסקה, בכל רגע אפשר להתקל, בכוונה או שלא בכוונה, באיזשהו מופע רחוב, מצעד, אנשים שרים ורוקדים... שמח מאוד!
לא פסחנו על שתי האטרקציות התיירותיות המפורסמות ביותר בריו: הר הסוכר והפסל של ישו, הקורקובדו. אל הר הסוכר עולים בשני סטים של רכבלים, בשתי התחנות נוף מקסים של כל העיר, האוקינוס ואיים קטנים פזורים בו, ובנוסף הטמפרטורות יחסית לעיר שלמטה נעימות. בתחנה האמצעית נהננו ממופע סמבה ומהתפרקדות על מיטות שיזוף. לפסל של ישו עלינו ברכבת (ללא מזגן...). לצערינו הרכבת בה נסענו נתקעה עקב תקלה ובילינו כחצי שעה מיוזעת בהמתנה בתוך הקרון... הפסל עכשיו בשיפוצים, התעייף כנראה... מוקף כולו בפיגומים, אבל עדיין אפשר להתרשם מהגודל הלא יאומן שלו ושוב, הנוף המדהים שפרוש מתחת.
נהננו מאוד מבילוי מוצל יחסית ונעים בגנים הבוטניים הענקיים, עם מגוון עצים טרופיים מדהים עם פרחים ופירות מיוחדים במינם. נתקלנו גם בסנאי מתוק וקופצני בין העצים ומשפחה של קופיפים קטנטנים.
את בוקר יום ששי התחלנו בסיבוב בשוק שמתקיים אחת לשבוע באחד הפארקים בשכונה, שוק צבעוני ומקסים ביותר עם דגים, פירות וירקות, ביניהם הרבה פירות אמזונס שלא הכרנו. ידעתם שיש פרי מסביב לאגוז הקשיו המוכר? לפרי צבע כתום יפהפה, אוכלים אותו כמו תפוח, עם הקליפה... טעמנו, אבל לא התלהבנו. באחד הדוכנים כיבדו אותנו בטעימת פירות מכל הסוגים והמינים, חלקם מצוינים, חלקם פחות, לא זוכרים את השמות שלהם... בפורטו אלגרה בקושי רואים את הפירות האלו. אחרי השוק נכנסו למפעל התכשיטים של ה. שטרן, להדגמה (בעברית!) של תעשיית התכשיטים. מעניין!
בוקר יום ראשון הוקדש לשוק שמתקיים בפארק השני שבשכונה, ושמו שוק ההיפים. אין יותר מדי קשר להיפים... פשוט שוק שמונצעס נחמד, הרבה תמונות, תכשיטים, כלי נגינה אקזוטיים, בגדים... דוקא קנינו לא מעט שטויות, במפתיע... משם המשכנו למבצר של קופקבנה. ובכניסה אליו הפתעה! מצעד אינסופי של תזמורות, רקדניות ודגלנים. אין לנו מושג לכבוד מה זה היה, נהנו להסתכל ובהמשך נהננו מאוד מהנוף היפה שרואים מהמבצר.
הילדות נהנו במיוחד מחוף הים באיפנמה, בו בילינו בשעות אחר הצהריים. חוף אינסופי... חול רך ונעים. מים קפואים, בניגוד מוחלט לחום שבחוץ, עם גלים ענקיים. לגלי ויפעת הגלים היו גדולים מדי, והן הסתפקו בטבילת רגליים ומשחקי חוף. נטע בליווי מבוגר אחראי תורן, התמוגגה מתפיסת הגלים. אם לא מספיקים – אין ברירה, צריך לצלול מתחת לגל... היה אחלה גם לטייל לאורך החוף וגם על הטיילת, באיפנמה ובקופקבנה, עם המדרכות המפורסמות עם אבני שחור לבן משתלבות, ועם פסלים מרשימים מחול פזורים לאורך הטיילת. אוכל החוף קצת אכזב, האמת. מסתובבים שם מוכרים עם סרטנים משופדים ועם ספיחה... וזהו בערך.

קישור לתמונות: http://picasaweb.google.com/dancygier/RioDeJaneiro#