סנוניות ראשונות הגיעו לבקר אותנו – סבתא עירית וסבתא נעימה.
שלושה ימים ראשונים לביקורן העברנו בפורטו אלגרה בין המסעדות ובתי הקפה ונהננו מנסיעה יפה באוטובוס תיירים באיזור השכונות הדרומיות של העיר.
בהמשך נסענו לסופשבוע ארוך באיזור היין של ריו גרנדה דו סול, בו מייצרים את רוב היין בברזיל. הצטרפו לנסיעה גם חברינו יוליה והנרי.
ישנו כולנו בפוסדה (כבר מכירים את המושג? צימר ברזילאי) מקסימה ביותר, בתוך יקב קטן. הצימר מוקף בגפנים, עכשיו העונה – ביום האחרון אפילו קבלנו ערכה לבציר (סלסלה, מגבת, מספריים וכפפות), בחצר הצימר דשא יפה, בריכה, שחמט ענק ועוד פינות חמד.
האיזור כולו כפרי, ירוק ביותר, הטבע בהדרו משובץ בעיירות מתוקות – הסבתות אמרו שהן מרגישות לגמרי באיטליה (ובאמת רוב התושבים באיזור הם צאצאים של מהגרים מאיטליה).
עצרנו בתצפיות לראות נחלים ומפלים, ביקרנו, טעמנו, קנינו יין ושמענו הסברים בחלק מהיקבים (עד שהנוער מחה בתוקף על שעמום יתר...), נסענו בדרך שנקראת "דרך האבנים" ובה בתים כפריים שבכל אחד מהם מראים ומוכרים תוצרת חקלאית אחרת – בין היתר בית העגבניות בו מוכרים כל מה שחשבתם ולא חשבתם שאפשר לעשות מעגבניות כולל קרמים למיניהם, גלידה ושוקולד. בבית הכבשים גבינות כמובן, שוב קרמים וכל מיני נעלי בית, כובעים, מעילים וכדומה. בבית הפסטה – נחשו מה? ואחרון חביב היה בית התה, בו מגדלים ומייצרים את התה שנקרא chimarrao או herva mate ששותים בכל דרום ברזיל, אורוגואי וארגנטינה מכוסות מיוחדות, עם קש מיוחד. לנו לא היה טעים במיוחד, המקומיים פה שותים את זה כל היום, בכל מקום ובכל הזדמנות.
ביום האחרון נסענו ברכבת קיטור ישנה, נסיעה של כשעה וחצי, ואין רגע דל – עוצרים בתחנות ומקבלים יין ומיץ ענבים, ברכבת עצמה עוברים כל הזמן נגנים, זמרים, רקדנים ושחקנים לבושים בבגדים מסורתיים של המהגרים האיטלקים או של הגאושוס (הבוקרים של ריו גרנדה דה סול).
שלושה ימים ראשונים לביקורן העברנו בפורטו אלגרה בין המסעדות ובתי הקפה ונהננו מנסיעה יפה באוטובוס תיירים באיזור השכונות הדרומיות של העיר.
בהמשך נסענו לסופשבוע ארוך באיזור היין של ריו גרנדה דו סול, בו מייצרים את רוב היין בברזיל. הצטרפו לנסיעה גם חברינו יוליה והנרי.
ישנו כולנו בפוסדה (כבר מכירים את המושג? צימר ברזילאי) מקסימה ביותר, בתוך יקב קטן. הצימר מוקף בגפנים, עכשיו העונה – ביום האחרון אפילו קבלנו ערכה לבציר (סלסלה, מגבת, מספריים וכפפות), בחצר הצימר דשא יפה, בריכה, שחמט ענק ועוד פינות חמד.
האיזור כולו כפרי, ירוק ביותר, הטבע בהדרו משובץ בעיירות מתוקות – הסבתות אמרו שהן מרגישות לגמרי באיטליה (ובאמת רוב התושבים באיזור הם צאצאים של מהגרים מאיטליה).
עצרנו בתצפיות לראות נחלים ומפלים, ביקרנו, טעמנו, קנינו יין ושמענו הסברים בחלק מהיקבים (עד שהנוער מחה בתוקף על שעמום יתר...), נסענו בדרך שנקראת "דרך האבנים" ובה בתים כפריים שבכל אחד מהם מראים ומוכרים תוצרת חקלאית אחרת – בין היתר בית העגבניות בו מוכרים כל מה שחשבתם ולא חשבתם שאפשר לעשות מעגבניות כולל קרמים למיניהם, גלידה ושוקולד. בבית הכבשים גבינות כמובן, שוב קרמים וכל מיני נעלי בית, כובעים, מעילים וכדומה. בבית הפסטה – נחשו מה? ואחרון חביב היה בית התה, בו מגדלים ומייצרים את התה שנקרא chimarrao או herva mate ששותים בכל דרום ברזיל, אורוגואי וארגנטינה מכוסות מיוחדות, עם קש מיוחד. לנו לא היה טעים במיוחד, המקומיים פה שותים את זה כל היום, בכל מקום ובכל הזדמנות.
ביום האחרון נסענו ברכבת קיטור ישנה, נסיעה של כשעה וחצי, ואין רגע דל – עוצרים בתחנות ומקבלים יין ומיץ ענבים, ברכבת עצמה עוברים כל הזמן נגנים, זמרים, רקדנים ושחקנים לבושים בבגדים מסורתיים של המהגרים האיטלקים או של הגאושוס (הבוקרים של ריו גרנדה דה סול).
בקרנו גם בעיר הבירה של האיזור ושמה בנטו גונסלבס. הכניסה לעיר בצורת חבית יין ענקית ובאמצע העיר מזרקה קטנה שמשפריצה יין (או אולי מים צבועים אדום – לא טעמנו...)
נהננו מארוחות טעימות וחזרנו שמחים ומרוצים לפורטו אלגרה, לשבוע נוסף של בילויים עם הסבתות.
נהננו מארוחות טעימות וחזרנו שמחים ומרוצים לפורטו אלגרה, לשבוע נוסף של בילויים עם הסבתות.
מחכים לאורחים נוספים, כולכם מוזמנים!
תמונות כאן: http://picasaweb.google.com/dancygier/yEaBFG#
תמונות כאן: http://picasaweb.google.com/dancygier/yEaBFG#
