עוד סוף שבוע ללא חזרות לגלי נוצל לטובת הכרת הסביבה. פסח ופסחא התחברו להם השנה לסופשבוע ארוך יחסית, החלטנו לדלג על ליל הסדר (מצות קנינו, מציות כבר אכלנו ועוד נאכל ובשנה הבאה נהנה מסדר בחיק המשפחה) ונסענו ביחד עם משפחת שוורצמן - הדס, אילן והבנות המתוקות מאיה ואגם - להרים של סנטה קתרינה.
גם על פסטיבל הארנבים של פסחא דילגנו הפעם בקלילות. גלי הכינה קצת קישוטים בבית הספר, יוליה ואני השתתפנו במסיבה קטנה בה חולקו ממתקים לילדים אותם אני מלמדת אנגלית. חזרתי ללמד שתי קבוצות חדשות לפני כשבועיים. הנה אחת מהן איתי ועם מרג'ורי, מורתם לפורטוגזית.
זכינו גם לקבל ערימה מכובדת של שוקולדים בצורות ביצים, ארנבים ועוד מהשכנה מקומה שלוש, ורה. קצת אחרי שהגענו לפה ורה בקשה את הסכמתינו להשתמש באחת החניות שלנו. לכל דירה יש שלושה מקומות חניה.... לנו הצנועים מספיק מקום אחד, אבל לה גם שלושה לא מספיקים. כמובן שהסכמנו לסידור, ומאז היא מפנקת אותנו מדי פעם בתשורות שונות, בדרך כלל מתוקות, לשמחת הבנות. מן הסתם הסל הזה הוא בין הפינוקים האחרונים.
המסע להרי סנטה קתרינה המרשימים וחזרה היה ארוך ומייגע! במשך שלושה ימים גמענו מעל 1000 ק"מ, חלקם באיטיות מעיקה, חלקם בדרכי עפר. מסע לא פשוט, אבל משתלם. יצאנו לדרך ביום ששי בבוקר ויחסית מהר, תוך פחות מחמש שעות, הגענו ליעד הראשון שהוא הכביש המתפתל והמדהים הזה, בתוך קניון Rio do Rastro.
עולים בכביש לאחת הנקודות הגבוהות בברזיל, כ - 1600 מטר מעל פני הים. לאורך הכביש נקודות עצירה רבות לתצפית, ובסיומו התצפית העיקרית ממנה רואים את כל העמק והכביש. בילינו בה כמה פעמים. בפעם הראשונה הגענו אחר הצהריים כשענן רבץ על כל העמק ואי אפשר היה לראות שום דבר, הסתפקנו בקפה ועוגה בבית קפה מפתיע לטובה יחסית להיצע הברזילאי שמחוץ לערים הגדולות ובביקור במפל סמוך. חזרנו אל התצפית בלילה, כשהכביש מואר ובשעות הבוקר כשכל הנוף עוצר הנשימה פתוח לפנינו וקרוב אלינו משפחה שלמה של חיות חמודות (קוצ'יה? קוואטי? אנחנו לא לגמרי בטוחים מה שמן...), מתרוצצות חופשי וזוללות תפוחי עץ.
האיזור גבוה וקריר ובהתאם תפוחי עץ הם הגידול העיקרי בו. ביום האחרון נכנסנו לאחד המטעים לקטיף עצמי ונזכרנו בגעגוע במסורת השנתית של קטיף פטל בשדה יעקב. גם לזה נחזור בשנה הבאה... בינתיים נהננו ממראות של עצים עמוסי פרי. הקטיף עצמו היה קליל ומהיר ותוך מספר דקות העמסנו על המכוניות משקל עודף של תפוחים טעימים ועסיסיים שאולי נסיים לאכול לפני שירקבו.
את הלילות הקרירים העברנו בחדרים צפופים (דוקא חיובי כשקר...), נקיים ונעימים בפוסדה פשוטה בעיירה הגבוהה והלא ממש יפה Bom Jardim da Serra. גם פה, כמו ברוב ברזיל, הטבע מרשים בהרבה מאשר הישובים. נהנינו מארוחות בוקר בפוסדה, ובהמלצת העובדות בדקנו בערך את שתי המסעדות היחידות בעיירה לארוחות הערב.
את היום השני למסע העברנו באיזור של Urubici, עיירה סמוכה למקום לינתנו. הכל יחסי, בין שתי העיירות נסיעה של יותר משעה במרחבים נפלאים של כלום חוץ מטבע נהדר . תושבי Urubici מתגאים בכך שהיא ממוקמת באיזור היחיד בברזיל בו יורד שלג בכל שנה. העיירה שוכנת בעמק בין הרים, מפלים ונחלים. ביקרנו בשניים מהמפלים. המסלולים מותאמים לברזילאיות הנוהגות לטייל בנעלי עקב. נוסעים שעות באוטו, הולכים ברגל חמש דקות ומגיעים. חשנו בלתי מאותגרים בעליל, אבל נהנינו מהטבע ומהנופים היפים. הילדות נהנו בעיקר מטבילת רגליים וזריקת אבנים לבריכות של המפלים.
ביקרנו בנקודת תצפית מרהיבה במעלה הר Morro da Igreja. נוף מופלא של ערוצי קניונים, גבעות נישאות והאבן - חלון הזו נפרש לפנינו. תענוג.
באיזור של אורוביקי היתה פעילות אנושית גם בימי קדם ומצויים בו מספר אתרים פרה - היסטוריים. עצרנו לרגע ליד אחד מהם. קיר אבן ובו חריטות שמתוארכות מלפני כ - 3000 שנה וביניהן ציור הפנים הזה.
למחרת, יום חזרתינו, הגענו לפארק אתגרי בשם Snow Valley ובו אומגות, קיר טיפוס ושאר פעלולים שמותאמים לבנותינו אך לא לבנות שוורצמן הצעירות. המחירים המופקעים מנעו גם מאיתנו השתתפות וכבר חשבנו לעשות אחורה פנה, אבל עודד לא אמר נואש, חקר את המקום לעומק, מצא פקיד דובר אנגלית רהוטה ומפה המתארת מסלול טיול בין מפלים. תמורת תשלום זעום הורשינו לצעוד בשבילי הפארק היפה והנעים. המפלים התגלו כזירזופים, אבל הדרך אליהם וחזרה היתה נהדרת, עם צמחיה יפה - שרכי ענק, ארקואריות ועוד. בהחלט סיום מוצלח לטיול.
משם לארוחת צהריים טובה במסעדה עליה המליץ דובר האנגלית מהפארק וחזרה לפורטו אלגרה. בחרנו בדרך שונה מזו שבאנו בה, ובילינו כשמונה שעות בכביש.... נתיב אחד, פיתולים, משאיות... פקק שנוצר בגלל נקודת תשלום לכביש אגרה... את זה לא היינו מגדירים כסיום מוצלח לטיול. הגענו אחרי עשר בלילה, ישר למקלחת ולמיטה. למחרת יום רגיל, לא שמעו פה על חול המועד. כולם שמחים שבשבת הבאה יש לגלי חזרה... לא נוסעים לשום מקום.
עוד תמונות מההרים היפים בקישור.
