היום נסענו לטיול הרציני הראשון שלנו - לאזור היין בסמוך לעיירה Bento Goncalves.
Maicon וחברתו באו לקחת אותנו מהמלון, הצטרפו לאוטו שלנו וביחד עם הגרוסמנים נסענו לטייל. על מנת ולהגיע לדרך היין צריך להשקיע בנסיעה של כשעתיים. מיד לאחר שיורדים מהאוטוסטרדה הנוף בחוץ נהיה יפה, אירופאי משהו. כל הדרך מתאפיינת באזור הררי וכאשר מתקרבים לעיירות היין - מלא גפנים. עדיין מקלות כי כאן חורף אבל בהחלט יש פוטנציאל למראות של גפנים עמוסות ענבים בפברואר (מוזר אבל כאן זה הקיץ).
פתחנו את הצהריים במסעדה איטלקית. מתיישבים ומתחילים לאכול - מה שיש. מרק עוף עם קפילטי, סלט ירוק כלשהו (ירק בלתי מזוהה), על השולחן קוביות פרמזן ופרוסות נקניק,אח"כ עוף, כמה סוגי בשרים ואז מתחילות להגיע הפסטות. רביולי וכמה סוגים של ספגטי זורמים בזה אחר זה אל השולחן. טעים - מבקשים עוד, לא טעים משאירים בצלחת. יותר מידי לא טעים או שיש עומס על הצלחת - מבקשים שיחליפו. ככה זרמו פסטה בולנז, שני סוגים של פסטות ברוטב עגבניות, פסטה 4 גבינות, עם פסטו, עם פטריות ועוד ועוד. כמובן שלקחנו גם יין. המחיר - לכל המשפחה כולל יין, שרות ושתיה קלה - 150 ריאלס (כ 300 ש"ח). שווה כל ריאל.
אחר כך להמשך התכנית - סיור ביקב שלאחריו, איך לא, טעימות.
הלכנו ליקב ע נ ק י שעושה כמה מיליוני בקבוקים (וצריך לזכור שברזיל היא לא ממש מעצמת יין)
http://www.miolo.com.br/
לאחר סיור מודרך ביקב (חדר חביות מדהים - אלפי חביות) - טעימת יינות. מכיוון שליקב עשרות יינות בוחרים בתחילת הסיור איזה רמה של יין רוצים לטעום. 5 ריאל - יינות פושטים. 10 ריאל כרטיס כסף - יינות סבירים+. 15 ריאל כרטיס זהב - השופרא דה שופרא. למחיר בעצם אין משמעות כי קניה בחנות היקב מזכה במחיר הכרטיס (וכמובן שקונים - למה נסענו?)
טעמנו 5 יינות - לבן 3 אדומים ושמפניה. אח"כ כבונוס קיבלנו לטעום את יין הדגל של היקב.
לאחר הסיום התחלנו לחזור. בדרך עצרנו בעוד יקב כדי לקנות את היין ששתינו במסעדה. מלאים ב 8 בקבוקי יין (טוב, יספיק לאיזה ארוחה או שתיים - מי מצטרף?) התחלנו במסע הארוך הביתה. בחרנו בדרך שונה לחזור - יפה יותר וארוכה יותר. לקח לנו יותר מ 3 שעות לחזור אבל היה יום מהנה ביותר.
תמונות כאן
http://picasaweb.google.com/dancygier/BentoGoncalves#
Maicon וחברתו באו לקחת אותנו מהמלון, הצטרפו לאוטו שלנו וביחד עם הגרוסמנים נסענו לטייל. על מנת ולהגיע לדרך היין צריך להשקיע בנסיעה של כשעתיים. מיד לאחר שיורדים מהאוטוסטרדה הנוף בחוץ נהיה יפה, אירופאי משהו. כל הדרך מתאפיינת באזור הררי וכאשר מתקרבים לעיירות היין - מלא גפנים. עדיין מקלות כי כאן חורף אבל בהחלט יש פוטנציאל למראות של גפנים עמוסות ענבים בפברואר (מוזר אבל כאן זה הקיץ).
פתחנו את הצהריים במסעדה איטלקית. מתיישבים ומתחילים לאכול - מה שיש. מרק עוף עם קפילטי, סלט ירוק כלשהו (ירק בלתי מזוהה), על השולחן קוביות פרמזן ופרוסות נקניק,אח"כ עוף, כמה סוגי בשרים ואז מתחילות להגיע הפסטות. רביולי וכמה סוגים של ספגטי זורמים בזה אחר זה אל השולחן. טעים - מבקשים עוד, לא טעים משאירים בצלחת. יותר מידי לא טעים או שיש עומס על הצלחת - מבקשים שיחליפו. ככה זרמו פסטה בולנז, שני סוגים של פסטות ברוטב עגבניות, פסטה 4 גבינות, עם פסטו, עם פטריות ועוד ועוד. כמובן שלקחנו גם יין. המחיר - לכל המשפחה כולל יין, שרות ושתיה קלה - 150 ריאלס (כ 300 ש"ח). שווה כל ריאל.
אחר כך להמשך התכנית - סיור ביקב שלאחריו, איך לא, טעימות.
הלכנו ליקב ע נ ק י שעושה כמה מיליוני בקבוקים (וצריך לזכור שברזיל היא לא ממש מעצמת יין)
http://www.miolo.com.br/
לאחר סיור מודרך ביקב (חדר חביות מדהים - אלפי חביות) - טעימת יינות. מכיוון שליקב עשרות יינות בוחרים בתחילת הסיור איזה רמה של יין רוצים לטעום. 5 ריאל - יינות פושטים. 10 ריאל כרטיס כסף - יינות סבירים+. 15 ריאל כרטיס זהב - השופרא דה שופרא. למחיר בעצם אין משמעות כי קניה בחנות היקב מזכה במחיר הכרטיס (וכמובן שקונים - למה נסענו?)
טעמנו 5 יינות - לבן 3 אדומים ושמפניה. אח"כ כבונוס קיבלנו לטעום את יין הדגל של היקב.
לאחר הסיום התחלנו לחזור. בדרך עצרנו בעוד יקב כדי לקנות את היין ששתינו במסעדה. מלאים ב 8 בקבוקי יין (טוב, יספיק לאיזה ארוחה או שתיים - מי מצטרף?) התחלנו במסע הארוך הביתה. בחרנו בדרך שונה לחזור - יפה יותר וארוכה יותר. לקח לנו יותר מ 3 שעות לחזור אבל היה יום מהנה ביותר.
תמונות כאן
http://picasaweb.google.com/dancygier/BentoGoncalves#
